אישה בת 31 ילדה תינוק בבית, ומיד לאחר מכן חנקה אותו וקברה אותו בחורשה
נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
האיש, תושב הרשות הפלסטינית, שעבד במפעל בטון בישראל, נכנס לניתוח פשוט יחסית להסרת פריצת דיסק בבית החולים אלמקאסד בירושלים - ויצא ממנו עם נכות קשה ואובדן כושר עבודה. השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קבעה כי בית החולים התרשל באופן חמור הן בביצוע הניתוח והן במעקב
אחריו, ופסקה לטובתו פיצויים בהיקף כולל של כ-2.5 מיליון שקל. טענותיו של התובע לאין־אונות ולגירושים שנבעו מההליך נדחו
הוא הגיע לניתוח שגרתי למדי בגב התחתון, כזה שמטרתו להקל על כאבים שנמשכו חודשים. אבל מה שאמור היה להיות הליך רפואי פשוט נהפך לטרגדיה אישית. גבר בן 39, תושב הרשות הפלסטינית ואב לשמונה, שעבד עד לאותו יום בעבודת כפיים מפרכת במפעל בטון בעטרות, שמצפון לירושלים, מצא את עצמו לאחר הניתוח מרותק לביתו, נעזר בקביים, ונאבק מדי יום בכאבים עזים ובמוגבלות תפקודית קשה. השבוע קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים אלמקאסד, שבו נותח, התרשל בטיפול בו ופסק לו פיצוי של כ-2.5 מיליון שקל.
השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קיבלה את עמדת התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין עופר סולר ופידא קעואר, וקבעה כי הניתוח שבוצע לו ב-2017 היה רצוף כשלים חמורים - החל מתיעוד חסר ועד טיפול לקוי בקרע שנוצר בעמוד השדרה במהלך הניתוח. “החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, ויש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול”, כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי בית החולים “לא נהג בסבירות ובזהירות הנדרשת בביצוע הניתוח ובמעקב אחריו”.
הפרשה החלה באביב 2017, כשבדיקת MRI שנערכה לתובע גילתה פריצת דיסק בגובה L5-S1. בעקבות ההמלצה הרפואית הוא עבר ניתוח דיסקטומיה בבית החולים אלמקאסד. במהלך הניתוח אירע קרע בקרום הדורה - הקרום הקשה שעוטף את חוט השדרה, אך לפי פסק הדין, לא תועד כיצד טופל הקרע, אם בכלל. התובע שוחרר מבית החולים יומיים לאחר מכן, אלא שכבר זמן קצר אחר כך הוא שב לשם כשהוא סובל מדליפת נוזל שדרה, חולשה ברגליים, כאבי ראש קשים והחמרה ניכרת במצבו. במהלך השבועות שלאחר מכן אושפז האיש ארבע פעמים, אך מצבו רק החמיר.
דו"ח הניתוח היה "חסר להחריד"
בפני בית המשפט טען התובע כי מאז הניתוח הוא סובל מנכות קשה, מהפרעות אורולוגיות, מקשיי הליכה קשים ומכאבים מתמשכים. חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו, של פרופ’ יצחק שקד, קבעה כי הניתוח בוצע ברשלנות קשה. לדבריו, “מה שלא תועד - לא נעשה, ואם נעשה, אין לדעת כיצד ובאיזו דרך נעשה”. הוא הסביר כי דו"ח הניתוח היה “חסר להחריד”, וכי ההדמיות שבוצעו לאחר הניתוח מלמדות שהדיסק הפורץ כלל לא הוסר - הליך שהיה אמור להיות לבו של הניתוח. לדברי פרופ’ שקד, בשל הדחייה בבירור מצבו של המטופל והעובדה שהלחץ על העצבים לא הוסר, נגרם לו נזק נוירולוגי קשה ובלתי הפיך. הוא תיאר את מצבו של התובע ככזה הכולל “כאבי גב ורגליים קשים, חוסר שליטה חלקי על השלפוחית והליכה איטית וגרירה של הרגליים”. הוא העריך את נכותו הכוללת של המטופל בשיעור של כ-75%.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, בית החולים טען כי הניתוח בוצע באופן תקין ולפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. מומחה מטעם ההגנה, ד"ר חליל סלאמה, הסביר כי קרע בדורה הוא סיבוך מוכר ושכיח, וטען כי במקרה זה הקרום הפנימי נותר שלם וכי הטיפול בקרע היה סביר. לדבריו, לא נותר לחץ על חוט השדרה והמטופל שוחרר במצב תקין. הוא ייחס את תלונות התובע למחלה ניוונית קודמת, ולא לתוצאה של הניתוח עצמו.
