וול סטריט
צילום: Pat Krupa, UNSPLASH

סימילארווב עם גירעון בהון רוצה לגייס לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר

הנתונים הכספיים של חברת אספקת המידע נחשפים וגם הסיבות האפשריות לכך שהחברה רוצה להנפיק
גלעד מנדל | (3)

חברת סימילארווב הישראלית פרסמה תשקיף להנפקה שהיא מתכננת לבצע בוול סטריט. חברת סימילארווב עוסקת באיסוף מידע ואספקתו ללקוחותיה על אתרים ברחבי האינטרנט (מספר כניסות, מקור הכניסות וזמן כל כניסה), שוק ההון (בעיקר אינדיקטורים טכניים למיניהם) ושיווק בדיגיטל (דרכים למקסום התוצאות המתקבלות עבור עלות הפרסום).

 

המטה הראשי של החברה אומנם ממוקם בלונדון, אבל שני המייסדים שלה ישראליים וכמו חברות רבות יש לה מטה מחקר ופיתוח בישראל. מתשקיף החברה ניתן לגלות את נתוני החברה שעד כה לא היו גלויים לציבור הרחב שכן היא חברה פרטית. לפי התשקיף הכנסות החברה בשנת 2020 הסתכמו לסך של 93.5 מיליון דולר, גידול של 32% בהשוואה להכנסות של 70.6 מיליון דולר בשנת 2019.

 

החברה גם כן כותבת ש-99% מההכנסות שלה נובעות מתשלום חודשי של מנויים עבור השירותים שהיא מספקת להם ועל כן, כראוי לחברת Saas (Software as a service  - תוכנה כשירות) שיעור הרווחיות הגולמית של החברה גבוה; בשנת 2020 שיעור הרווחיות הגולמית של החברה היה 77% (רווח גולמי של 72 מ' דולר) ובשנת 2019 שיעור הרווחיות הגולמית של החברה עמד על 71% (רווח גולמי של 50 מ' דולר).

 

אך כפי שכתבתנו בכתבה על שופיפיי, שיעור הרווח הגולמי של חברות ה-Saas מטעה לעיתים קרובות שכן החברות נאלצות להוציא סכום מסוים באופן קבוע בשביל לשמור על ההכנסות באותה הרמה משנה לשנה שכן יש לקוחות שעוזבים וצריך להביא לקוחות חדשים במקומם. העניין הזה נכון גם לסימילאר ווב שבשנת 2020 היא הוציאה 53.7 מיליון דולר על הוצאות שיווק ומכירה; לא צריך להוריד מהרווח הגולמי את מלוא הסכום של הוצאות השיווק והמכירה שכן חלק ממנו הוא שהוביל לזינוק של ה-32% בהכנסות החברה, אבל בהחלט צריך לקחת בחשבון שחלק ממנו צריך להוריד מהרווח הגולמי.

 

בשנת 2020 החברה הציגה הפסד תפעולי של 19.7 מיליון דולר, גידול של 22% בהשוואה להפסד תפעולי של 16.1 מיליון דולר בשנת 2019. למרות גידול של 22 מיליון דולר ברווח הגולמי, ההפסד התפעולי עדיין התרחב בגלל שהחברה רשמה זינוק של 15 מיליון דולר בהוצאות השיווק והמכירה, זאת לצד גידול בהוצאות ההנהלה והוצאות המחקר והפיתוח.

 

 

בשנת 2020 סימילארווב רשמה 2.8 מיליון דולר כהוצאות בגין תגמול מבוסס מניות לעובדים אך לא מדובר בתגמול שיש לנטרל אותו מההפסד שכן מדובר בהוצאה שאינה חד פעמית ושאם החברה תפסיק אותה היא ככל הנראה תצטרך להעלות לעובדים את השכר בהתאמה.

 

לחברה על פי הדוחות יש גירעון בהון העצמי בהיקף של 140 מיליון דולר, אם מנטרלים נכסים בלתי מוחשיים ורכוש קבוע שאת השווי שלו קשה להעריך מקבלים שלחברה יש גרעון מייצג בהון העצמי של 148 מיליון דולר.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

השווי שהחברה צפויה להנפיק לפיו, ככל והכל יתקדם כשורה עדיין לא ברור והוא תלוי במשא ומתן של החברה עם המשקיעים, אך נודע שמדובר על בין 1.5 מיליארד ל-2 מיליארד דולר, פי 3 מהשווי שלפיו גייסה החברה רק לפני כשנה.

