ניגוד עניינים מובהק והפרת כללי האתיקה בענף עריכת הדין
בפסק דין מעורר סערה, בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה בסך 900 אלף שקל שהגיש עו"ד ארז חבר, שותף בכיר ומנהל תחום חדלות הפירעון במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'. השופט אביים ברקאי קבע כי חבר פעל בניגוד עניינים בוטה כששימש ככונס נכסים מטעם נושים, ובמקביל ייצג את החייבת, אישה עם חובות מצטברים של 13 מיליון שקל. במשרד עורכי הדין טוענים שאין ולא היו ניגודי עניינים ומתכוונים לערער.
הרקע: חובות, כינוס נכסים ושכר טרחה גבוה
החייבת, שנקלעה לחובות בשל ערבות לעסק שניהל בן זוגה, נאלצה למכור ארבע דירות בצפון תל אביב במסגרת הליך כינוס נכסים. הדירות נמכרו תמורת כ-12 מיליון שקל, כאשר משרד עורכי הדין פעל ככונס נכסים מטעם חברת כלל ביטוח. במקביל, הוא ייצג גם את בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק מרכנתיל דיסקונט – שלושה מבין הנושים המרכזיים של החייבת.
הסכם שכר הטרחה שנחתם ב-2014 קבע תשלום מותנה בהצלחה, אך לאחר שהלקוחה שילמה 500 אלף שקל, דרש עו"ד חבר סכום נוסף של 900 אלף שקל. התביעה שהגיש ב-2020 בשם משרדו נתקלה בביקורת חריפה מבית המשפט.
פסק הדין: ניגוד עניינים "ברור וזועק"
השופט אביים ברקאי קבע כי אין לאפשר לעו"ד חבר לגבות שכר טרחה מכוח הסכם שנגוע בניגוד עניינים. הוא ציין כי "התובע העניק לנתבעת את השירות המקצועי בדיוק באותו תחום ובדיוק ביחס לאותו סל חובות שבו ייצג לקוחות אחרים". לדברי השופט, חבר "התפאר בעובדה שייצג את שני הצדדים" ופעל במקביל לטובת הנושים והחייבת, בניגוד לכללי האתיקה המקצועית. בית המשפט הטיל על המשרד הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 60 אלף שקל, וקבע שהסכם הטרחה היה "חוזה בלתי חוקי".
תגובות בענף: ביקורת חריפה ותובנות לעתיד
פסק הדין מעורר דיון בענף עריכת הדין על תופעת ניגודי העניינים, במיוחד במשרדים גדולים. לדברי ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה מקצועית, "החוק מתיר ייצוג משותף רק בתנאים מוגדרים, כגון קבלת אישור מפורש משני הצדדים. במקרה זה, התנאים לא התקיימו".
עורכי דין נוספים ציינו כי המקרה מדגיש את הצורך בהקפדה על הפרדה בין ייצוג נושים לבין חייבים, במיוחד במשרדים גדולים.
פסק הדין עשוי להוביל לשינויים בענף, כולל רגולציה מחמירה יותר והקפדה על יישום "חומות סיניות" במשרדים גדולים. בנוסף, משרדים עשויים להעביר תיקים עם חשש לניגוד עניינים למשרדים חיצוניים כדי להימנע מתביעות דומות.
שאלות ותשובות
מהו ניגוד עניינים, וכיצד הוא מתבטא במקרה זה?ניגוד עניינים מתרחש כאשר עורך דין מייצג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין. במקרה זה, עו"ד חבר ייצג במקביל את החייבת ואת נושיה, מה שפגע ביכולתו לפעול בנאמנות לכל אחד מהצדדים.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
מהם כללי האתיקה שעליהם התבסס בית המשפט?
לשכת עורכי הדין אוסרת על ייצוג צדדים מנוגדים ללא הסכמה מפורשת ובכתב משני הצדדים. כמו כן, ייצוג חייב ונושה באותו עניין אינו חוקי ללא תיחום ברור של תחומי הייצוג.
מה הייתה הטענה של עו"ד חבר להגנתו?
עו"ד חבר טען כי משרדו לא ייצג את הבנקים בתיק זה כנגד החייבת, וכי הייצוג שלה היה בהסכמה מלאה, תוך ידיעת הקשרים עם הנושים.
כיצד משפיע פסק הדין על משרדים גדולים?
פסק הדין מדגיש את החשיבות בהפרדה מוחלטת בין מחלקות המייצגות נושים לבין אלו המייצגות חייבים, וצפוי להוביל לשינויים בנהלי העבודה במשרדים הגדולים.
האם ניגודי עניינים הם תופעה נפוצה?
עורכי דין בענף מציינים כי ניגודי עניינים קיימים לעיתים קרובות, במיוחד במשרדים גדולים שבהם מתקיימת פעילות משפטית מורכבת ורב-תחומית.
מהם הצעדים שניתן לנקוט כדי למנוע מקרים כאלה?