טרגדיה צילום: ביזפורטלהתעלמות מסימני מצוקה: ביהמ"ש קבע אחריות למחדלים שהובילו לטרגדיה
פסק דין חריג שניתן באחרונה חושף כיצד שרשרת של התכתבויות במייל, דחיות וביורוקרטיה נהפכו לתמונה קשה של רשלנות מערכתית. השופטים קבעו כי הגורמים האחראים התעלמו מסימני מצוקה מובהקים של האדם שבמרכז הפרשה והסתפקו במעקב אדמיניסטרטיבי, במקום לפעול בזמן אמת - מחדל שהסתיים באירוע טרגי של התאבדות, שכנראה ניתן היה למנוע מראש
בשעות הבוקר השקטות של יום חורפי אחד, לפני כשנתיים, החלה להתגלגל שרשרת מיילים בין אנשי מקצוע, פקידים וממונים - לכאורה הליך שגרתי של דיווח ומעקב. ואולם מאחורי השורות היבשות הסתתרו קריאות מצוקה אמיתיות של אדם שנזקק לעזרה מיידית. ההתכתבות נמשכה ימים ארוכים, וכל אחד מהמעורבים הניח כי מישהו אחר יטפל בבעיה. פסק הדין שניתן כעת חושף כיצד אותה אדישות מוסדית נהפכה לרשלנות של ממש, שהובילה למותו של אדם - מוות שבית המשפט הגדיר כ“תוצאה טרגית של מעקב רשלני והתעלמות מסימני מסוכנות ברורים”. השופטת פתחה את הכרעתה במלים נוקבות: “האירוע שלפנינו מדגים כיצד התנהלות אדישה, הימנעות ממעקב פעיל והסתפקות בהעברת דוא”ל - עלולות להיות הרות אסון. אין מדובר רק בכשל טכני, אלא במחדל ערכי ומקצועי של ממש".
בית המשפט בחן לעומק את השתלשלות האירועים: כיצד ההתרעות הראשונות הועברו במייל בין גורמי טיפול שונים, ללא מענה ממשי או ביקור בשטח. אנשי המקצוע הסתפקו בהערכות מצב מרחוק ובהודעות אוטומטיות, אף שהיו בידיהם נתונים שהעידו על סיכון ממשי. בפסק הדין נכתב כי, “ההתכתבות הארוכה בין הצדדים יצרה אשליה של טיפול, אך בפועל לא נעשתה פעולה אחת שמטרתה לוודא את שלומו של האדם עליו דווח". השופטת הדגישה בפסק הדין שפורסם כי האחריות במקרה כזה אינה נמדדת רק במונחים של כוונה רעה או טעות אנוש, אלא במבחן של זהירות מקצועית סבירה. “כאשר מתקבלות אינדיקציות ברורות למסוכנות, חובתם של גורמי המקצוע היא לפעול באופן מיידי ולא להסתפק במיילים או בהנחיות כלליות. ההחלטה להמתין או להעביר את האחריות הלאה כמוה כהפקרה", נכתב בהחלטה.
הראיות בתיק הצביעו על כך שגורמי הפיקוח זיהו בעצמם את סימני הסכנה - אמירות חריגות, התנהגות בלתי יציבה והיסטוריה של ניסיונות פגיעה עצמית. ובכל זאת, במשך ימים שלמים לא ננקט צעד אופרטיבי אחד. השופטת ציינה בהכרעתה כי, “מכתבי הדוא"ל מלמדים כי כל אחד מהמעורבים בחר להסתפק בעדכון בלבד. המערכת יצרה מנגנון של ‘כיסוי עצמי’, במקום מערכת שמגיבה למצוקה". בית המשפט קבע כי למחדל זה יש שורש כפול - אישי ומוסדי. ברמה האישית, אנשי המקצוע לא הפעילו את שיקול הדעת הנדרש מהם, ובמקום ליזום בדיקה או שיחה, הסתפקו בהפניות. ברמה המוסדית, התגלתה מערכת ללא מנגנון ברור למעקב אחרי מקרים דחופים. “לא יעלה על הדעת כי גוף ציבורי האמון על בטיחותם של אזרחים ינהל מקרים רגישים באמצעות שרשור מיילים, מבלי לוודא כי מישהו לקח אחריות בפועל".
לא מדובר באירוע מבודד
בפסק הדין נכתב עוד כי לא מדובר באירוע מבודד, אלא בתופעה רחבה יותר של “ניהול על הנייר”. לדבריה של השופטת, “ריבוי הנהלים, הטפסים וההתכתבויות נועד לכסות אחריות, אך בפועל יוצר תחושת שיתוק. אחריות מוסרית אינה עוברת ב’העתק-אל’". בהמשך פסק הדין הובאו עדויות של גורמים שונים שהיו שותפים לטיפול. אחד מהם הודה כי “חשב שמישהו אחר כבר בדק”, ואחר סיפר כי “לא רצה להטריד את הממונים כל עוד אין אירוע חמור בפועל”. בית המשפט קבע כי הגישה הזו, של המתנה למקרה קיצון לפני פעולה, עומדת בניגוד מוחלט לחובה המקצועית. “תפקידם של גורמי טיפול אינו לחכות לאסון אלא למנוע אותו. מי שבוחר לא לפעול למרות התרעות חוזרות, אינו יכול להסתתר מאחורי ביורוקרטיה", נכתב בהכרעת הדין.
- נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לא חסכה ביקורת גם כלפי הגוף הציבורי עצמו, שקבע נהלים כלליים אך לא דאג להטמיע מנגנון של אחריות אישית. היא כתבה כי, “המערכת לא כשלה רק בגלל טעות אנוש של עובד זה או אחר, אלא משום שיצרה תרבות ארגונית של העברת אחריות. בהיעדר תיעוד מחייב של מי אחראי על מעקב בזמן אמת, נוצר חלל מסוכן - לתוכו נופלים חיי אדם.”