החברה יוצאת להנפקה ככל הנראה בגלל הטרנד שיש היום בשווקים שגורם לחברות רבות מהסוג שלה להגיע לשווים מנותקים מהדוחות הכספיים, מההכנסות או מכל נתון עסקי אחר. כמו כן, לחברה יש גרעון של 21 מיליון דולר בהון החוזר שמהווה "תמריץ" מצד החברה לביצוע ההנפקה. חשוב להדגיש שהגירעון בהון החוזר נובע מכך שהחברה קיבלה תשלום מראש בסך כולל של 53 מיליון דולר מלקוחות שלה, לפני שהיא העניקה את השירות (כמו לדוגמא מנויים שנתיים שמשלמים מראש וכו') ולכן זה נרשם במאזן כהתחייבות – למרות שזו לא באמת "התחייבות קלאסית". מה שכן, החברה צריכה כעת כסף בשביל להתרחב ובשביל למצב את האיתנות הפיננסית שלה שכעת אינה מאוד חזקה.

 

 

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    שלומיד 17/04/2021 10:37
    הגב לתגובה זו
    לא הייתי שם שקל בתמחור כזה
  • 2.
    רק מזומן 16/04/2021 22:33
    הגב לתגובה זו
    הדייסה תחכה בסוף
  • 1.
    שלי 16/04/2021 17:56
    הגב לתגובה זו
    איך חברה כזאת יוצאת להנפקה אני מקויה שתמחק
אגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיותאגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיות

למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?

מיסוי נוח, נדל"ן תוסס ואיכות חיים, איטליה קפצה למקום השלישי בעולם ביעדים מועדפים להגירת הון, עם צפי לקליטת קרוב ל-4,000 מיליונרים בשנה הקרובה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה איטליה

איטליה הפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף עבור מיליונרים ובעלי הון, לא רק בזכות הנופים, ההיסטוריה או הקולינריה, אלא בעיקר בשל שילוב בין מדיניות מס נוחה, שוק נדל"ן תוסס וסביבה כלכלית פתוחה להשקעות. התוצאה היא מגמה ברורה של מעבר של עשירים מרחבי העולם למדינה, עם הערכות שמדובר בקרוב ל-4,000 אנשים בעלי עושר גדול שייקלטו באיטליה בשנה הקרובה, ויביאו עמם כ-20-25 מיליארד דולר בהון פרטי.

מיקומה של איטליה בדירוג העולמי של יעדים מועדפים להגירת הון השתנה באופן ניכר, ממקום 11 בשנת 2023 למקום שלישי ב-2025. היא עקפה מדינות כמו סינגפור, שווייץ ואוסטרליה, והפכה ליעד מרכזי עבור קהלים אמידים שמחפשים אלטרנטיבה למיסוי נוקשה במדינות המוצא שלהם. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא מס שטוח,  מודל לפיו נדרש תשלום שנתי קבוע על הכנסות מחו"ל, ללא קשר להיקפן. בשלב הראשון עמד הסכום על 100 אלף יורו לשנה, אך לאחר ביקורת ציבורית הוכפל ל-200 אלף, ועדיין נשאר אטרקטיבי ביחס לחלופות.

ההטבה במס מיועדת לתושבים חדשים בלבד ואינה מתייחסת לרווחים מחוץ לאיטליה, בעוד שההכנסות מקומיות ממוסות לפי מדרגות רגילות. המשמעות היא שמי שמעתיק את כתובת המס שלו לאיטליה, משלם מס אחיד ומשתלם גם אם יש לו הכנסות של עשרות מיליוני יורו בשנה. ככל שמדינות אחרות מגבירות את המיסוי על עשירים, למשל בצרפת עם מס עושר או בבריטניה עם ביטול משטר המיסוי החדש, איטליה מצטיירת כמדינה עם מיסוי מאוד נמוך והופכת לאטרקטיבית לאמידים. אגב, זה במקביל לכך שהיא מפתה גם אנשים ממעמדות שונים לבוא להתגורר באזורים עם שיעור ילודה נמוך כמו חבל טוסקנה שבו יש כפרים שלמים זנוחים עם הגירה שלילית. איטליה מציעה במקומות לא מעטים דירה-בית חינם ואפילו מענק של 20 אלף דולר פלוס לתושבים זרים כדי לבוא להתגורר באזורים האלו. 

