במהלך ימי חול המועד סוכות, כינסה דר' קרנית פלוג את חברי הוועדה המונטארית של בנק ישראל, לצורך קביעת גובה הריבית במשק לחודש אוקטובר. רבים מהפרשנים והחזאים העריכו, כי הוועדה תמשיך במדיניותה הנוכחית ותישאר פסיבית ביחס לגובה הריבית, כל עוד אין נגיד בנק מכהן בפועל. ההחלטה על הורדת הריבית הפתיעה רבים ממנהלי ההשקעות ואנשי המחקר, אשר גרסו כי שיעור הריבית יישאר על כנו ואין מקום להורידו ב- 0.25% לרמה של 1%.

בהודעתו, הציג בנק ישראל שלל סיבות התומכות בהורדת הריבית, החל מהמשך הירידה בייצוא והתמתנות בקצב צמיחת הצריכה הפרטית, ועד הייסוף בשער החליפין. פרסום הודעת הריבית זכה לביקורות רבות, הפרשנים הכלכליים סברו כי בנק ישראל נכנע ללחצי התעשיינים והיצואנים, ואילו אנשי ציבור בעלי אג'נדה חברתית סברו כי רמת הריבית הנוכחית תומכת בהמשך עליית מחירי הנדל"ן, ובכך, מפקיר בנק ישראל את מעמד הביניים ולוקחי המשכנתאות.

אולם כאשר בוחנים לעומק את אופן בחירת המילים וההצהרות הפומביות של בנק ישראל, ניתן לזהות סיבה נוספת ומשמעותית לא פחות המצדדת בהורדת הריבית. לאחרונה גברו חששות בנק ישראל מפני ההשפעות השליליות של מאגרי הגז על המשק הישראלי. בחודש יוני האחרון, במהלך מסע הפרידה של פרופ' סטנלי פישר מוועדת הכלכלה של הכנסת, מצא זה אחרון לנכון להתריע שוב מפני הקשר הבעייתי הקיים לכאורה בין גילוי וניצול אוצרות הטבע במדינה מסוימת בהיקף משמעותי לכלכלתה, לירידה בייצור וביצוא של ענפי תעשייה מסוימים על רקע הגידול החד בהכנסות ממטבע חוץ והתחזקות המטבע המקומי, המביאים לירידה בכושר התחרות של אותם ענפים.

תופעה זו מוכרת יותר בשמה האקדמאי: "המחלה ההולנדית" . קצת היסטוריה: בשנות ה-60 גילתה הולנד מרבצי גז גדולים בים הצפוני. הגילוי החיובי הסתיים במשבר כלכלי. ההולנדים ייצאו כמויות גדולות של גז אשר הכניס לקופת המדינה כמויות גדולות של מטבע חוץ. הממשלה ההולנדית רצתה להיטיב עם בוחריה והגדילה את התקציב ואת פעילות המגזר הציבורי. כתוצאה מכך, נוצר עודף גדול במאזן התשלומים, אשר גרם לייסוף חד של הגילדן ההולנדי ופגיעה קשה בתעשייה המקומית. ליצואנים היה קשה יותר לייצא, וליצרנים המקומיים שהתחרו בייבוא היה קשה יותר להתחרות עקב הייסוף. בסופו של יום, התעשייה ההולנדית החלה להצטמצם ולפטר עובדים, האבטלה עלתה, החוב הציבורי התרחב, האינפלציה עלתה, ההשקעות נפגעו והצמיחה ירדה.

להערכתנו, בנק ישראל צודק במדיניותו הנוכחית - החולשה במטבע האמריקני וזרם תקבולי המט"ח שעתיד להתקבל בעקבות ייצוא הגז, יתמכו בהמשך מגמת הייסוף בשער השקל, לכן יש מקום להמשיך ולתמוך בשער הדולר למען שמירה על יציבות התעשייה המקומית והפעילות העסקית של היצואנים. אין זו הפעם הראשונה בה מתערב בנק ישראל במסחר במט"ח - בשנות ה-90, הציע הכלכלן, פתחיה בר-שביט, את מודל רצועת הניוד המוכרת גם בשמה "רצועת האלכסון", שנועדה לווסת את שערי מטבע החוץ. המודל אומץ והוכנס לשימוש ע"י נגיד בנק ישראל דאז יעקב פרנקל.

כיום, בנק ישראל מפעיל מעין מתכונת משופרת של אותה רצועת אלכסון. בשנה הקרובה יבחנו איתנותו וחוזקו של המשק הישראלי. על פעילי שוק ההון לבדוק היטב את תמהיל המניות בתיקי ההשקעות ולהתמקד במניות של חברות בעלות פעילות עסקית גלובלית, אשר מציגות תזרים הכנסות עקבי ויציב ותלות נמוכה יחסית במשק הישראלי.

לסיכום, הביקורות והטענות של אנשי המחאה החברתית כנגד מדיניותו הכלכלית של בנק ישראל, לרבות דרישתם להשתמש במכשיר הריבית ככלי מרסן של מחירי הדיור, מנותקת מהמציאות ונגועה בפופוליזם זול ובחוסר ניקיון כפיים. עד כה, טרם פורסם מחקר רשמי המוכיח קשר בין גובה הריבית לבין מחירי הדיור. לטענת כלכלני בנק ישראל, הדרך האפקטיבית ביותר לטפל במחירי הנדל"ן הוא באמצעות טיפול בהיצע. יחד עם זאת, נוצר הרושם שמחירי הדיור בישראל לא יורדים מכיוון שהציבור אינו מאמין ביכולתה של הממשלה והקבינטים השונים להוזיל את מחירי הדיור.

ולסיום, קצת חומר למחשבה

שלושה חודשים עברו מאז פרש פרופ' סטנלי פישר מתפקידו, שלושה חודשים פועל המשק הישראלי ללא נגיד בנק מרכזי קבוע, בשלושת החודשים האחרונים רשם המטבע המקומי ייסוף של 2.89% ביחס למטבע האמריקני. אנו המדינה היחידה בעולם, שעל אף שאין בה נגיד בנק מרכזי מכהן קבוע, רשמה ייסוף מרשים במטבע המקומי שלה. ועל זה נאמר: "אנחנו זן נדיר".