הריבית הנמוכה ומצב המשק מייצרים עדיפות לאפיק הצמוד
מהלך רכישות הדולרים של בנק ישראל מוכיח שהוא נחוש לתמוך במטבע האמריקני ולייצר אינפלציה. למעשה, בנק ישראל החליט ללכת על כל הקופה והאמת היא שנראה שגם אין לו ממש ברירה. האסטרטגיה נחלה כישלון חרוץ, ומאז הורדת הריבית הקודמת השקל לא נחלש והנדל"ן חזר להתנפח בעוצמה ובמהירות. נראה שבבנק ישראל הבינו שהם "תקועים באמצע" והחליטו להגדיל את ההימור.
אחת הסיבות לכך היא שהריבית במשק פשוט לא מתאימה. בעיות של משק עם צמיחה של מעל 3%, אבטלה נמוכה של 5.3% בלבד ושוק נדל"ן מנופח, לא פותרים עם ריבית "משברית" ומדיניות מוניטארית מרחיבה כל כך. עד כה ראינו השלכות של חוסר איזון בין מצב המשק לריבית באינפלציה במחירי הנכסים. המירוץ לנדל"ן חזר בשיא העוצמה, ולהערכתנו בחודשי הקיץ קיים פוטנציאל להפתעה כלפי מעלה במחירי השכירות, אשר מהווים יותר מרבע מסך רכיבי מדד המחירים לצרכן.
מבחינה אינפלציונית, צריך לקחת בחשבון שההכנסה הפנויה גדלה בחודשים האחרונים כתוצאה מהוזלה במחירי החשמל, המים ומה שנשאר מהדלק. בנוסף, שכר המינימום אמור לעלות והפעימה הראשונה תחול כבר במשכורת חודש אפריל (תוספת של 350 שקלים). העוצמה של המשק באה לידי ביטוי גם בהכנסות המדינה ממסים - בחודשים האחרונים הצטברו עודפים בגביית מיסים מעבר למתוכנן של כ-4 מיליארד שקלים. מרבית העודף נובע מגבייה גדולה מהתכנון במיסים הישירים. גם המשקיעים במט"ח מבינים את העיוות ולהערכתנו, צפוי הדולר להתחזק, בעיקר בטווח הקצר. האם האינפלציה מתחילה להרים ראש ולהתאים את עצמה למציאות הכלכלית החיובית? מדד מרץ אשר עלה ב-0.35%, ונראה שהוא רק יריית הפתיחה לעונת המדדים החיוביים. להערכתנו, הריבית "המשברית" שכאמור, פשוט אינה מתאימה למשק שלנו, והתחזקות הנפט בעולם שכבר עלה בכ-17% מתחילת החודש, מרמזים שהאינפלציה השלילית מאחורינו. לכך יש להוסיף את העלאת שכר המינימום, ההרחבות המוניטאריות הבלתי נפסקות בעולם ואת מחירי השכירות אשר ממשיכים להתאים את עצמם לבועת הנדל"ן. כל אלו מביאים לרוח גבית לאפיק הצמוד. בנוסף, פדיון גליל 5472 צפוי לשחרר לחשבונות המשקיעים 10 מיליארד שקלים כבר בסוף השבוע הקרוב. האיגרת הצמודה למדד נפדית בנקודת זמן מעניינת, בדיוק לפני פרסום מדד אפריל. היסטורית, מדד חודש אפריל מהווה את החודש שבו התייקרות המחירים היא הגבוהה ביותר בשנה, והמשקיעים באיגרת לא יזכו ליהנות מהתוספת הצפויה של כ-0.5% במדד אפריל. מתחילת השנה הפקדות הציבור נטו לחסכונות פנסיוניים וקרנות השתלמות, הסתכמו בכ-2.8 מיליארד שקלים בחודש. בהנחה שהמשקיעים המוסדיים מעוניינים לשמור על שיעור ההחזקה הסחיר הנוכחי, עליהם להזרים סכום של כ- 280 מיליון שקלים בכל חודש ועוד כ-500 מיליון שקלים שזורמים נטו לאפיק דרך קרנות הנאמנות הייעודיות בלבד. מכאן שניתן להניח שהביקוש המוסדי החודשי לאיגרות חוב ממשלתיות סחירות וצמודות למדד עומד על כ-800 מיליון שקלים, ללא השקעות ישירות של פרטיים, תעודות סל, חברות וקרנות מעורבות, זאת כנגד גיוס ממוצע מצד הממשלה של כ-850 מיליון שקלים בלבד בחודש. לאן יזרמו כל המיליארדים שיחפשו אלטרנטיבה צמודת מדד? להערכתנו, ינותבו עשרה מיליארד השקלים העודפים מפדיון הגליל הקרוב להשקעות דומות כדוגמת איגרות חוב ממשלתיות צמודות לטווח בינוני ולאיגרות חוב קונצרניות סולידיות בדרוג של AA ומעלה. נציין כי אנו מעריכים שהאפיק הצמוד הבינוני עשוי ליהנות מרוח גבית מפתיעה נוספת. אחד המדדים הפופולאריים בקרב המשקיעים המעוניינים בחשיפה סולידית לאפיק הצמוד הוא מדד ממשלתיות צמודות 2-5 שנים. השווי הכספי המנוהל בתעודות הסל ובקרנות המחקות העוקבות אחר המדד מסתכם בכ-11.7 מיליארד שקלים. המדד, כשמו כן הוא, מכיל את כל איגרות החוב הממשלתיות צמודות המדד בטווח לפדיון של 2-5 שנים. אלא שנכון להיום מכיל המדד שלוש סדרות בלבד - 0517, 0418 