בכלכלה העולמית ניכרת האטה והדבר אינו מפתיע, הגיוני כי ההתאוששות המהירה מהמשבר ברביעים האחרונים תיעצר לבסוף. השאלה היא אם זו הפוגה זמנית, או שאנו נכנסים לתקופה של דשדוש? הכלכלנים ושוקי ההון בעולם מתקשים להכריע והדבר משתקף בהתנהלותם התנודתית.

יש החוששים כי המצב כעת גרוע יותר וכי משבר 2008 עלול להתרחש שנית. זה לא התרחיש הבסיסי שלנו, אך אין להקל בו ראש: משבר 2008 הוגדר משבר של פעם במאה ואם יישנה תוך פרק זמן קצר כל כך - לא ברור כמה שפנים נוכל לשלוף מהשרוול.

לנוכח הטראומה הגדולה, שלא במהרה תישכח, השוואה בין ההאטה הנוכחית למשבר 2008 מפתה ודי טבעית - אך דווקא בשל כך רצוי להיזהר ממנה. יש, להערכתי, שני הבדלים גדולים בין שתי התקופות - אחד לטובה ואחד לרעה:

ההבדל לטובה - המשבר הקודם תפס מדינות רבות לא מוכנות והתגובה האגרסיבית שלהן (ניפוח גירעונות בתקציבי הממשלות והורדת ריביות לרמות שפל) באה לאחר שהתברר גודל הצרה. הפעם, הן לא מחכות, אלא נוקטות פעולות מנע לקראת הסתבכויות עתידיות.

שתי דוגמאות מהחודשים האחרונים, הבנקים המרכזיים בעולם בצעד נדיר שיתפו פעולה כדי לבלום את הזינוק שהיה ביין היפני לאחר רעידות האדמה שם. לחילופין, סוכנת האנרגיה הבינ"ל הגדילה את היצע הנפט על מנת לפצות בגין שיבושי ההיצע בלוב.

לטובה, אמרנו? ובכן, הבה נסייג זאת מעט. המשקיעים אכן מאמינים כי הממשלות, הבנקים המרכזיים והרגולאטורים לא יאפשרו למשבר הקשה לחזור. הם מקווים כי הופקו הלקחים ממשבר 2008. אולם, דווקא הרשויות עלולות לראות צל הרים כהרים ולאמץ גישה שאח"כ תתברר מתירנית מדי.

ייתכן כי בחששן מהאטה חוזרת (Double-Dip) לא יקטינו את גירעונות העתק בתקציביהן, לא ישיבו את הריביות לרמות נורמאליות ולא יצמצמו תמריצים אחרים למגזר העסקי. או לפחות, לא ישכילו לעשות זאת מהר מספיק.

בנוסף, קיים סיכוי כי רשמי המשבר יוצרים רגולציה אינטנסיבית מדי.

המחלוקת בין בנקים גדולים כמו ג'יי פי מורגן וברקליס לבין ועדת באזל, שמציעה כי בנקים המוגדרים גדולים מכדי ליפול יחזיקו הון נוסף בגובה 1%-2.5% מנכסיהם כדי להתמודד עם משברים עתידיים, מהווה דוגמא מצוינת לכך. במצב חסר התקדים בו אנו נמצאים כעת, קשה לדעת לאן נושבת הרוח.

ההבדל לרעה - כשפרץ המשבר הקודם, היו למדינות המתקדמות די כלים לטיפול בו: הריביות ברובן היו גבוהות (הן יכלו לרדת), היה להן עודף ממוצע קטן בתקציבים הממשלתיים וחובן הציבורי היה גבוה אך מעט מ-70% מהתמ"ג. בנוסף, הן גילו יצירתיות מרשימה ורכשו הרבה ניירות ערך ממשלתיים בשוק הפתוח.

כעת הן בבעיה, הגירעון הפיסיקלי הממוצע גבוה מ-6% מהתמ"ג, החוב הציבורי תפח כמעט ל-100% מהתמ"ג ובנקים מרכזיים רבים נפחו ללא הכר את המאזנים שלהם. אז הן יכלו לנקוט צעדים נמרצים ויצירתיים ששיקמו את אמון המשקיעים - תנאי הכרחי לפתרון המשבר - כעת לא ברור אם יש להן די כלים ודמיון מפותח מספיק.

הבדל זה ממחיש היטב את הדילמה המרכזית שיצר המשבר: בגלל רשמיו החזקים, מהססות הרשויות לנרמל את הריביות והגירעונות התקציביים, מחשש כי ההתאוששות הנוכחית עדיין לא מבוססת, אך בעשותן כן הן עלולות למצוא עצמן ללא פתרונות למשבר חדש, אם יתחולל.

בשלב זה, קשה לדעת מי משני ההבדלים דומיננטי. משום שההשלכות בשטח העולות מהם שונות כל כך, למשקיעים כדאי להיות ערים לשניהם. עלינו להבין כי לפחות בתקופה הקרובה הנתונים, הכותרות ומצבי הרוח בשוקי ההון ינועו כמטוטלת עד שהכף תוכרע. התנהלותנו היומיומית בשוקי ההון חייבת להסתגל לתנודתיות הגבוהה שתשקף זאת.

נכתב על ידי רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות.