ניגוד עניינים מובהק והפרת כללי האתיקה בענף עריכת הדין
בפסק דין מעורר סערה, בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה בסך 900 אלף שקל שהגיש עו"ד ארז חבר, שותף בכיר ומנהל תחום חדלות הפירעון במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'. השופט אביים ברקאי קבע כי חבר פעל בניגוד עניינים בוטה כששימש ככונס נכסים מטעם נושים, ובמקביל ייצג את החייבת, אישה עם חובות מצטברים של 13 מיליון שקל. במשרד עורכי הדין טוענים שאין ולא היו ניגודי עניינים ומתכוונים לערער.
הרקע: חובות, כינוס נכסים ושכר טרחה גבוה
החייבת, שנקלעה לחובות בשל ערבות לעסק שניהל בן זוגה, נאלצה למכור ארבע דירות בצפון תל אביב במסגרת הליך כינוס נכסים. הדירות נמכרו תמורת כ-12 מיליון שקל, כאשר משרד עורכי הדין פעל ככונס נכסים מטעם חברת כלל ביטוח. במקביל, הוא ייצג גם את בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק מרכנתיל דיסקונט – שלושה מבין הנושים המרכזיים של החייבת.
הסכם שכר הטרחה שנחתם ב-2014 קבע תשלום מותנה בהצלחה, אך לאחר שהלקוחה שילמה 500 אלף שקל, דרש עו"ד חבר סכום נוסף של 900 אלף שקל. התביעה שהגיש ב-2020 בשם משרדו נתקלה בביקורת חריפה מבית המשפט.
פסק הדין: ניגוד עניינים "ברור וזועק"
השופט אביים ברקאי קבע כי אין לאפשר לעו"ד חבר לגבות שכר טרחה מכוח הסכם שנגוע בניגוד עניינים. הוא ציין כי "התובע העניק לנתבעת את השירות המקצועי בדיוק באותו תחום ובדיוק ביחס לאותו סל חובות שבו ייצג לקוחות אחרים". לדברי השופט, חבר "התפאר בעובדה שייצג את שני הצדדים" ופעל במקביל לטובת הנושים והחייבת, בניגוד לכללי האתיקה המקצועית. בית המשפט הטיל על המשרד הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 60 אלף שקל, וקבע שהסכם הטרחה היה "חוזה בלתי חוקי".
תגובות בענף: ביקורת חריפה ותובנות לעתיד
פסק הדין מעורר דיון בענף עריכת הדין על תופעת ניגודי העניינים, במיוחד במשרדים גדולים. לדברי ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה מקצועית, "החוק מתיר ייצוג משותף רק בתנאים מוגדרים, כגון קבלת אישור מפורש משני הצדדים. במקרה זה, התנאים לא התקיימו".
עורכי דין נוספים ציינו כי המקרה מדגיש את הצורך בהקפדה על הפרדה בין ייצוג נושים לבין חייבים, במיוחד במשרדים גדולים.
פסק הדין עשוי להוביל לשינויים בענף, כולל רגולציה מחמירה יותר והקפדה על יישום "חומות סיניות" במשרדים גדולים. בנוסף, משרדים עשויים להעביר תיקים עם חשש לניגוד עניינים למשרדים חיצוניים כדי להימנע מתביעות דומות.
שאלות ותשובות
מהו ניגוד עניינים, וכיצד הוא מתבטא במקרה זה?ניגוד עניינים מתרחש כאשר עורך דין מייצג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין. במקרה זה, עו"ד חבר ייצג במקביל את החייבת ואת נושיה, מה שפגע ביכולתו לפעול בנאמנות לכל אחד מהצדדים.
- בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
מהם כללי האתיקה שעליהם התבסס בית המשפט?
לשכת עורכי הדין אוסרת על ייצוג צדדים מנוגדים ללא הסכמה מפורשת ובכתב משני הצדדים. כמו כן, ייצוג חייב ונושה באותו עניין אינו חוקי ללא תיחום ברור של תחומי הייצוג.
מה הייתה הטענה של עו"ד חבר להגנתו?
עו"ד חבר טען כי משרדו לא ייצג את הבנקים בתיק זה כנגד החייבת, וכי הייצוג שלה היה בהסכמה מלאה, תוך ידיעת הקשרים עם הנושים.
כיצד משפיע פסק הדין על משרדים גדולים?
פסק הדין מדגיש את החשיבות בהפרדה מוחלטת בין מחלקות המייצגות נושים לבין אלו המייצגות חייבים, וצפוי להוביל לשינויים בנהלי העבודה במשרדים הגדולים.
האם ניגודי עניינים הם תופעה נפוצה?
עורכי דין בענף מציינים כי ניגודי עניינים קיימים לעיתים קרובות, במיוחד במשרדים גדולים שבהם מתקיימת פעילות משפטית מורכבת ורב-תחומית.
מהם הצעדים שניתן לנקוט כדי למנוע מקרים כאלה?
הקפדה על הפרדה בין מחלקות, שימוש בייעוץ חיצוני במקרים רגישים, וקבלת הסכמה מפורשת מהצדדים המעורבים הם חלק מהפתרונות האפשריים.
האם פסק הדין עשוי לשמש תקדים?
כן, פסק הדין עשוי לשמש תקדים לפסיקות נוספות בנוגע לניגודי עניינים ולהחמיר את האכיפה של כללי האתיקה בענף.
מה עלול להיות ההשלכות עבור הלקוחות?
- 1.כלכלן 26/12/2024 08:44הגב לתגובה זושופט אחד צדיק בסדום - אבל אל חשש ערעור לעליון של משרד עו"ד יתקבל - שם ניגוד ענינים זה סטנדרט ואתיקה מקצועית זאת מילה גסה
עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת
מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע
באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.
מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.
הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.
האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת
הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.
