מאז שהבנק המרכזי האמריקאי החל להעלות ריבית, הוא מדבר על הניסיון להביא את המשק "לנחיתה רכה." בתקופה האחרונה, נשמעות הערכות שאולי הנחיתה אכן תהיה רכה. אז כדי שאפשר יהיה להבין למה לצפות מנחיתה רכה, ומה ההבדלים בינה לבין נחיתה קשה, כדאי להבין כמה מושגים בסיסיים בכלכלה מוניטרית: עקומת פיליפס, חוק אוקון, ויחס הקרבה.

עקומת פיליפס מתארת את הקשר השלילי שבין אינפלציה ואבטלה. במקור, עקומת פיליפס תארה את הקשר השלילי שבין אבטלה לשכר – במאמר שפורסם ב- 1957, וויליאם פיליפס הראה שבין סוף המאה ה- 19 לאמצע המאה ה- 20, ירידה באבטלה מתואמת עם עלייה בשכר של העובדים. פול סמואלסון ורוברט סולו הראו שקשר דומה מתקיים גם בין אבטלה ואינפלציה: כאשר בנק מרכזי פועל להורדת אבטלה, התוצאה היא עלייה באינפלציה, ולהפך: ניסיון לעצור אינפלציה מוביל לעלייה באבטלה.

מילטון פרידמן בחן את הקשר בין אבטלה ואינפלציה והגיע למסקנה שהקשר בין אבטלה ואינפלציה מתקיים רק בטווח הקצר. אם בנק מרכזי ינסה להשפיע על אבטלה באמצעות הגדלת כמות הכסף, הוא יוכל להצליח במשך זמן קצר יחסית. כי כשהבנק המרכזי מגדיל את כמות הכסף, העובדים יכולים לרכוש יותר, הרכישות שלהם מביאות לעליית מחירים ומעודדות את החברות להעסיק עוד עובדים, מה שמוריד את האבטלה. אבל אם הבנק המרכזי ינסה לשמור על מדיניות של הדפסת כסף למשך יותר מדי זמן, העובדים יבינו שהאינפלציה עולה, הם ידרשו תוספות למשכורת, והתועלת מהדפסת הכסף תתבטל.

בערך באותו זמן שוויליאם פיליפס עבד על הקשר שבין אבטלה ואינפלציה, כלכלן אחר, ארתור אוקון, עבד על הקשר שבין אבטלה ותוצר. הוא הגיע למסקנה שקרויה חוק אוקון (או כלל האצבע של אוקון): עלייה של אחוז באבטלה משמעה אובדן של כ- 2% תוצר. המסקנה בכיוון ההפוך היא שאחוז גידול בתוצר מתואם עם ירידה של כחצי אחוז באבטלה.

• נשיאת הפד של בוסטון מתנגדת להורדת ריבית נוספת בדצמבר
• הסיכוי שהפד יוריד ריבית בדצמבר ירד מתחת ל-50%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יחס ההקרבה מתקבל משילוב של עקומת פיליפס וחוק אוקון. אם כדי להוריד אחוז אינפלציה צריך עלייה של 2% באבטלה, וכל אחוז אבטלה שווה כ- 2% תוצר, אז הורדה של אחוז אינפלציה אחד מובילה לאובדן של 4% תוצר.

כשבבנק המרכזי האמריקאי דיברו על החשש מנחיתה קשה, זה היה תרחיש האימים שלהם. סיטואציה שבה כדי להוריד את האינפלציה מ- 10% ליעד של 2%, הורדה של 8% אינפלציה, הם יאלצו לנהל מדיניות שתעלה את האבטלה ב- 16% ותוריד את התוצר ב- 32%.

נחיתה רכה, לעומת זאת, זאת מדיניות שתצליח לצמצם את הנזקים, ולהחליק אותם על פני זמן. זה אפשרי, מכיוון שלא כל הורדת אינפלציה מחייבת עלייה באבטלה. למעשה, אם חושבים על זה, לו על כל הורדה של אינפלציה היה צריך לשלם את מלוא יחס ההקרבה, אז לא היה שום סיכוי לעצור אינפלציות מהירות. אף ממשל אמריקאי לא היה מוכן לאפשר לבנק המרכזי להעלות את האבטלה ב- 16%, שלא לדבר על הנכונות של ממשלת ישראל ב- 1985 לנהל מדיניות שהורידה את האינפלציה מ- 450% ל- 20% בתוך מספר חודשים בודדים.

• טורקיה מתכננת העלאת מס במטרה לרסן את האינפלציה
• עלייתה ונפילתה של חלוצת הרובוטיקה הצרכנית והצבאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

היכולת לצמצם את הנזקים מאינפלציה, אבל, תלויה בשלושה דברים. ראשית, ברמת האמינות של הבנק המרכזי. ככל שהבנק המרכזי משדר שהוא נחוש יותר להילחם באינפלציה, כך הוא צריך לעשות פחות כדי לעצור אותה. אם כולם מאמינים שהבנק המרכזי יעלה את הריבית כמה שצריך עד שהאינפלציה תעצור, אז אנשים יפסיקו לקחת הלוואות עוד לפני שהוא מתחיל להעלות את הריבית, והציפיות יתאימו את עצמן למצב החדש גם בלי שיווצר מיתון. מצד שני, אם אנשים לא מאמינים להתחייבויות של הבנק המרכזי, אז עצירת האינפלציה תחייב עלייה חדה בריבית, ירידה גדולה בביקושים, ומיתון משמעותי.

הדבר השני הוא המדיניות של הממשלה. ככל שהממשלה נוקטת מדיניות מרחיבה יותר, כך היא דוחפת את האינפלציה יותר, ומאלצת את הבנק המרכזי להעלות את הריבית יותר. עצירת האינפלציה בישראל כיום, למשל, תלויה יותר בנכונות של הממשלה לוותר על חלק מההוצאות שהובטחו למפלגות הקואליציה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, מאשר בהחלטות הריבית של בנק ישראל.

הדבר השלישי הוא מה שקורה בשווקים הבינלאומיים. חלק מהאינפלציה העולמית מאז הקורונה נובעת משיבושים בשרשראות האספקה. בחודשים האחרונים, שרשראות האספקה חוזרות לתפקוד, וזה מוביל לירידה מסוימת באינפלציה.

מה שקרה בתקופה של אחרי הקורונה הוא שהאמינות של הבנקים המרכזיים נפגעה, בגלל שהם איחרו עם התגובה שלהם לאינפלציה. זאת אחת הסיבות לכך שהאינפלציה הגיעה לרמה של למעלה מ-9% בארה"ב ולמעלה מ-10% באירופה. מה שמציל את העולם, בינתיים, מנחיתה קשה, זה בעיקר הדרך שבה שרשראות האספקה חוזרות לתפקד, והשמרנות הכלכלית של מרבית הממשלות בעולם המפותח. עכשיו רק נשאר שהבנקים המרכזיים יצליחו להראות מספיק נחושים כדי להחזיר לעצמם את האמינות, ולהימנע מממשלות שמעדיפות להוציא כסף עכשיו, ושמישהו אחר ישלם אחר-כך.

ד"ר אביחי שניר,