הירשמו
  1. ראשי
  2. שוק ההון
אלפרד אקירוב
צילום: תמר מצפי

אקירוב חושב שכלל מעניינת למרות שזינקה יותר מפי שניים

כלל כבר לא "מציאה", היא זינקה 130% בשנה האחרונה אבל אקירוב כנראה לא מחפש רק תשואה; גם כשהשוק מתמחר את כלל ביטוח בשיא אקירוב לא מרפה וממשיך לנסות לקחת שליטה - האם מדובר רק במניע כלכלי או במהלך אסטרטגי רחב יותר?

מנדי הניג | (1)
נושאים בכתבה אלפרד אקירוב כלל ביטוח

יותר מארבע שנים אחרי שהתחיל לאסוף מניות של כלל ביטוח, ולמרות מקלות בגלגלים מהרגולטור, אלפרד אקירוב לא עוזב את היעד להפוך לבעל שליטה בחברת הביטוח הגדולה. אחרי הדיווח שחברת אלרוב נדל"ן שבשליטתו (88%) משכה את הבקשה האחרונה לקבלת היתר שליטה בכלל מידי רשות שוק ההון מתרבות השמועות שזה היה רק מן השפה ולחוץ וכי אקירוב מתכוון להגיש בקשה חדשה בקרוב, אולי הפעם דרך חברות פרטיות אחרות שבבעלותו.

למי שמתסכל מהצד, ומנסה לפרש את המהלך של אקירוב דרך "משקפיים כלכליות" זה נראה די תמוה: המנייה של כלל ביטוח עלתה בכ-16.9% רק החודש, כמעט 50% מתחילת השנה, וב-12 החודשים האחרונים זינקה ב-130%. כיום היא נסחרת בשווי שוק של מעל 10 מיליארד שקל. שווי ההחזקה של אלרוב (14.5%) עומד כבר על כ-1.45 מיליארד שקל, וכדי להשלים לעמדת שליטה להחזקה של 30% אקירוב ידרש להוציא לפחות עוד כ-1.8 מיליארד שקל נוספים. ובכל זאת, נראה כי אקירוב משוכנע שהמהלך כדאי, גם במחיר ובשערים האלה. או שהוא חושב שיש כאן אפסייד שהשוק עוד לא מתמחר וייתכן שאלו שיקולים אחרים לגמרי - אולי כאלו שנוגעים להשפעה ונוכחות ולא מונעים מרווחים פיננסים קצרי-מועד.

עבור מרבית המשקיעים, כלל ביטוח של 2025 נראית שונה מהותית מזו של לפני שנתיים. רכישת חברת כרטיסי האשראי מקס תמורת כ-2.5 מיליארד שקל, הרחבת תחום האשראי החוץ-בנקאי, וחיזוק תחום ההשקעות האלטרנטיביות הפכו את כלל משחקן מסורתי לקונצרן פיננסי רחב פעילות. החברה מציגה רווחיות תפעולית גבוהה, יחס סולבנסי של 128%, ונכסים מנוהלים בהיקף של 373 מיליארד שקל אבל למרות כל אלה, היא עדיין נסחרת לפי מכפיל הון שמרני של כ-1.1 מה שמשקף פער תמחור ביחס לביצועים ולמעמד שלה בשוק.

בהשוואה לשוק, כלל עדיין מתומחרת בפער מול המתחרות. הפניקס נסחרת לפי מכפיל של 1.7, מנורה נעה בטווח דומה של 1.6, וגם מגדל, על אף רווחיות נמוכה יותר, מציגה תמחור די קרוב. כלל, לעומתן, מציגה שיפור משמעותי בפרמטרים תפעוליים אבל עדיין סובלת מתמחור חסר. אולי כאן אקירוב מזהה את ההזדמנות - שליטה בגוף פיננסי גדול שממוצב טוב ופוטנציאל עסקי לריצה קדימה אבל עדיין עם תמחור אטרקטיבי.

אבל כדי להגיע להחזקה של 30% בחברת ביטוח צריכים היתר שליטה מהרגולטור, אפילו אם אין רוב באסיפה הכללית. בעיני רשות שוק ההון זה סף מהותי להגדרה של "בעל שליטה", על כל המשמעויות הכרוכות בכך. אקירוב, שמחזיק כבר בשני נציגים בדירקטוריון החברה, מחזיק בפועל במעמד של בעל השפעה מהותית אבל כיוון שאין לו עדיין "שליטה פורמלית" הוא נשאר כפוף לרצונם של הרגולטורים, וכנראה הוא לא אוהב את זה.

