פרופסור סטנלי פישר הגדיל מאוד את שקיפות המדיניות של בנק ישראל. היום, הוא אינו מהסס להביא לידיעת הציבור את הערכותיו לגבי גובה הריבית בעוד שנה, זאת למרות שמדובר במשתנה המדיניות העיקרי שלו ובהתחשב בכך שעם גובה הריבית הנוכחית, הנמוך מאוד, יכולתו להשתמש בה מוגבלת למדי.

בעבר הייתה מדיניות בנק ישראל עמומה יותר. הוא לא מיהר ליידע את שוקי ההון, הכספים ומטבע החוץ על הנחות העבודה, ההערכות והתכניות שלו. כך יכול היה להפתיע מדי פעם את השווקים הללו, בפרט כשסבר כי התנהלותם עלולה לשבש את כלי המדיניות ולסכן את יציבותם.

בעבר, בנק ישראל השתדל שלא לשנות בתכיפות את כיוון הריבית, כדי שמדיניותו לא תיתפס תזזיתית, הססנית, או גרוע מכך - נעדרת מסלול ודרך.

המשבר העולמי שינה את דפוסי המחשבה אצל הבנקים המרכזיים בעולם ובארץ , וכך מדיניות שנתפסה בעבר כתזזיתית, נחשבת היום כדינאמית ומגיבה במהירות להתפתחויות והזעזועים שרובם שליליים, לצערנו.

העמימות פינתה במקביל את מקומה לשקיפות, שכן השווקים מחפשים היום בנרות עוגנים להיאחז בהם. חשוב להם לדעת, בתקופה בה ממשלות מתחלפות, מהססות ומתנגחות זו עם זו, כי המבוגר האחראי יודע לאן ללכת.

לפי התחזית האחרונה של בנק ישראל, הריבית בארץ תעמוד על 2.25% בעוד שנה, בדיוק כמו רמתה הנוכחית. השווקים יכולים להסיק מכאן כי לדעת בנק ישראל המצב הכלכלי בארץ אולי לא יוטב, בתקופה זו, אך גם לא יורע. במקביל, בנק ישראל מעריך כי קצב השינוי במדד המחירים לצרכן יתיישב עם תחום היעד, ואין חשש מהתערערות ביציבות המחירים.

תובנה זו בעלת חשיבות גבוהה, שכן היא עשויה לאפשר לשווקים להתנהל בצורה רגועה יותר. אך אין לטעות - במהלך התקופה יכולה הריבית לרדת ולעלות בשנית. התנהלותה עשויה להיות תנודתית ולהפתיע את השווקים. לכן, על בנק ישראל לשדר לשווקים מסר ברור: על אף השקיפות המוגדלת והתחזית המפורשות לגבי גובה הריבית בעתיד, עליהם לשמור על ערנות גבוהה. זאת, הן משום שתוואי הריבית נותר מעורפל והן כי הנסיבות יכולות להשתנות במהירות לטוב ולרע, ולגרום גם לתחזיות להשתנות.

אחת הנקודות החשובות ביותר בעניין זה הינה, לדעתי, הגירעון המאמיר בתקציב המדינה. לא ברור אם הריבית הנמוכה הנוכחית ערוכה דיה לתרחיש בו המשמעת התקציבית מתדרדרת, ההכנסות יורדות, ההוצאות גדלות יתר על המידה, חברות דירוג האשראי ממהרות להוריד את הדירוג למשק ותושבי החוץ מצטרפים לתושבי ישראל ומוציאים הון לחו"ל. כל זאת, תוך גרימת פיחות מהיר ובלתי סדיר בשערי החליפין של השקל. תרחיש כזה עלול לחשוף את איגרות החוב הלא צמודות, בהן הצטייד הציבור בחודשים האחרונים, במערומיהן.

ייתכן כי לבנק ישראל אין הרבה ברירות. הריביות בכל העולם יורדות ואם הריבית בארץ לא תלך בדרכן, יהיה תיסוף חד בשער השקל וייצוא הסחורות והשירותים יינזק קשות. אולם, בנק ישראל לא יוכל להתמקד בכך בלבד, ויצטרך לאותת לממשלה, כי מדיניות תקציבית רחבה יתר על המידה, ותיאלץ אותו להגיב במדיניות מוניטארית מצמצמת מצדו.

רק לפני שנה העריך בנק ישראל כי הריבית תעלה ותעמוד על 4.2% היום. אז פרצה המחאה החברתית בארץ, הכלכלה העולמית התדרדרה בשנית ומחיר הנפט צנח. בדרך התברר גם כי נתוני התעסוקה פחות טובים מכפי שחשבו. ריבית בנק ישראל לא רק שלא עלתה, אלא אף שבה לרדת.

לכן, בשורה התחתונה, השקיפות חשובה ומבורכת וכך גם המדיניות הדינאמית, אך אין לשכוח את מגבלותיהן. דווקא בתקופות כה מסובכות, כמו בשנים האחרונות וכנראה גם בשנים הבאות, חשוב לתת להן את הכבוד הראוי, אולם אין לשכוח, הסתמכות יתר על שקיפות ותחזיות מפורשות עלולה לגרום קשיים גדולים יותר מאשר בעידן העמימות שקדם להן.

לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עליי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה