אחרי 25 שנה - סכסוך הגירושים הגיע לפתרון

סכסוך משפטי ממושך, שהחל בשנת 2000 בין בני זוג לשעבר, הגיע באחרונה לסיומו בפסק דין תקדימי ומעניין. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי ילדיה של האשה זכאים למחצית מרכושו של בן זוגה לשעבר, לאחר שהצדדים היו חלוקים סביב השאלה כיצד יש לחשב את שווי הנכס, שעלה באופן משמעותי במהלך השנים.

פסק הדין של השופט ליאור ברינגר ניתן לאחר מאבק משפטי ארוך ומורכב, שכלל דיונים רבים וראיות מגוונות. בית המשפט נדרש להכריע בסוגיות מורכבות, כמו אופן חישוב שווי הנכס, זכויות הירושה של הילדים, והיחס בין הוראות חוק הירושה לבין ההסכמות בין בני הזוג לשעבר.

ילדי האשה זכאים למחצית מהרכוש של בן הזוג לשעבר

בני הזוג נישאו ב-1972 והתגרשו ב-2000. במסגרת הסכם הגירושים, נקבע כי האשה תקבל מחצית מהזכויות בנכס. עם זאת, בין הצדדים לא היתה הסכמה לגבי האופן שבו יחושב שווי הנכס. האשה טענה כי יש לחשב את שווי הנכס לפי ערכו ביום מתן פסק הדין, בעוד שבעלה לשעבר טען כי יש לחשב את שווי הנכס לפי ערכו ביום הגירושים. לאורך השנים עלה ערך הנכס באופן משמעותי. האשה טענה כי עליית הערך צריכה להתחלק בין הצדדים, בעוד שבעלה לשעבר טען כי היא שייכת לו בלבד.

בית המשפט קיבל את טענת האשה וקבע כי יש לחשב את שווי הנכס לפי ערכו ביום מתן פסק הדין. בית המשפט נימק את החלטתו בכך ש"יש להביא בחשבון את העובדה ששווי הנכס עלה משמעותית במהלך השנים". בנוסף, בית המשפט קבע כי ילדיה של האשה זכאים למחצית מרכושו של בן זוגה לשעבר. בית המשפט נימק את החלטתו בכך ש"ילדים הם יורשים של הוריהם". השופט ברינגר קבע בפסק הדין שפורסם כי האשה זכאית לשווי הנכס כבר ביום הקרע. ואולם מכיוון שצאצאיו של האיש סירבו לתת לה את הזכויות שמגיעות לה, ומסרבים לעשות זאת עדיין גם כיום - הם חייבים לתת לה את הזכויות המגיעות לה על פי הערך שלהן כיום. השופט קבע בהכרעתו שהשווי של התמורה שיקבלו צאצאי האשה ייקבע על פי השווי הנוכחי, מכיוון שהבעל החזיק בזכויות שלה שלא כדין, ובכך הוא למעשה מנע ממנה להשקיע את הכסף באופן שבו היתה רוצה, אם היא היתה מקבלת את הזכויות בזמן.

• הורי הבעל המכה דרשו את חלקם בדירה המשותפת
• בנות הזוג נפרדו: האם רישום בטאבו גובר על הסכם ממון?

פסק הדין מהווה נקודת מפנה במאבק המשפטי בין בני זוג לשעבר, ויאפשר לצאצאיהם לחלק את רכושם בצורה הוגנת ושוויונית יותר. לדברי השופט, "יש להביא בחשבון את העובדה ששווי הנכס עלה משמעותית במהלך השנים". משפט זה מדגיש את החשיבות של התייחסות לשינויים הכלכליים שחלו במהלך חיי הנישואין ובשנים שלאחר הגירושין.

במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בתביעה של גבר שביקש להכיר בזכויותיו במחצית משתי דירות הרשומות על שם אשתו לשעבר, וכן לחלופין דרש כי בית המגורים המשותף יועבר אליו. בני הזוג נישאו ב-1999 וניהלו חיי נישואים שנמשכו יותר משני עשורים. במהלך תקופת נישואיהם, רכשה האשה שתי דירות מגורים שנרשמו על שמה בלבד, ואילו בית המגורים המשותף של בני הזוג נרשם על שם הבעל. עם פרוץ המשבר ביחסים, החלו הצדדים בהליכי גירושים, שבמהלכם עלתה מחלוקת משמעותית בנוגע לזכויותיהם בנכסים שנצברו במהלך הנישואים. הבעל טען כי אף שהדירות נרשמו על שם האשה בלבד, הרי שבפועל היתה כוונת שיתוף ספציפית בנכסים האלה. לדבריו, במהלך חייהם המשותפים הם ראו בדירות אלה חלק מהרכוש המשותף, ולכן יש לראות בהן רכוש השייך לשני הצדדים. בנוגע לבית המגורים המשותף, טען הבעל כי מכיוון שהבית רשום על שמו בלבד, אין לאשה זכויות בנכס הזה, ולכן יש להורות על העברת הזכויות בו אליו באופן מלא.