אחרי האקזיט: איך תשמרו על הכסף ל-200 שנה? שיחה עם בנק רוטשילד

בישראל של 2026 קצב צבירת ההון נהיה מסחרר. אם בעבר נדרשו עשורים של קשרים עסקיים, מסחר ותעשייה כדי לבנות הון ברמה של 'מורשת' פיננסית, היום סטארט-אפים שקמו רק לפני שנה-שנתיים כבר חוגגים אקזיטים במיליארדי שקלים. רק בשנה החולפת ראינו את עסקת הענק של Wiz, שהפכה יזמים צעירים למיליארדרים תוך זמן קצר, את Base44 של מאור שלמה שהכניס 80 מיליון דולר ועוד הרבה מיזוגים ורכישות שהראו לנו איך יזמים ישראלים מייצרים ערך אסטרונומי במהירות שיא.

המציאות הזאת מייצרת מעמד חדש של "עשירים צעירים". אנשים בשנות ה-30 לחייהם שמוצאים את עצמם עם סכומי עתק בחשבון, לפעמים עוד לפני שהספיקו לעכל את גודל ההישג, הם פוגשים סכומים שיכולים לרכוש בשבילם רחובות שלמים אבל הם לא מקבלים עם האקזיט "מדריך למשתמש".

תחשבו על זה רגע, בחור שהצליח לייצר בתוך שנתיים תשואה של אלפי אחוזים, למה שיקשיב עכשיו למנהל השקעות שינסה לשכנע אותו להסתפק בתשואה ממוצעת של 8%-10% בבורסה? אבל מסתבר שזה אחד מ"הסודות" להמשיך את העושר הלאה, לנכדים ואפילו לנינים. בשביל להבין איך עושים את זה, ישבנו לשיחה עם גרי ליבנת, מנכ"ל חטיבת ניהול העושר של Rothschild & Co (רוטשילד ושות') בישראל.

איך אתה פותח שיחה עם יזם כזה, שבטוח שהוא מבין בהשקעות יותר מכולם? 

"מזל שיש את החוצפה הישראלית הזאת," הוא מחייך. "בזכותה אנחנו קיימים כמדינה. אנחנו לא באים להחליף את היזם, אלא עוסקים בניהול סיכונים. השאלה היא מה הוא עושה עכשיו עם ה-20 מיליון דולר האלה. האם זה נכון להשאיר את כל הכסף במניה אחת של החברה שרכשה אותו? כנראה שלא. אנחנו נכנסים לתמונה כדי לבנות אסטרטגיה שתתרגם את ההצלחה הרגעית לשימור הון לאורך זמן".

• לפי שווי של מיליארד דולר: משפחת רוטשילד תמכור את חלקה באקונומיסט
• בלי בושה - חפר מתחת ליסודות בניין בתל אביב והקים שתי יחידות דיור - האם מותר להרחיב דירות כלפי מטה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מה המרכיב הכי חשוב בבניית האסטרטגיה לאדם כזה? 

"הדבר הראשון הוא להבין את ה-risk tolerance (סיבולת הסיכון) להבין מול מי אתה יושב, מה הצרכים המשפחתיים, מה הצרכים המיידיים, ומה הטווח הארוך. זה מאוד אינדיבידואלי. אין תיק אחד שמתאים לכולם. יש לקוחות מאוד שמרנים, ויש כאלה אגרסיביים יותר, עם השקעות לא נזילות. התיק חייב להיות דינמי ולהשתנות עם החיים".

לבנת, עומד בראש השלוחה המקומית של אחד המוסדות הפיננסיים הוותיקים בעולם, עם רקורד של למעלה מ-200 שנה מזהה את הייחודיות של המציאות הישראלית. "ישראל היא שוק ממש מיוחד," הוא אומר. "חברות קמה ב-2024 והאקזיט קורה ב-2025. זה קצב מהיר מאוד וחריג".

מאיזה סדר גודל בכלל אפשר לפנות אליכם? מתי אתם מתחילים "להסתכל" על לקוח? 

"בדרך כלל, כשמדובר בלקוח ישראלי שמתחיל לדבר על ניהול עושר, צריך סכומים מהותיים. אנחנו נכנסים לתמונה בסדרי גודל של בערך שניים עד שלושה מיליון דולר כמינימום. מדובר בלקוחות כשירים, וזה קהל היעד שלנו".