הקפדה על הפרדה בין מחלקות, שימוש בייעוץ חיצוני במקרים רגישים, וקבלת הסכמה מפורשת מהצדדים המעורבים הם חלק מהפתרונות האפשריים.
האם פסק הדין עשוי לשמש תקדים?
כן, פסק הדין עשוי לשמש תקדים לפסיקות נוספות בנוגע לניגודי עניינים ולהחמיר את האכיפה של כללי האתיקה בענף.
מה עלול להיות ההשלכות עבור הלקוחות?
- 1.כלכלן 26/12/2024 08:44הגב לתגובה זושופט אחד צדיק בסדום - אבל אל חשש ערעור לעליון של משרד עו"ד יתקבל - שם ניגוד ענינים זה סטנדרט ואתיקה מקצועית זאת מילה גסה
בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
הוועדה למיסוי מקרקעין בבאר שבע דחתה את הערר של המושב ישע, שטען כי הפיצוי שקיבל בגין הפקעת קרקע צריך להתמסות לפי פקודת מס הכנסה ולא לפי חוק מיסוי מקרקעין. הדיון חשף היסטוריה ארוכה של הסכמים מתחדשים בין המושב למדינה, משנות השישים ועד היום, ואף תקופה של
החזקה ללא הסכם כתוב. הוועדה קבעה כי מכלול הנסיבות מלמד שמדובר בהרשאה מתחדשת במקרקעי ישראל, ולכן בזכות במקרקעין החייבת במס שבח
באפריל 2022, כשכלי העבודה של נתיבי ישראל הגיעו לשטח החקלאי שממערב למושב ישע לצורך הרחבת כביש, איש לא שיער שהפיצוי הכספי ששולם למושב בעקבות ההפקעה יוליד מחלוקת משפטית מורכבת שתתגלגל לוועדת הערר למיסוי מקרקעין בבאר שבע. מאחורי קטע הקרקע שהופקע, 32,103 מ״ר בסך הכל, מסתתרת היסטוריה של יותר משישה עשורים של התקשרויות, חוזים מתחדשים, תקופות ללא מסמך כתוב ויחסים מורכבים בין האגודה השיתופית לבין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ואולם מעל לכל ריחף ויכוח עקרוני: האם הזכויות שהיו למושב בקרקע הן אכן זכויות במקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין, או רק זכויות מתחום השכירות שאמורות להיבחן לפי פקודת מס הכנסה.
פסק הדין שניתן בוועדה, בראשות השופטת יעל ייטב, קבע באופן חד משמעי כי הזכויות שהיו לישע בעת ההפקעה הן זכויות במקרקעין על פי החלופה של הרשאה במקרקעי ישראל, ולכן הפיצוי חייב במס שבח. הערר נדחה, והדיון כולו חושף את המנגנון המורכב של התקשרויות חוזיות במגזר ההתיישבותי ואת היקף הפרשנות הרחבה שמעניק החוק לזכויות מסוג זה. כבר בתחילת פסק דינה ציינה יו״ר ועדת הערר כי לאחר עיון בטענות הצדדים "מצאתי שיש לדחות את הערר".
המושב ישע, אגודה שיתופית חקלאית, עלה על הקרקע ב-1957 והחזיק במשבצת שהוקצתה לו מאז. ברבות השנים, העוררת - כך מכנה הוועדה את המושב - התקשרה בהסכמים תלת־צדדיים עם רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, ובהמשך גם בהסכמים דו־צדדיים, שנועדו להסדיר את החזקתה במשבצת. מדובר בהסכמים שנחתמו לתקופות קצרות, לעתים לשנה אחת ולעתים לשלוש שנים, אך התחדשו שוב ושוב במשך עשרות שנים.
רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים
אחד המסמכים המרכזיים שנחשפו במהלך ההליך היה ההסכם הראשון שאותר בארכיוני רמ"י, מה-15 לדצמבר 1964, שלפי דברי הוועדה ברור שאינו ההסכם הראשון בין הצדדים, אלא המשך רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים. בהסכם זה נכתב כי, "הסוכנות היהודית מוסרת לידי העוררת את שטח המשבצת לשימושה, בתור בת־רשות בלבד". גם ההסכמים המאוחרים, שנחתמו בשנות השבעים והשמונים, המשיכו לשקף את אותה תפישה: האגודה מחזיקה במשבצת בהסכמה ומתוך ציפייה לחידוש ההסכמים מדי תקופה.
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נקודת המפנה הגיעה ב-2003, אז עברו ההתקשרויות למתכונת של חוזי שכירות דו־צדדיים בין האגודה לבין רמ"י. גם כאן היתה תקופת השכירות קצובה - ארבע שנים ועשרה חודשים - אבל רמ"י הבהירה בתעודת עובד ציבור כי אף שההסכם האחרון פג תוקף ב-2014, בפועל הותר למושב להמשיך להחזיק בקרקע ללא הפרעה. "למעשה אין מחלוקת על כך שלאחר שתמה תקופת השכירות… לא פונתה העוררת משטח המשבצת והיא נותרה בה עד היום", כתבה השופטת ייטב בפסק הדין שפורסם.
