מאז שהפחית בנק ישראל את הריבית המוניטרית ל-0.1% הפכה סביבת ההשקעות עבור המשקיעים הסולידיים למאתגרת במיוחד, לאור ריבית נומינלית הקרובה לאפסית בפיקדונות הבנקים. גם הקרנות הכספיות מציעות תשואה גלומה נמוכה בהתאמה. חשוב לציין כי מדובר בתשואה נומינלית, כך שאם נוסיף למשוואה את מדד המחירים שצפוי, להערכת הכלכלנים, להפוך לחיובי בחודשים הבאים (בבחינה של 12 חודשים אחורה), הרי שלא מן הנמנע כי התשואה הריאלית המתקבלת צפויה להיות שלילית.

בתוך כך, אנו עדים לפדיונות עתק של כ-27 מיליארד שקלים מהקרנות הכספיות ב-2015, כאשר בשנה הקודמת נפדה מהן סכום "צנוע" יותר של כ-7 מיליארד שקלים. התחנה האפשרית הבאה עבור הר הנזילות שגובהו יורד מידי יום, הוא שוק איגרות החוב שניתן לחלק לשני אפיקים עיקריים - שוק איגרות החוב הממשלתיות ושוק איגרות החוב הקונצרניות. אם נמשיך ונעמיק בתתי האפיקים נמצא את איגרות החוב הבנקאיות המהוות להערכתנו אלטרנטיבה ראויה למשקיעים המעוניינים בהשקעה סולידית.

לאיגרות החוב הבנקאיות משקל מכובד של 47% מהסך המשוקלל של האיגרות במדד בתל בונד 60 - משקל הנובע משווי השוק הגבוה יחסית של סדרות איגרות החוב הבנקאיות, מה שמוביל כמובן גם לסחירות גבוהה יותר בתת אפיק זה. אם נבחן לדוגמא את  ממוצע המסחר היומי בשלוש השנים האחרונות, נמצא כי מתוך עשר איגרות החוב הקונצרניות הסחירות ביותר, האיגרות הבנקאיות כבשו חמישה מקומות.

נציין כי לנוכח הדומיננטיות של האיגרות הבנקאיות, הבורסה השיקה במאי 2012 את מדד תל בונד צמודות בנקים, כאשר משקיעים המעוניינים בחשיפה לאפיק, יכולים לעשות זאת באמצעות מכשירים יעודיים. מבחינת מרווח התשואה מעל איגרות חוב ממשלתיות, ניתן לומר כי במדד תל בונד צמודות בנקים מגולם מרווח של 0.95% מעל איגרות חוב ממשלתיות. מרווח זה אינו מהגבוהים ביחס למדדי תל בונד אחרים, אך יש לזכור כי גם הדירוג הממוצע של איגרות החוב הבנקאיות גבוה מזה הקיים במדדי התל בונד האחרים, ועומד על כ-AA

• קרנות אג"ח רבעון שלישי: איך אפשר להפסיד כשכל אפיקי האג"ח עולים?
• תשואות האג"ח הארוכות מטפסות - למה זה קורה עכשיו ומה המשמעויות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בהקשר של המרווח שצוין. עושה רושם, שמבחינה היסטורית נותר המרווח כמעט ללא שינוי בשנתיים האחרונות, לנוכח ירידת תשואות משמעותית באפיק הממשלתי.

ברמה הכלכלית, הבנקים מציגים הפרשות נמוכות להפסדי אשראי ברבעונים האחרונים, וזאת כנגזרת של מחזור העסקים החיובי בו נמצא המשק הישראלי, כמו גם צעדי התייעלות בהם נוקטים הבנקים. כל אלו מהווים להערכתנו בשורה טובה לבעלי המניות ולמחזיקי איגרות החוב של הבנקים.

במקביל, הבנקים מאמצים בהדרגה את עיקרי מסמך באזל 3 לחיזוק עמידות המערכת הבנקאית וחיזוק דרישות ההון. תהליך זה מקשה על שיפור התשואה להון, לדאבונם של מחזיקי המניות, אך בוודאי תורם לתחושת ביטחון גדולה יותר בקרב מחזיקי החוב הבנקאי. נראה כי בניגוד לאיגרות חוב שאינן מהמגזר הפיננסי, מחזיקי החוב הבנקאי זוכים לשומר ראש צמוד בדמות בנק ישראל שאחראי על פיקוח היציבות של התאגידים הבנקאיים והבטחת ניהולם התקין.