• טראמפ דורש מיליארד דולר ממדינות שירצו מושב ב"מועצת השלום"
• האקדמאים מתקשים למצוא עבודה בעוד התעשייה מתקשה למצוא עובדים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדד המחירים בדצמבר על האפס; מחירי הדירות עלו ב-0.7%

בנק רוטשילד, מהגופים הפיננסיים הוותיקים בעולם, פועל כבר למעלה מ-200 שנה. הסניף הראשון נפתח בלונדון בתחילת המאה ה-19, ומאז הוא מלווה משפחות אמידות ברחבי העולם. השם אולי מתקשר אצל רבים ל"כסף ישן", אבל לבנת מתעקש שזה בדיוק מה שמאפשר לבנק להיות רלוונטי גם היום. "אחת הסיבות שאנחנו כאן כבר יותר משתי מאות היא היכולת להשתנות. להיות חדשניים במוצרים, בשירות, ובאופן שבו הלקוח פוגש את הבנק".

הקבוצה פועלת בכמה זרועות. זרוע ה-Global Advisory, המוכרת יותר, עוסקת בייעוץ מיזוגים ורכישות, גיוסי חוב והון, והנפקות, ופועלת בעשרות מדינות. לצידה פועלת חטיבת ניהול העושר, שמתמקדת בבנקאות פרטית בלבד, בלי ריטייל. זרוע נוספת, Five Arrows, היא זרוע הפרייבט אקוויטי של הקבוצה, שמתמחה בהשקעות לא נזילות וארוכות טווח, בהיקפים של עשרות מיליארדי אירו.

לפני שניכנס לפעילות של רוטשילד בישראל, תן רגע את הרקע שלך. מאיפה אתה מגיע לתוך עולם הבנקאות הפרטית?

"כל הקריירה שלי מהיום הראשון עוסקת בבנקאות פרטית עם לקוחות בעלי הון, גם בישראל וגם מחוץ לישראל. עבדתי גם בבנקאות המקומית וגם בבנקאות הגלובלית, ובין היתר ביובנק וב-UBS. זה תחום שאתה צומח לתוכו לאורך שנים, וככל שעובר הזמן אתה נהיה יותר מנוסה בללוות משפחות, להבין צרכים, להבין סיכונים ולבנות אסטרטגיה שמתאימה לאורך זמן".

מה הוביל אותך לקחת על עצמך את הקמת פעילות ניהול העושר של רוטשילד בישראל?

"קודם כל, זו הזדמנות שלא מגיעה כל יום. לא כל יום בנק מחליט לפתוח נציגות בישראל. מעבר לזה, להיות משויך לשם רוטשילד, למשפחה הזו, זה משהו שבמדינה כמו ישראל יש לו משמעות מיוחדת. ישבנו ודיברנו לעומק על האופרינג של הבנק, וכשהבנתי שמדובר בגוף שלא סתם יש לו מוניטין לאורך שנים, אלא גוף שעובד באמת עבור הלקוח, בצורה נקייה ואובייקטיבית, זה היה חיבור טבעי מבחינתי. לרוטשילד יש מוניטין מצוין בכל אירופה ובעולם, אבל בישראל יש גם נקודה סנטימנטלית והיסטורית. זה משהו שמורגש כאן, ואין ספק שזה מוסיף עוד רובד לפעילות".

יש לא מעט בנקים פרטיים בינלאומיים שעובדים מול ישראל. למה שמישהו יבחר דווקא ברוטשילד?

“יש הרבה בנקים טובים בתחום, וכל אחד מביא זווית אחרת. מה שמייחד אותנו זו הדרך שבה אנחנו עובדים. בבסיס אנחנו שמים את הלקוח במרכז, וממנו בונים את האסטרטגיה הפיננסית. אנחנו עובדים בארכיטקטורה פתוחה, כלומר משתמשים במוצרי השקעה שהם הכי מתאימים ללקוח, ולא בהכרח מוצרים של רוטשילד. זה מאפשר לנו להיות מאוד אובייקטיביים”.

למה אובייקטיביות היא כל כך חשובה? 

