הירשמו
  1. ראשי
  2. גלובל
הפגנה פלסטינית בלונדון, קרדיט: גרוק
הפגנה פלסטינית בלונדון, קרדיט: גרוק

הברית המפתיעה בין שמאל קיצוני לאיסלאמיסטים

תחקיר סודי שנמשך שנה חושף שפה סודית, תמיכה פוליטית ומשאבים ציבוריים שמאפשרים לקבוצות רדיקליות בצרפת לפעול בחופשיות

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה אנטישמיות

עיתונאית צרפתייה צעירה ביצעה תחקיר מעמיק במשך שנה בשורות ארגונים פרו-פלסטיניים ואנטי-ישראליים בצרפת. היא הצטרפה להפגנות, השתתפה במפגשים וניהלה שיחות עם פעילים וסטודנטים, תוך מעקב אחרי מקורות הכספים והלגיטימציה הציבורית שלהם. התוצאה היא ספר תחקיר שהפך לרב-מכר, למרות מחלוקת ציבורית כולל ניסיונות חרם בחלק מחנויות הספרים.

הספר מציג תמונה של שיח אנטי-ציוני שמתקדם לרדיקליזציה ומחליק לאנטישמיות. הוא מתאר איך עמדות פוליטיות לכאורה לגיטימיות הופכות למכוונות נגד יהודים, דרך קודים לשוניים וקואליציות בין קבוצות שלא שיתפו פעולה בעבר. בצרפת, המחנה הרדיקלי מצליח להתאחד סביב ישראל והיהודים במהירות ובעוצמה גבוהים יותר מנושאים מסורתיים כמו מאבק במשטרה או בקפיטליזם. זה יוצר כוח פוליטי וגיוס, ומזין שנאה.

ישראל מוצגת כמושג שלילי בלבד, צה"ל מוחלף בהגדרות קשות, וטרמינולוגיה של השמדה הופכת לנורמה בהפגנות ובמרחבים דיגיטליים. פעיל חדש חייב ללמוד את המילון הזה כדי להשתלב. השפה הזו יוצרת קהילה מלוכדת, דומה למנגנונים בתנועות פוליטיות אחרות, אבל כאן היא מקצינה ומאפשרת שנאה כדבר מותר אפילו הכרחי. במקביל, יש חשדנות גבוהה: הקבוצות סורקות מי מצלם, מי חוזר על סיסמאות ומי מסתייג.

הספר חושף ארגונים כמו Urgence Palestine, Palestine Vaincra וסאמידון, שפועלים בחופשיות יחסית בצרפת. חלקם נתפסים במדינות אחרות כקשורים לטרור או קרובים אליו אידאולוגית, אך שם הם מארגנים אירועים, משתמשים במתקנים ציבוריים ומקיימים סדנאות בקמפוסים. יש קשרים עם גורמים פוליטיים, נוכחות באוניברסיטאות והפניית צעירים למסלולי אקטיביזם שבהם האנטי-ישראליות היא הציר המרכזי.

התופעה מתחברת לדיון צרפתי על חופש ביטוי מול הסתה. צרפת מתמודדת שנים עם מתחים סביב הגירה, זהות לאומית ואיסלאמיזם פוליטי. מאז 7 באוקטובר 2023, החיבור בין שמאל קיצוני לקבוצות איסלאמיסטיות סביב הסוגיה הישראלית התגבר. נתונים רשמיים מראים אלפי תקריות אנטישמיות בשנה האחרונה, כולל תקיפות פיזיות ומעשי ונדליזם נגד בתי כנסת.

העיתונאית, עם רקע מעורב – אמה ממרוקו ואביה צרפתי – ספגה איומי רצח ועלבונות ברשתות, ונדרשת לאבטחה באירועים. מצד הפעילים היא בוגדת, ומצד יהודי צרפת היא מקבלת תמיכה כמי שמציגה מראה למציאות שלהם. הספר מדגיש אנטישמיות חדשה, שמגיעה בעטיפת אנטי-ציונות קיצונית ושיח פרוגרסיבי על זכויות אדם.

זירה מרכזית היא דור ה-Z, צעירים שנולדו אחרי 1995, שפעילים ברשתות חברתיות. דמויות עם נוכחות דיגיטלית חזקה מעצבות שיח דרך מסרים קצרים, סרטונים וסמלים. דוגמה בולטת היא רימא חסן, חברת פרלמנט אירופי מהשמאל הרדיקלי, שמשפיעה על השיח ומקדמת עמדות אולטרה-רדיקליות סביב ישראל. בצרפת נוצרת תחרות בין שמאל רדיקלי לימין רדיקלי על הרחוב והרשת, כשישראל והיהודים הם במוקד של שתי התנועות הקיצוניות.

קיראו עוד ב"גלובל"

הספר מוקדש לשורדת שואה צרפתייה, וממקם את התופעה ברצף היסטורי. צרפת, עם זיכרון השואה כיסוד בזהותה, מתקשה לקבוע גבולות כשהשנאה מופיעה בתוך מחאות שנראות כמאבק לצדק.