ו-1019. הסדרה הראשונה שציינו (0517) היא גם הקצרה ביותר, וצפויה לצאת מהמדד בשל העובדה שהטווח לפדיון ירד משנתיים. כתוצאה מכך, יצטרכו התעודות והקרנות העוקבות אחר המדד למכור את האיגרת היוצאת ולהזרים את התמורה לעבר שתי האיגרות שיוותרו במדד. היות וסדרה זו מהווה כ-27.5% מהמדד, יש להניח כי יותר משלושה מיליארד שקלים יועברו מהאיגרת היוצאת לסדרות שיישארו במדד. להערכתנו, השילוב בין הזדמנות מסחרית לתמונת מקרו התומכת באפיק הצמוד הבינוני, מייצר פוטנציאל לעודף תשואה בהשקעה אקטיבית באיגרות החוב הצמודות לטווח בינוני. בכל מקרה, נציין כי השילוב בין ריבית אפסית ומשק צומח ממשיך להערכתנו לתמוך באיגרות החוב באופן כללי. בשורה התחתונה, מדדי המחירים לצרכן מתחילים להדביק את הפער בין מצב המשק החיובי לריבית המשברית שאינה מתאימה. שוק הנדל"ן הרותח, העליות החדות יחסית במחירי הנפט וההרחבות המוניטריות חסרות התקדים בעולם, מייצרות להערכתנו רוח גבית לאפיק הצמוד. גלעד גרומר מכהן כמנהל שיווק ולקוחות במנורה מבטחים קרנות נאמנות בע"מ, והוא ו/או מנורה קרנות נאמנות או חברות אחרות בקבוצת מנורה עשויים להיות בעלי ענין אישי בנושאי הסקירה. שיווק ההשקעות אינו מהווה תחליף לשיווק המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
- 1.איציק 01/05/2015 15:00הגב לתגובה זוויחד עם המדדים- תביא לתשואה של אפס עדיף לחכות להזדמנויות כשהכסף במזומן (אפילו בלי ריבית)
 שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
 מטוס. צילום: Jimmy Chan, Pexels
מטוס. צילום: Jimmy Chan, Pexelsמהפכת התעופה הירוקה: הסטארט-אפ השבדי שמאתגר את בואינג ואיירבוס
חברות תעופה, יצרניות מטוסים ואפילו גורמי ממשל החלו להשקיע מיליארדים בטכנולוגיות שיאפשרו טיסה נקייה, שקטה ויעילה יותר. במרכז הזירה - שתי הענקיות המסורתיות. אבל בצד מתחמם סטארט-אפ שיכול להיות הראשון שיפעיל מטוס חשמלי מסחרי לטיסות קצרות
כשהנשיא ביל קלינטון אמר בתחילת שנות ה־2000 כי "המאבק על האקלים יהיה מבחן המנהיגות של דורנו", הוא לא העלה בדעתו עד כמה דבריו ינבאו את העתיד של עולם התעופה. הוא לא יכול היה לחזות שעשרים שנה מאוחר יותר הקרב בין ענקיות התעופה יתפתח לזירה חדשה לחלוטין - המרוץ אחר תעופה ירוקה, שבו גם סטארט-אפ קטן משבדיה מנסה לחטוף חלק מהשוק עם טכנולוגיות מהפכניות.
תעופה ירוקה אינה רק חזון סביבתי, היא הזדמנות כלכלית ואסטרטגית. בעולם שבו תחבורה בת־קיימא הופכת לדרישה רגולטורית ולא רק מוסרית, מדינות וחברות שלא יאיצו את ההסתגלות יישארו על הקרקע בעוד האחרים ממריאים קדימה.
הקרב המסורתי בין בואינג לאיירבוס על שליטה בשמיים הפך כיום למרוץ מורכב יותר שבו יעילות הדלק, הפחתת פליטות פחמן וחדשנות סביבתית הן השדות החדשים שעליהם נחרץ עתיד התעופה האזרחית.
בעולם שבו שינויי האקלים הפכו לאיום גלובלי, גם השמיים נדרשים לעבור מהפכה. תעשיית התעופה, שאחראית לכ־3% מפליטת הפחמן הדו־חמצני בעולם, ניצבת בעשור האחרון בראש סדר היום הסביבתי. חברות תעופה, יצרניות מטוסים ואפילו גורמי ממשל החלו להשקיע מיליארדים בטכנולוגיות שיאפשרו טיסה נקייה, שקטה ויעילה יותר.
- בואינג מפספסת את התחזיות ומציגה הפסדים לאור העיכוב בפרויקט 777X
- בואינג חוזרת למסלול? ה-FAA מאשרת הגדלת קצב הייצור של מטוסי ה-737 MAX
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
דלקים חדשים - הלב של השינוי
המעבר לדלקי תעופה בני־קיימא (SAF - Sustainable Aviation Fuels) הוא המפתח המיידי ביותר להפחתת פליטות פחמן דו חמצני. דלקים אלה מופקים משמנים צמחיים, פסולת אורגנית או אפילו מימן ירוק, ומאפשרים ירידה של עד 80% בפליטות הפחמן לעומת דלק סילוני מסורתי. חברות כמו בואינג, איירבוס ורולס רויס כבר ביצעו טיסות ניסוי מוצלחות בדלק "ירוק", ומדינות באירופה אף החלו לחייב ערבוב שלו בדלקים המסחריים.