 "כי בהרבה מקומות יש אינטרסים מובנים. זה לא בהכרח דבר רע, אבל כשאתה לא חתם בשום עסקה ואין לך יד בהשקעה מסוימת, אתה יכול באמת לשאול מה נכון ללקוח".

הרבה מהיזמים האלה בוחנים גם ניהול כסף מחוץ לישראל. יש כאן רצון לא 'לשים את כל הביצים במדינה אחת'?

"בסוף כולנו עוסקים בניהול סיכונים. לכל אחד מאיתנו יש קרן פנסיה, ואם מסתכלים על האלוקציה של קרנות הפנסיה בישראל, חלק משמעותי מהנכסים מושקע בחו"ל. כלומר, כולנו כבר היום לא שמים את כל הביצים בסל אחד. כשיש סכומי כסף נזילים גבוהים, זה הופך להיות עוד יותר טבעי, זה לא באמת עניין של להוציא כסף מישראל, אלא של פיזור. גם מי שמנהל כסף דרך בנק מקומי נחשף לשווקים בחו״ל. ההבדל הוא שכאשר עובדים עם גוף גלובלי, יש עומק אחר, הבנה עמוקה של שווקים שונים, וגישה למוצרים ולקרנות שלא תמיד זמינים דרך גוף מקומי".

הסוד: "חוקה משפחתית" 

ברוטשילד, בנק שמנוהל כבר על ידי הדור השביעי של המשפחה (!), מאמינים שהון לא נאבד בגלל תנודתיות בבורסה אלא בגלל ניהול לא נכון של הדינמיקה המשפחתית.

"החיים הם דינמיים. אנשים מתגרשים, אנשים הולכים לעולמם," אומר לבנת. "הרבה פעמים השליטה והידע נמצאים בידי אדם אחד. נתקלנו במקרים שבהם אדם נפטר והיורשים בכלל לא היו בסוד העניינים. האפיליאציה שלהם לכסף נמוכה יותר, והכל יכול להתנפץ בבת אחת".

אחד הפתרונות מסתבר הוא מה שנקרא "חוקה משפחתית". מסמך הסכמות פנימי ואפילו כזה שיכול להתעגן חוקית שקובע כיצד המשפחה מתייחסת להון. "חשוב לערב את הילדים ואת בני הזוג הרבה קודם. יש אצל הישראלים דאגה עמוקה לדור הבא ורצון שהילדים יגיעו לעצמאות כלכלית ולדירה משלהם. האחריות הזו היא המנוע שלנו בבניית המורשת".

לבנת מודה שלא פעם הבעיות הגדולות לא מגיעות מהשוק, אלא מהבית. "עם הזמן אתה מבין שאי אפשר לשבת רק עם הלקוח עצמו. צריך לראות את המשפחה כולה. הדברים שאתה מתאר - גירושים, ירושות, דור המשך - הם לא תרחישים תיאורטיים. הם קורים כל הזמן”.

אחת הטעויות הנפוצות לדבריו היא ריכוז של השליטה והידע אצל אדם אחד. "הרבה פעמים יש חשבון אחד, עם הרבה מאוד כסף, שמנוהל על ידי אדם אחד. יש את הדור הבא, אבל הוא לא מעורב. ואז קורה אירוע. פטירה, מחלה, שינוי משפחתי ופתאום יש יורשים שלא מכירים את הכסף, לא יודעים איך הוא מנוהל, ויש להם צרכים שונים לגמרי".

זה לא נובע בהכרח מחוסר אחריות. להפך. "הדור שעשה את הכסף עבד מאוד קשה. הוא רגיל לשלוט בפרטים, לנהל סיכונים, להשקיע מחשבה. הדור הבא, מטבע הדברים, לא עבר את אותו תהליך. האפיליאציה שלו לכסף נמוכה יותר, ופתאום יש פער גדול בין מי שבנה את ההון לבין מי שפוגש אותו".

'חוקה משפחתית' זה משהו שיכול לסייע במקרים כאלו. לא כמסמך פורמלי בהכרח זה יכול להיות חלק מתהליך. "זה יכול להיות מסמך מחייב, וזה יכול להיות הסכם פנימי בתוך המשפחה. העיקר שכולם יודעים מה קיים, מה הציפיות, ואיך מתקבלות החלטות. ברגע שיש שקיפות והסכמה מוקדמת, הרבה מאוד חיכוכים פשוט לא מתפתחים".

