אג"ח בנקאיות כמפלט למשקיעים הסולידיים בסביבת ריבית אפסית

ניר קסטרו כפרי, מנהל תחום הקרנות המחקות במנורה מבטחים קרנות נאמנות, על השקעה באג"ח בנקאיות כאופציה להשקעה כשהריבית אפסית
ניר קסטרו | (6)
נושאים בכתבה אג"ח אג"ח בנקים

מאז שהפחית בנק ישראל את הריבית המוניטרית ל-0.1% הפכה סביבת ההשקעות עבור המשקיעים הסולידיים למאתגרת במיוחד, לאור ריבית נומינלית הקרובה לאפסית בפיקדונות הבנקים. גם הקרנות הכספיות מציעות תשואה גלומה נמוכה בהתאמה. חשוב לציין כי מדובר בתשואה נומינלית, כך שאם נוסיף למשוואה את מדד המחירים שצפוי, להערכת הכלכלנים, להפוך לחיובי בחודשים הבאים (בבחינה של 12 חודשים אחורה), הרי שלא מן הנמנע כי התשואה הריאלית המתקבלת צפויה להיות שלילית.

בתוך כך, אנו עדים לפדיונות עתק של כ-27 מיליארד שקלים מהקרנות הכספיות ב-2015, כאשר בשנה הקודמת נפדה מהן סכום "צנוע" יותר של כ-7 מיליארד שקלים. התחנה האפשרית הבאה עבור הר הנזילות שגובהו יורד מידי יום, הוא שוק איגרות החוב שניתן לחלק לשני אפיקים עיקריים - שוק איגרות החוב הממשלתיות ושוק איגרות החוב הקונצרניות. אם נמשיך ונעמיק בתתי האפיקים נמצא את איגרות החוב הבנקאיות המהוות להערכתנו אלטרנטיבה ראויה למשקיעים המעוניינים בהשקעה סולידית.

לאיגרות החוב הבנקאיות משקל מכובד של 47% מהסך המשוקלל של האיגרות במדד בתל בונד 60 - משקל הנובע משווי השוק הגבוה יחסית של סדרות איגרות החוב הבנקאיות, מה שמוביל כמובן גם לסחירות גבוהה יותר בתת אפיק זה. אם נבחן לדוגמא את  ממוצע המסחר היומי בשלוש השנים האחרונות, נמצא כי מתוך עשר איגרות החוב הקונצרניות הסחירות ביותר, האיגרות הבנקאיות כבשו חמישה מקומות.

נציין כי לנוכח הדומיננטיות של האיגרות הבנקאיות, הבורסה השיקה במאי 2012 את מדד תל בונד צמודות בנקים, כאשר משקיעים המעוניינים בחשיפה לאפיק, יכולים לעשות זאת באמצעות מכשירים יעודיים. מבחינת מרווח התשואה מעל איגרות חוב ממשלתיות, ניתן לומר כי במדד תל בונד צמודות בנקים מגולם מרווח של 0.95% מעל איגרות חוב ממשלתיות. מרווח זה אינו מהגבוהים ביחס למדדי תל בונד אחרים, אך יש לזכור כי גם הדירוג הממוצע של איגרות החוב הבנקאיות גבוה מזה הקיים במדדי התל בונד האחרים, ועומד על כ-AA

בהקשר של המרווח שצוין. עושה רושם, שמבחינה היסטורית נותר המרווח כמעט ללא שינוי בשנתיים האחרונות, לנוכח ירידת תשואות משמעותית באפיק הממשלתי.

ברמה הכלכלית, הבנקים מציגים הפרשות נמוכות להפסדי אשראי ברבעונים האחרונים, וזאת כנגזרת של מחזור העסקים החיובי בו נמצא המשק הישראלי, כמו גם צעדי התייעלות בהם נוקטים הבנקים. כל אלו מהווים להערכתנו בשורה טובה לבעלי המניות ולמחזיקי איגרות החוב של הבנקים.

