אדם סירב לעבור בדיקת אבהות - מה קבע בית המשפט?
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קיבל תביעת אבהות שהוגשה נגד אדם שסירב לבצע בדיקת רקמות, ולהכיר בילד שנולד לאשה שעמה ניהל רומן בעבר. על אף טענתו כי יש עוד אבות פוטנציאליים לילד שלה, בפסק הדין שניתן לפני כשנה במקרה והותר באחרונה לפרסום, קבעה השופטת מירה רום פלאי כי הוא אכן אביו של הילד.
אמו של הילד, שנולד ב-2019, הגישה לפני כשנתיים תביעת אבהות נגד האיש שעמו היא קיימה יחסים בזמן שהיתה נשואה. במסגרת הדיונים בתיק, היא אף הוסיפה וסיפרה כי קיוותה שהאבא של הקטין יתברר כבעלה לשעבר, ואולם בדיקת רקמות שביצע הבעל שללה זאת.
לדברי האשה, בתקופה הרלוונטית היא קיימה יחסי מין עם הנתבע בלבד, ואילו בהמשך שבה לנהל מערכת יחסים אינטימית עם בעלה לשעבר. סמיכות הזמנים בין התקופות יצרה אמנם חוסר ודאות באשר לזהות של אביו של הקטין, אבל לאחר שנשללה האפשרות כי האבא שלו הוא בעלה, יש להכריז על הנתבע כאב, כך לטענתה.
הנתבע עצמו אישר כי קיים יחסי מין עם התובעת בתקופה שבה הרתה, אבל טען מנגד כי היא נהגה לעשות זאת עם גברים רבים נוספים חוץ ממנו ומבעלה, כולל באותה תקופה הרלוונטית. לדבריו, מכיוון שהתובעת הוליכה שולל גברים רבים כמוהו כשטענה כי היא נוטלת גלולות למניע היריון, יש עוד נתבעים פוטנציאליים רבים, ועומדת לו הזכות לסרב לביצוע בדיקת רקמות. הנתבע הוסיף כי התובעת שיקרה לו כשטענה שהיא לא בהיריון ממנו "במיליון אחוז".
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם עצם העובדה שהנתבע מכחיש בתוקף את האבהות שלו, לא מנעה ממנו להגיש נגד האם תביעה בסך חצי מיליון שקל בגין מצג שווא כוזב, תרמית וגניבת זרע. תביעתו נדחתה על הסף, והוא הגיש על כך ערעור שהתנהל במקביל לתביעת האבהות שהוגשה לבית המשפט נגדו.
מיד בתחילת שלב ההוכחות של תביעת האבהות שהוגשה נגדו, הצהיר עורך הדין של הנתבע כי הוא לא יכול להעיד, מכיוון שאינו מרגיש טוב מבחינה נפשית. למרות הטענה הזאת, הנתבע ישב באולם, ענה לשאלות שהופנו אליו בבית המשפט באופן הגיוני וברור, והשופטת התרשמה כי לא היתה כל מניעה רפואית לכך שיעיד. מאחר שהנתבע גם ביקש למשוך מהתיק את התצהיר שהוא הגיש, הוא הביא למצב שבו רק גרסת התובעת הוצגה בפני השופטת – והיא בחרה להאמין לה.
השופטת רום ציינה כי טובתו של הקטין היא לדעת מי האבא שלו. היא הוסיפה כי בדיקת רקמות היא הדרך הפשוטה, היעילה והאמינה ביותר להוכחה או שלילה של האבהות. הבדיקה גם נועדה למנוע את החיטוט בחייהם האישיים של שני הצדדים, אלא שהנתבע מסרב לבצע אותה, ולא מציג שום נימוק ענייני לכך. עוד הסבירה השופטת בפסק הדין כי חוק המידע הגנטי מעניק לבית המשפט את הסמכות להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה שהוא מוצא לנכון, ואף לקבוע קשרי משפחה כלפיו.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
בהסתמך על הראיות וגרסת התובעת, שלפיה קיימה יחסי מין רק עם בעלה ועם הנתבע, קבעה השופטת כי שלילת האבהות של הבעל מוכיחה כי הנתבע הוא אכן אביו של הקטין. היא הוסיפה כי הסירוב של הנתבע להיבדק כדי לשלול את האפשרות הזאת, מחזק את המסקנה כי זה אכן המצב.
לפיכך קיבלה השופטת רום את התביעה של האשה, היא הכריזה על הנתבע כאביו של הילד, והוציאה צו אבהות שידווח למשרד הפנים. הנתבע חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
תביעת אבהות היא תביעה הצהרתית, שמטרתה לקבוע אם גבר מסוים הוא האבא של קטין. בסיום ההליך המשפטי, מפרסם בית המשפט פסק דין הצהרתי שקובע אם הגבר שנתבע הוא אכן אביו של הקטין או לא. להצהרה כי אדם הוא אכן אביו של קטין יש השלכות רבות מבחינת הזכויות והחובות של האב ושל הקטין: הקביעה שאדם הוא אביו של קטין מחייבת אותו לשלם דמי מזונות עבורו. האב יכול לדרוש זמנים לראות ולבלות עם הקטין, ולבקש להכריע בעניינים הקשורים אליו, כמו חינוך, מקום מגורים ועוד. לקטין עצמו גם כן יש זכויות בעקבות הקביעה לגבי האבהות. הוא מקבל זכויות בירושה של אביו.
- 2.עמוס 04/04/2024 14:25הגב לתגובה זוהשופטת קבעה שהגבר הזר הוא האבא, ולכן הילד ממזר. אבל זה לא מחייב את הרבנות. בדיקת רקמות, כן מחייבת.
- 1.מה זה 04/04/2024 14:03הגב לתגובה זווגם מקבלת כסף. אפה השכל הבריא. ולמה לא בדיקת דיאינאי כמו שעושים במשטרה
- האשה כמובן תמיד אשמה "בוגדת" אבל היה לה שותף מה איתו? (ל"ת)נחום 07/04/2024 13:00הגב לתגובה זו

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