בדצמבר האחרון הגישה אלרוב את הבקשה השלישית במספר לקבלת היתר שליטה, אבל היא נדחתה שוב על ידי הממונה עמית גל. הרקע לדחייה הוא משפטי ורגולטורי: ועדת הריכוזיות קבעה בעבר כי כללביט - זרוע המימון של כלל - נחשבת לתאגיד ריאלי. בצירוף החוב של אלרוב לבנקים, נוצרת לכאורה קבוצת ריכוז שחורגת מהמותר לפי חוק הריכוזיות. אם אקירוב רוצה להחזיק בכלל, הוא נדרש לעקוף את המכשול הזה ואת זה הוא אולי ינסה להשיג בין היתר באמצעות חברות פרטיות.

המהלך הנוכחי מגיע ככל הנראה גם על רקע התחממות היחסים בין אקירוב לבין הנהלת כלל. בעבר מתחו גורמים מטעם אלרוב ביקורת פומבית על רכישת מקס, אבל כיום נראה שהעמדה שלהם התרככה וכנראה לאור השיפור בתוצאות. ברבעון הראשון תרמה מקס כ-118 מיליון שקל לרווחי הקבוצה, זינוק של 27% לעומת התקופה המקבילה. ייתכן שהמספרים האלו הם שעומדים מאחורי שינוי הטון ואולי גם מעידים על היערכות מחודשת של אקירוב לקראת ניסיון השתלטות נוסף. כך או כך, כלל היא לא רק השקעה פיננסית לכאורה עבור אקירוב היא גם מגלמת הזדמנות לשלוט באחד מהגופים המרכזיים במערכת הפיננסית הישראלית.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 20/06/2025 19:28
    הגב לתגובה זו
    בגילו המופלג אקירוב חושב שחיים לנצח ויש לו זמן לאסוף לאט לאט מניות של אלרוב וכלל ....
איתי בן זאב. קרדיט: Xאיתי בן זאב. קרדיט: X

אקזיט של מילארד שקל על ההשקעה במניית הבורסה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה הבורסה בתל אביב איתי בן זאב

קרן מניקיי  שהחזיקה בעבר כ-20% ממניות הבורסה לניירות ערך בת"א, השלימה מכירה כוללת של כל החזקותיה בתמורה מצטברת של כ-1.1 מיליארד שקל. המכירה האחרונה, בהיקף של 5.6% מהמניות תמורת כ-400 מיליון שקל, בוצעה לגופים מוסדיים מקומיים וזרים והביאה לסיום אחזקתה של הקרן בישראל.

האקזיט של מניקיי מהווה תשואה פנמנלית: הקרן רכשה את מניות הבורסה באוגוסט 2018 תמורת כ-110 מיליון שקל בלבד, לפי שווי חברה של כ-550 מיליון שקל. היא הרוויחה פי 11 על ההשקעה במניית הבורסה. השווי של הבורסה היום הוא פי 7.2 - פי 13 מהשווי ו היא השקיעה.

במהלך השנים ביצעה מניקיי מספר מכירות חלקיות. בתחילת 2025 היא מכרה 4.8% ממניות הבורסה לבורסה עצמה תמורת כ-200 מיליון שקל, מהלך בעייתי שבעצם סידר לה מחיר טוב על חשבון המשקיעים הקיימים.סוג של "חילוץ" ההשקעה על ידי הנהלת הבורסה. ביולי מכרה הקרן מניות נוספות בהיקף של כחצי מיליארד שקל וכעת היא מחסלת את ההחזקה.


הבורסה בת"א מתנהלת ללא גרעין שליטה כשלמעשה היא ביטוי לשלטון המנהלים. איתי בן זאב, המנכ"ל בעצם שולט בחברה בפועל. זה עלול לייצר חיכוך בין בעלי המניות לבין המנהלים, כשלעיתים האינטרסים לא משותפים.