במקביל, הבנקים מאמצים בהדרגה את עיקרי מסמך באזל 3 לחיזוק עמידות המערכת הבנקאית וחיזוק דרישות ההון. תהליך זה מקשה על שיפור התשואה להון, לדאבונם של מחזיקי המניות, אך בוודאי תורם לתחושת ביטחון גדולה יותר בקרב מחזיקי החוב הבנקאי. נראה כי בניגוד לאיגרות חוב שאינן מהמגזר הפיננסי, מחזיקי החוב הבנקאי זוכים לשומר ראש צמוד בדמות בנק ישראל שאחראי על פיקוח היציבות של התאגידים הבנקאיים והבטחת ניהולם התקין.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    זוכמיר 30/01/2016 16:11
    הגב לתגובה זו
    מה רצית להגיד בעצם מספיקה הכותרת בפנים אין כלום
  • 5.
    גאולה 27/01/2016 23:31
    הגב לתגובה זו
    כבר לא נשאר לכם כסף בקרנות ..
  • 4.
    dork 27/01/2016 14:44
    הגב לתגובה זו
    כתבה עלובה ומיותרת, נטולת אינפורמציה מעשית או תובנה כלשהי. סתמי לחלוטין.
  • 3.
    נוני. 26/01/2016 22:11
    הגב לתגובה זו
    נהדר!
  • 2.
    פעיל בשוק 26/01/2016 20:39
    הגב לתגובה זו
    כתבה מעניינת, תודה תותח
  • 1.
    עכשיו באים?? מה 7? לדרבי חוקים משלו... (ל"ת)
    Z 26/01/2016 18:47
    הגב לתגובה זו
מניות אגרות חוב השקעה
צילום: Marga Santoso on Unsplash
הזדמנות?

סדרת האג"ח הזו צפויה לעלות ב-50% - האם זו הזדמנות ולמה היא לא מתאימה לכולם?

למה אני מעריך שיש כאן הזדמנות, מה צריך לקרות כדי שזה יתממש ואיך זה שאג"ח מספק תשואה גבוה יותר מה-S&P 500?

איתי חורי |

מרץ 2020 ייזכר כתקופה שבה העולם העצר מלכת. מגפת הקורונה טלטלה  את הכל, גם את השווקים הפיננסים. מימושים בהיקפי ענק הפילו את השווקים בעשרות אחוזים. מפולת של ממש. אבל בחודש הזה קרה עוד משהו יוצא דופן – מדינת ישראל הצטרפה למועדון מצומצם של מדינות שהנפיקו סדרת חוב ל-100 שנה. אגרת חוב שעתידה להיפרע בשנת 2120 - חיסכון לנכדים-נינים למי שחושב לחכות עד הסוף (סדרת אג"ח ממשלתית דולרית ל-100 שנים עד 2120) 


כאשר ישראל הנפיקה את האג"ח, הריביות בעולם היו בשפל היסטורי, ממשלות וגופים מוסדיים חיפשו אחר אפיקי השקעה, וישראל, שהייתה אז עם דירוג אשראי חזק וכלכלה צומחת – הייתה יעד לא רע. המדינה הנפיקה מיליארד דולר בחו"ל ולכן הסדרה הזו נקובה בדולרים. הסדרה הונפקה עם קופון שנתי של 4.5% (משולמת פעמיים בשנה, 2.25% כל חצי שנה). 

בתקופה שאגרות חוב ממשלתיות ל-10 שנים העניקו תשואה אפסית ואף שלילית, היה ביקוש גדול לסדרה הזו, כך שבשלהי 2020 האגרת כבר הגיעה למחיר של כ-150 סנט (כ-50% תשואה).


מאז כולנו זוכרים מה קרה לריביות בעולם.  עליית ריבית יכולה להיות הרסנית לאגרות חוב ארוכות, ואכן כך קרה - עד סוף 2022 שער האג"ח כבר קרס ל-75 סנט, הספיק לתקן עם עצירת העלאות הריבית וחזר לרדת עקב התסבוכת המשפטית ואירועי המלחמה (גופים זרים מכרו אחזקות) עד לאזור 65 סנט. כיום היא נסחרת סביב 70 סנט, בעלת מח"מ של 15 שנה (המח"מ מתקצר מאוד בשל הריביות השוטפות והירידה במחיר האג"ח) והיא מעניקה תשואה שנתית של 6.5% (כאמור משלמת 4.5 סנט בשנה, 2.25 כל אפריל ואוקטובר).


השקעה יוצאת דופן


אז מה יש לנו כאן? כלי השקעה יוצא דופן עם שני צדדים ברורים:


1. הצד המפתה - תשואה שנתית של 6.5% שנים רבות קדימה, פוטנציאל לרווח הון משמעותי ונזילות יומית בשוק הבינלאומי.

2. הצד המסוכן - מח"מ ארוך חושף את האג"ח לשינויים קיצוניים בריבית ולמצבה הכלכלי והגיאופוליטי בישראל.

אני חושב שיש כאן כלי כחלופה להשקעות מסורתיות: רבים רצים היום להשקיע במדד ה-S&P 500. הם מתעלמים מרמות התמחור הגבוהות שלו בטענה שהם לא יודעים לתזמן שוק, שהשוק תמיד עולה והם בעצם רואים לנגד עינם תשואה ממוצעת של 7-8% וזה נהדר (לא חולק על כך), אך האם אין מקום לשקול מנגד חלופה הרבה פחות מסוכנת לכאורה (100% מניות מול אגרת ממשלתית) שתניב לנו תשואה דיי קרובה לזה ? גם כן שנים רבות קדימה.