הוא מדגיש שהם לא גוף משפטי, ולא כותבים הסכמים משפחתיים בעצמם. אבל הם כן ממליצים ומלווים תהליכים כאלה מטבע הדברים. "אנחנו נותנים את המעטפת הפיננסית. לפעמים זה Trust, לפעמים מבנה אחר. את ההיבט המשפטי עושים עורכי דין ואנשי מקצוע שזה התחום שלהם, אבל חשוב שהבנקאים יהיו בתמונה. אחרת אתה רואה משפחות שבנו הון עשרות שנים, וכל הדבר הזה מתפרק בתוך תקופה קצרה".

ולמרות המורכבות, לבנת מזהה דווקא תכונה חיובית שמאפיינת את הלקוחות הישראלים. "יש אצל ישראלים, ואצל יהודים בכלל, אחריות מאוד חזקה כלפי הדור הבא. זה לא קשור בהכרח לגודל ההון. אנשים חושבים על הילדים, על היכולת שלהם להגיע לעצמאות כלכלית, על דירה, על יציבות. גם יזמים צעירים שעשו כסף מהר מאוד ממשיכים לעבוד קשה, פותחים את הסטארט-אפ הבא, ולא רואים באקזיט קטיעה של חיי היזמות". וזה הבסיס לניהול עושר ארוך טווח. "בסוף, ניהול הון הוא לא רק מספרים. הוא חיבור בין כסף, זמן, ומשפחה. מי שלא מטפל בדינמיקה הזו מראש, מגלה מאוחר מדי שהשוק הוא לא האתגר הכי גדול".

ובכל זאת, אי אפשר לסיים שיחה על ניהול הון ב-2026 בלי לגעת בשאלה שמרחפת מעל כל השוק: בינה מלאכותית. וגם מעניין להבין את ההתייחסות של בנק שיכול להתפס כשמרן ומסורתי לטכנולוגיה של המחר - 

האם אתם נעזרים ב-AI בבנק, הוא מהווה חלק מתהליך האנליטקה שלכם או משולב כבר במערכות?

"ברור שאנחנו מסתכלים על התחום הזה כל הזמן, אבל צריך לזכור שבנקאות היא מערכת רגולטורית ושמרנית. אנחנו לא ממהרים להטמיע כל כלי חדש רק כי הוא קיים. היום ה-AI משולב בעיקר ככלי תומך לשליפת מידע, לייעול תהליכים פנימיים, ולניטור סיכונים בתיקי השקעות. למשל, כלים שמאפשרים לבדוק שהתיק נשאר בתוך רמות הסיכון שהוגדרו, או להתריע כשיש חריגה".

הבינה המלאכותית עדיין לא מחליפה שיקול דעת אנושי. "הבנק לא נשען על AI בקבלת החלטות השקעה. בסוף אתה מטפל בכסף של אנשים, והרגולטורים מצפים שהתהליכים יהיו מפוקחים, מבוקרים וברורים. אין כאן שימוש בכלים ניסיוניים. עם זאת, אנחנו כן רואים את התחום נכנס לאט לאט, וזה ימשיך להתפתח. פשוט בבנקאות זה ייקח יותר זמן מאשר בעולם הסטארט-אפים. זו שמרנות מכוונת, והיא חלק מניהול סיכונים”.

אם מנסים לסכם, הסיפור של ניהול עושר ב-2026 לא שונה באמת מזה של העשורים הקודמים. לפחות לפי הגישה של רוטשילד. זה פחות סיפור על תשואות ויותר סיפור על משמעת וזמן. כסף שמגיע מהר יכול להיעלם מהר לא פחות, אם לא בונים סביבו תשתית נכונה. לבנת לא מדבר על ניסיון להכות את השוק או על מרדף אחרי טרנדים, אלא על משמעת, סבלנות ושמירה על הדינמיקה המשפחתית. "בסוף, ניהול הון הוא לא רק מספרים. הוא חיבור בין כסף, זמן ומשפחה," הוא מסכם. "מי שמטפל בדינמיקה הזאת מראש, מגדיר מטרות ונשאר נאמן לאסטרטגיה מצליח לשמר את הכסף גם לדורות הבאים".