הסערה בשוק התקשורת העסיקה, מעסיקה וכפי הנראה עוד תעסיק את רובינו בחודשים הקרובים - מי כלקוח מתנייד, מי כעובד החושש למקומו ומי כמשקיע באג"ח או במניית חברת פרטנר או סלקום.

בתמונה הרחבה נראה שרובינו בצד המפסיד - כלקוחות ששילמו מחירים מופקעים בשוק ללא תחרות אמיתית עד כה, משקיעים שלא תמחרו את האשראי כראוי, מדינה שויתרה על סכומים מס משמעותיים בחילופי הבעלות (40 מיל' ש' על עסקה של 1.4 מיליארד מול בלסאוט וספרא) ונכון להיום גם הבעלים - דנקנר ובן דב. אמנם אלו משכו להם, למקורביהם ולמנהליהם משכורות עתק, אך עיקר ההון שנגרף "מפרות המזומנים" הללו נבלע בתשלומי האשראי, שהרי שניהם נרכשו במינוף.

בגרף המצורף ניתן לראות כיצד סלקום, מאז הנפקתה ב-2007, כשנתיים לאחר הנפקת פרטנר - בשוואים דומים, ירדה בכ-50% ומניית פרטנר בדומה לה:

עכשיו נשאלת השאלה - אם כולם הפסידו איפה הכסף?

נראה כי גם כאן "הזרים עשו עלינו סיבוב" - מי שמכר את מניות סלקום לדנקנר, בלסאוט ומשפ' ספרא וכמובן לא מכבר את פרטנר לבן דב, הצ'סון. הם מימשו את נכסיהם במחירים שנראים לא מציאותיים נכון להיום.

את עיקר הבעיה ניתן לפתור רגולטורית - הרפורמה המבורכת, שהכניסה תחרות אמיתית לענף והורדת מחירים משמעותית, הייתה צריכה להיעשות לפני שנים ובהדרגה, כך הייתה נמנעת התפתחות של לא פחות מבועת מחירים - הן בניצול הצרכן הסופי והן במחירי המניה שגררו אשראי אימתני ואפשרו למוכרים לממש את נכסיהם במחירים ההולמים שוק ללא תחרות.

כמו כן, יש מקום לשקול הטלת מס ביטוחי על חברות קמעונאיות גדולות, חברות החזקה הניזונות מדיבידנדים או אחרות בעלות השפעה מהותית על כספי הציבור - פרמיית ביטוח מחויבת כזו עשויה להציל לפחות חלק מכספי הפנסיה והשקעות הציבור. לאחר שרגולציה כזו או אחרת ומצבי שוק משתנים מאיימים למוטט גופים גדולים, כך גם ריתוק אחוז מסוים מהון הבנקים שמהווה מעין ביטוח נזילות לפקדונות הציבור, הינו על כל סכום שמופקד בבנק ע"י הציבור יש אחוז מסויים בו אסור לבנק להשתמש לצורך פעילות שוטפת (לרוב אשראי). לדוגמא, אם הפקדתי 100 ש' בפיקדון לשבוע, הבנק יכול להלוות למישהו אחר רק 90 מתוכם.

מה אפשר לעשות עכשיו?

שאלה אחרת עליה יצטרך הרגולטור לתת מענה בקרוב היא האם ברמות המחירים הנוכחיים (באם כאן יקבע שיווי המשקל בשוק הסלולרי), יצליחו החברות לתחזק תשתית ראויה ולשדרג אותה לדורות הבאים של מכשירי הטלפון, או שמה נשמע שוב פרסומות רחוקות מהמציאות, כפי שענף התקשורת יודע לספק - בסגנון '100 מגה זה סטנדרט' (במבטא אמריקני למי ששכח) כשבפועל במרכז העיר הגדולה ניתן לזחול על מקסימום 5 מגה...