הבורסה לניירות ערך סיימה את הרבעון השני של 2025 עם תוצאות מרשימות שמוכיחות שהשוק הישראלי ממשיך לשגשג למרות האתגרים. הרווח זינק ב-80% לכ-43.6 מיליון שקל, לעומת 24.3 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. גם ההכנסות עלו בקצב של 29% ל-136.1 מיליון שקל. ה-EBITDA המתואם עלה ב-56% ל-71.6 מיליון שקל, ושולי הרווח השתפרו מ-43.6% ל-52.6%.

להמשך הכתבה לחץ כאן
דניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, צילום: שרי עוזדניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, צילום: שרי עוז
ראיון

מנכ"ל הקרן שעשתה 120% ב-3 שנים חושף את הסודות

דניאל לייטנר לקח את הקרן של תמיר פישמן מאפס ל-1.5 מיליארד שקל - בדרך הוא פגש את הקורונה, מהפיכה משפטית, מלחמות בעזה וטילים מאיראן - עדיין הוא פרו-שוק: מאמין בסקטור האנרגיה (דלק ונאוויטס) חותך פוזיציות כשמנכ"לים נוטשים; וגם - האם הורדת ריבית תמנע את הקריסה של הנדל"ן?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פישמן ראיון

דניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, לקח את קרן המניות של בית ההשקעות מאפס עגול ליותר מ־1.5 מיליארד שקל בשווי נכסים. ומה שמדהים זה שזה קרה תוך כדי רצף של טלטלות. מהקורונה דרך המהפכה המשפטית ועד המלחמה בעזה וטילים מאיראן ובכל זאת הקרן מציגה בשלוש השנים האחרונות תשואה של יותר מ־120%, שזה לא רק הכי טוב בשוק אלא אפילו עוקף את מה שהביא ה-S&P בתקופה הזאת. בנוסף, חשוב לציין שלכל בית השקעות יש קרנות מוצלחות יותר וכאלו שפחות, לא באנו לנתח את המכלול כולו אלא להבין איך לייטנר הצליח לקחת את הקרן המנייתית לרמות כאלו גבוהות.

השאלה הכי בוערת שנדרשנו אליה הייתה כמובן לאיך הוא מתייחס כמנהל השקעות אל "נאום הספרטה" של נתניהו שאותו הוא הגדיר כ"לא חכם ולא במקום", והוסיף והזהיר שמסרים על "מדינת ספרטה" יכולים להחריף את הלחץ הבינלאומי על ישראל ולקבל גם ביטוי בשוק המקומי. 

וכדאי שנקשיב לו. במהלך השנים לייטנר צבר תובנות על מה כדאי - ובעיקר על מה לא כדאי - לעשות. "בהשקעות יותר חשוב זה מה לא לקנות מאשר מה לקנות" וכשמדברים איתו הוא לא מסתיר את ההעדפות שלו: להשקיע באנרגיה, כמו בדלק ובנאוויטס, לזהות בזמן את החולשה של סקטורים בעייתיים כמו נדל"ן, ולהיות עם יד על הדופק כל הזמן. אחד הכללים שהוא פיתח לאורך הדרך הוא "פרדוקס המנכ"ל העוזב" זאת אומרת שכשמנכ"ל עוזב בשיא זה הזמן גם שלנו לממש - ככה עשתה הקרן בנייס כשברק עילם פרש, באייל טרייבר במיטרוניקס וגם בפנינסולה. ואם כבר הזכרנו את נייס - הוא עוקב מקרוב אחרי חברות הצמיחה כמו מאנדיי וגם נייס, הוא מסתכל על מהפכת ה־AI ותוהה בקול האם המודלים העסקיים של החברות האלה בכלל מסוגלים לשרוד כיום "אפשר לשכפל את מאנדיי בעשר דקות".

אבל אם תשאלו אותו איך עושים כזאת תשואה בכזאת סביבה עסקית? התשובה תהיה שאין קסמים, יש עבודה קשה והרבה. לייטנר מנהל את הקרן בגישה שמזכירה יותר כמו פרייבט אקוויטי מקרן נאמנות. הוא קופץ ממשרד למשרד ולא מסתמך רק על ניתוח המספרים שהחברות מנדבות. הוא פוגש בהנהלות, עושה שיחות עם מתחרים ויורד לשטח כל הזמן.


אני רוצה להתחיל עם ההסתכלות שלך על הנאום של ראש הממשלה מזווית כלכלית אם שמים את הפוליטיקה בצד מה זה עושה לנו?

להמשך הכתבה לחץ כאן