המפתחות כבר בפנים
ההחלטה של כלמוביל להיכנס לתחום ה-ERP של ה"גדולים", ולהטמיע מערכת כגון זו של סאפ, היא חריגה בנוף ההודעות ההכרזות של התקנות מערכות ERP בשוק הישראלי. כלמוביל נמנית על מגזר יבואני הרכב, מגזר שעד לפני כמה שנים, רמת המיחשוב בו לא היתה גבוהה. במושגים ישראלים, נתפסו עסקים אלו כעסקים קטנים, והטמעת מערכת ERP לא עמדה על סדר היום של המנמ"רים שלהם. אלא שישנה תחרות קשה בשוק הרכב בישראל, שהוא שוק ריכוזי, אשר נשלט על ידי מספר לא גדול של יבואנים ועוד מספר קטן יחסית של חברות ליסינג - שהן הצרכניות הגדולות של הרכב שמיובא לישראל. ריבוי תנאים אלו מאלץ את ראשי סוכניות הרכב "להגדיל ראש", ולחפש את הפיצוי בשחיקה המתמדת ברווחיות. אחת הדרכים לכך היא בהשקעה במערכות מיחשוב, מידע, ומערכות ניהול ארגוניות. בניגוד לרושם הראשוני, לסוכנויות יבואני הרכב יש מסביב קשת רחבה מאוד של עסקים, קבלני מישנה ומשתמשים פנימיים וחיצוניים - ששינוי ארגוני מהותי, כמו הכנסת ERP לארגון, יחייב גם אותם להסתנכרן מול המשרדים המרכזיים. יבואן רכב מפעיל סביבו מחסני חלפים, סוכנויות מישנה ובעיקר - מוסכים. כל אלו הם עשרות עסקים, שתפקידם לתת שירות. התחרות על כל לקוח פרטי היום היא עזה. הגמישות, הנכונות להעניק ללקוחות הטבות מפליגות באות על חשבון רווחיות נמוכה יותר, וכדי לממן אותה נכנסים ראשי החברות במיגזר זה, לתחומים שעד היום כלל לא היו בהם. הסיבה השניה לעניין שמעוררת ההודעה על הטמעת מערכת ERP בכלמוביל, היא הקישור לחזון של סאפ, כפי שהוצג לא מכבר על ידי המנכ"ל הנינג קגרמן בכנס המשתמשים האחרון בווינה. באחת המצגות המחיש קגרמן כיצד רואה סאפ את מנוע הצמיחה שלה. זאת, לדבריו דרך ארגוני ליבה, כמו כלמוביל, למשל, אשר רוצה וחייבת להגיע לכל שאר העסקים שעובדים איתה, בעיקר ספקים וקבלני מישנה. בכך תשיג סאפ שתי מטרות בבת אחת: מצד אחד תגדיל את טווח הלקוחות שלה ומצד שני, וזה הכי חשוב, היא מגדילה את עלות התועלת שיש לארגונים מהטמעת ERP. עד היום, המיקוד היה באותם ארבעה-חמישה מודולים מסורתיים שלא ממש תקשרו עם כלל הארגון. סאפ זיהתה, כי ארגונים רבים כבר לא מסתפקים רק בהשקעה אדירה במודולים אלו, כל עוד כל שרשרת הערך של הארגון לא יכולה לתקשר או ליהנות מכך. אחד המסרים בכנס בווינה, היה שסאפ תציע את הפלטפורמה לכל שרשרת הערך של הארגון ולא רק תציע - אלא גם תלמד ותסביר לו איך מטמיעים. בישראל, כלמוביל, כמו יבואניות רכב אחרות, מנהלת שרשרת אספקה די ארוכה, ולכן המחשבה שבקרוב גם מוסכים, וכן שאר נותני השירותים בתחום הרכב בישראל יתממשקו ביתר שאת למערכות ERP - היא חידוש מעניין, אשר מלמד משהו על בגרותו של השוק הישראלי. הסיבה השלישית לעניין שפרויקט ה-ERP של כלמוביל, היא ההחלטה להטמיע את המערכת באופן עצמאי ולא להיעזר בחברות מטמיעות חיצוניות. חדשות לא טובות כל כך לחברות אינטגרציה אלו - אתגר קשה ומעניין במיוחד למנמ"ר של כלמוביל. הוא הגיע – כנראה - למסקנה כי הזמן, המשאבים והאנרגיות שיבזבז בהתקשרות עם ספק זה או אחר, עקומת הלימוד, תיאום הציפיות ועוד כל מיני דברים - כל אלו ייחסכו, אם יעשה זאת "בתוך הבית". אין ספק שהמנמ"ר מבין היטב את המשמעות של הטמעה עצמית. מערכת ERP היא מהמערכות המורכבות והמסובכות ביותר להטמעה ולהבנה. נדרשים גיוס אנשים טובים, כמו גם ניהול נכון של הפרויקט. מכל הסיבות הללו, יש סקרנים רבים המחכים לראות כיצד יסתיים הפרויקט. ואם יצליח, כפי שכולם מקווים, הרי שזה בהחלט חידוש מרענן בנוף שוק ה-ERP הישראלי. הוא יכול להיות סמן ימני לארגונים דומים לכלמוביל, ואולי גם לגדולים ממנו: קנה רשיונות ל-ERP, המפתחות כבר בפנים.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