יונתן כץיונתן כץ

"זה הזמן לקצר מח"מ באגרות החוב"

בלידר מזהירים כי שוקי האג"ח אינם מתמחרים כראוי את הסיכונים: בישראל מלחמה ממושכת ולחץ גיאופוליטי, ובארה"ב כלכלה שעדיין צומחת ולחצי אינפלציה שימנעו הורדות ריבית חדות; ההעדפה: מח"מ קצר ואפיקים צמודים

תמיר חכמוף |

בסקירה השבועית של לידר שוקי הון, בהובלת הכלכלן הראשי יונתן כץ, ממליצים בבית ההשקעות לקצר את מח"מ האג"ח' ולתעדף את האפיק הצמוד, הנסחר כיום בתמחור אינפלציה נמוך יחסית. בסקירה מסבירים כי לאחר תקופה ארוכה שבה משקיעים נטו "לרדוף" אחרי תשואות גבוהות בעקומים הארוכים, הסיכון למהלך עליות בתשואות עלה.

בתקופה שבה מדיניות מוניטרית ונתוני מאקרו משתנים במהירות, שמירה על מח"מ קצר מאפשרת להגיב לשינויים בשוק ולגלגל את התיק לפי התפתחויות חדשות. במילים אחרות, מדובר לא רק בהקטנת הסיכון מתנודתיות בתשואות, אלא גם בשיפור הנזילות והיכולת לתפוס הזדמנויות אם התמונה האינפלציונית או הגיאופוליטית תשתנה.

ישראל: סיכון גיאופוליטי ואינפלציית ליבה עיקשת

שוק האג"ח הישראלי מתמחר תרחיש אופטימי מדי ואינו לוקח בחשבון במלואו אפשרות של לחימה ממושכת והתגברות סנקציות על ישראל. שוק העבודה המקומי ממשיך להיות הדוק, עם שיעור ההשתתפות גבוה שיוצר מחסור של כ-50 אלף עובדים, דבר שמחזק את לחצי השכר. מחירי השירותים והשכירות עלו בקיץ בקצב שנתי של מעל 4%, ואינפלציית הליבה נותרה סביב 3.36%, מעל היעד של בנק ישראל, גם לאחר שהאינפלציה הכללית ירדה ל-2.9%. בנוסף, הוצאות הביטחון הגבוהות והגירעון התקציבי עולים בהדרגה, בעוד שהרגיעה הגיאופוליטית נראית רחוקה. כל אלה מקשים על בנק ישראל לפתוח במחזור הורדות ריבית, בניגוד לציפיות חלק מהשוק. בלידר סבורים שהחזקת אג"ח ארוכות מסוכנת כעת וממליצים להתמקד במח"מ קצר, עם נטייה קלה לצמודות שנראות זולות ביחס לציפיות האינפלציה הגלומות.

ארה"ב: תשואות ארוכות במגמת עלייה והורדות ריבית מתונות יותר

במקביל, כלכלני לידר מציינים שגם בארה"ב סביבת האג"ח הפכה מאתגרת יותר, כאשר הנתונים הכלכליים חיוביים - הצריכה הפרטית והכנסה פנויה ממשיכות לצמוח, שוק העבודה יציב והאינפלציה, ובעיקר אינפלציית הליבה, יורדת באיטיות. עם זאת, יו"ר הפד ג'רום פאוול נשא נאום ניצי והבהיר כי תוואי הורדות הריבית יהיה מתון יותר מכפי שהשווקים העריכו, מה שדחף את התשואות הארוכות בארה"ב מעל 4%. מגמה זו עלולה להימשך כל עוד הכלכלה אינה מאותתת על האטה ברורה. התוצאה: אג"ח ארוכות בארה"ב חשופות להמשך עליות בתשואה ולירידות מחיר, ולכן בלידר ממליצים גם שם להישאר בצד הקצר של העקום.

גם הקונצרני מושפע

העלייה בתשואות הארוכות לא מתרחשת רק בממשלתי אלא גם בשוק הקונצרני, שם מרווחי הסיכון נותרו נמוכים יחסית למרות חוסר הוודאות המאקרו-כלכלי. מצב זה יוצר פער בין סיכון למחיר, כאשר חברות ממשיכות לגייס חוב ארוך בריביות שנראות זולות היסטורית, אך אם מגמת עליית התשואות תימשך המשקיעים עלולים למצוא את עצמם עם ירידת ערך לא מבוטלת. קיצור מח"מ עשוי לספק גם כאן שכבת הגנה, במיוחד כשלא ברור אם האופטימיות בשוק האג"ח הקונצרני מוצדקת לנוכח הגירעון הממשלתי והוצאות הביטחון המקומיות, או הציפיות המוגזמות להורדות ריבית בארה"ב.