Bizportal בדק מספרים: הוצאות הפרסום של בתי ההשקעות

110 מיליון דולר, זהו הסכום הכולל (מחירי מחירון), על-פי נתוני יפעת-בקרת פרסום, אותו הוציאו המפרסמים בשוק ההון (לא כולל אינטרנט) בשנה החולפת. מי השקיע הכי הרבה, מי הגדיל ומי קיצץ בחיזור אחרי המשקיע? כל הנתונים

המלחמה בין בתי ההשקעות הישראלים על כיסו של המשקיע הקטן ניכרת בתחומים רבים. אחד מאלו והבולטים שבהם, הנוגע לכל אחד מאיתנו בחיי היום יום, הוא תחום הפרסום. Bizportal עושה סדר בשדה הקרב הבולט ביותר ומכריז על "המשקיעים" הגדולים.

בסקירה זו, בדקנו את ההוצאה לפרסום של בתי ההשקעות - קרנות הנאמנות וקופות הגמל בשנת 2007. היקפי ההוצאה על פרסום המובאים הינם במחירי מחירון, זאת לעומת מחירי הפרסום הריאליים הנאמדים בכחצי מהסכום.

שנה לא קלה ולא ממש צפויה עברה על השוק הפיננסי בכל רבדיו. בשנה זו, אופיין שוק ההון במשברים, תהפוכות ותנודתיות גדולה. חברות הפיננסים הישראליות נדרשו להתמודד בזמן אמת מול המתרחש בזירה העולמית והמקומית ובעיקר מול מתחריהם על כיסו של המשקיע הפוטנציאלי הבא.

אחד הנתונים שמתוכם ניתן ללמוד על כניסת המשקיעים בשוק ההון הישראלי הוא כאמור ההוצאה לפרסום של בתי ההשקעות, בענפי המדיה השונים, שמתנהגת בקורולציה די גבוהה עם מחזור המסחר בבורסה.

פעמים רבות ניתן למצוא יחס ישר בין הביטוי הפרסומי של שוק מסוים לבין ההתרחשות והתחרות המתקיימת בו בפועל. אם כך, אזי שוק ההון הוא "סיר מבעבע" עמוס בעניין, ותעיד על כך הצמיחה בתקציבי הפרסום של בתי ההשקעות.

חמישיית הצמרת בהוצאה הכוללת לפרסום

הסכום המצרפי שהוציאו חמשת הגופים הממוקמים בראש רשימת המפרסמים על-פי הוצאה כספית, מסתכם ב-66.8 מיליון דולר, כ-60.7% מסך כל עוגת הפרסום של בתי ההשקעות.

במקום ה-1: קבוצת כלל - כ-16.5 מיליון דולר

במקום ה-2: אקסלנס נשואה - כ-15 מיליון דולר

במקום ה-3: מרקסטון/פריזמה - כ-13.4 מיליון דולר

במקום ה-4: פסגות אופק - כ-12.4 מיליון דולר

במקום ה-5: קבוצת הראל - כ-9.5 מיליון דולר

הוצאה לפרסום: בתי השקעות

מפילוח ההוצאה לפרסום על-פי ענף בתי ההשקעות, מנתוני יפעת-בקרת פרסום, עולה, כי המפרסמת הגדולה ביותר היא כלל שגם רושמת שינוי של 109% לעומת ההוצאה ב-2006, זאת עם הוצאה של 7.5 מיליון דולר לעומת 3.5 מיליון דולר.

קבוצת מגדל רשמה זינוק בהוצאה שעומד על כמעט פי 10, עם הוצאה של 1.9 מיליון דולר ב-2007, לעומת 191 אלף דולר ב- 2006.

פריזמה מקבוצת מרקסטון רשמה שינוי קטן של 17% ב-2007 לעומת שאר בתי ההשקעות, עם הוצאה של כ-3.4 מיליון דולר, לעומת כ-2.9 מיליון דולר ב-2006.

קופות גמל

קבוצת הראל רשמה את הזינוק הגדול ביותר, בהוצאה לפרסום על קופות גמל, בין 2006 ל-2007, עם הוצאה של כ-2.2 מיליון דולר בשנה האחרונה לעומת כמה אלפי דולרים ב-2006.

למרות הזינוק הגבוה של קבוצת הראל, ישיר בית השקעות היא זו שרשמה את ההוצאה הגבוהה ביותר ב-2007 על קופות גמל עם הוצאה של כ-3.1 מיליון דולר המהווה זינוק של 1108% לעומת 2006, בה הוציאה כ-260 אלף דולר.

מילה נוספת, שראויה לציון, בהוצאה לפרסום על קופות גמל מגיעה מכיוון כלל שפרסמה בהיקף של כ- 1.5 מיליון דולר, לעומת סכום מזערי של כ-40 אלף דולר ב-2006.

בתי ההשקעות שהנמיכו היקפי פרסום בכל הקשור לקופות גמל הם: אפסילון, אלטשולר-שחם ואקסלנס נשואה.

קרנות נאמנות

פסגות אופק רשמה עלייה של 378% לעומת 2006 עם ההוצאה הגדולה ביותר בפרסום קרנות. זו נאמדת בכ-10.2 מיליון דולר לעומת 2.1 מיליון דולר ב-2006.

פריזמה, שמתברגת אחריה ברשימת המוציאות הגדולות רשמה עלייה של של 638% עם הוצאה של כ-8.3 מיליון דולר, לעומת 2006 בה השקיעה בפרסום קרנות סכום הנאמד בכ-1.1 מיליון דולר.

בין המקצצים בהיקף הפרסום על קרנות ב-2007 ניתן למצוא בתי השקעות כמו: אלטשולר-שחם, מילניום, רקנאטי, גאון ופקן פלוס.

היקף התקציבים במשרדי הפרסום

העובדה שהמלחמה בפרסום בשוק ההון צומחת משנה לשנה מגבירה כמובן את חשיבות התקציבים של בתי ההשקעות בעבור משרדי הפרסום. אפשר לומר שאחד מסמלי הסטטוס הקיימים היום בענף הפרסום הוא היכולת להתהדר בהחזקת תקציב שכזה, גם מבחינת המוניטין ובעיקר מבחינת המשמעות הכספית שיש לעניין.

בשנת 2007 קוטפים את הבכורה משרד הפרסום שלמור אבנון-עמיחי עם היקף הנאמד בכ- 13.5 מיליון דולר. אחריהם, ולא במרחק רב נמצאים מקאן אריקסון עם 13.3 מיליון דולר, ושאר המשרדים עם היקפים מעל 10 מיליון דולר הם; ענבר מרחב שקד, אדלר-חומסקי ודרורי שלומי שמוצאים עצמם במקום ה-5, הכל תודות לכסף הרב שנשפך מכיוון בתי ההשקעות.

ניתן לראות משרדים שאינם מתברגים בעשירייה הראשונה של הפרסום בארץ, אך מספיקה העובדה שהם מחזיקים בתקציב פרסום גדול של בית השקעות כדי לתפוס מקום של כבוד בתעשייה, ודוגמאות לא חסר: ענבר מרחב שקד עם אקסלנס נשואה ודרורי שלומי עם קבוצת כלל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פנסיה (גרוק)פנסיה (גרוק)

קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס

ערן רובין |

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67%  באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.

מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכותבפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:



טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.