ובכל מקרה, מחירי הדירות-בתים נמוכים מאוד באזורים האלו - מאות אלפי שקלים בודדים. 


השקעה בנדל"ן באיטליה

למרות שהחוק אינו מחייב השקעה ישירה במדינה כתנאי למס, בפועל רבים מהמהגרים האמידים כן משקיעים: בנדל"ן, בעסקים, בתיירות ובתחומים יצירתיים. במקביל, איטליה קידמה תמריצים נוספים להשקעה, כמו תוכניות Industria 4.0 ו-Transition 5.0, שמעניקות זיכויי מס לעסקים בתחומי תשתיות ירוקות, דיגיטציה וחדשנות.

המוקדים המרכזיים להגירה ולהשקעות הם אזורים עם כמו טוסקנה, הריביירה האיטלקית, אגם קומו והעיר מילאנו. מחירי הנדל"ן במילאנו זינקו קרוב ל-50% מאז 2017, בעוד שבערים גדולות אחרות באיטליה העלייה הייתה מתונה יותר. גם באזור אגם קומו מדווחים על עלייה מתמשכת במחירים.

פורשה מקאן. צילום יצרןפורשה מקאן. צילום יצרן

פורשה מתרסקת: הפסד של כמעט מיליארד אירו ברבעון

השקעות ענק במכוניות חשמליות שלא מצאו קונים, ירידה חדה במכירות בסין ומכסים בארה"ב הפכו את רווחי פורשה להפסדים היסטוריים. החברה מתכננת פיטורים נרחבים ושיקום ארוך טווח

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה פורשה

פורשה עושה היסטוריה, אבל לא מהסוג שהיא רצתה. החברה שנחשבה למכונת כסף של קבוצת פולקסווגן דיווחה השבוע על הפסד תפעולי של כמעט מיליארד יורו ברבעון השלישי. זה קורה בפעם הראשונה מאז שהחברה הונפקה בבורסה ב-2022, ומסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של יצרנית מכוניות הספורט.


המספרים מעידים על קריסה: הפסד תפעולי של 967 מיליון יורו לעומת רווח של 974 מיליון יורו באותו רבעון אשתקד. כלומר, היפוך מוחלט של כמעט שני מיליארד יורו תוך שנה אחת. מדובר בפגיעה יסודית במודל העסקי שהפך את פורשה לאחת החברות הרווחיות בענף הרכב העולמי. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 הרוויחה פורשה 40 מיליון יורו בלבד, לעומת ארבעה מיליארד יורו בתקופה המקבילה ב־2024 - ירידה של 99% ברווח הנקי. קשה למצוא תקדים לחברה בסדר גודל כזה שמאבדת כמעט את כל רווחיותה בפרק זמן כה קצר.


אסטרטגיה שנכשלה

הסיבה העיקרית לנפילה היא האסטרטגיה שנכשלה. פורשה השקיעה סכומי עתק במעבר לרכב חשמלי, אך שוק הלקוחות שלה בחר בכיוון אחר. במקום להתלהב ממכוניות חשמליות, הצרכנים המשיכו להעדיף את מנועי הבנזין הקלאסיים, המזוהים עם הצליל, העוצמה והחווייה המזוהה עם המותג. בחודש שעבר הודיעה החברה על ביטול מוחלט של פרויקט רכב השטח החשמלי החדש, תוך רישום הפסד של 1.8 מיליארד יורו. במקביל, היא חזרה להשקיע בפיתוח דגמי בנזין והיבריד, מהלך שמשקף הודאה פומבית בכישלון האסטרטגיה החשמלית שבה הושקעו שנים של פיתוח ומיליארדי אירו.


סמנכ״ל הכספים, יוכן ברקנר, ניסה להציג את המהלך כחלק מתהליך ארגוני מתוכנן, וטען כי החברה מקריבה רווחים קצרי טווח לטובת חיזוק עתידי. אלא שבפועל קשה לראות בכך מהלך מתוכנן, יותר ניסיון מאוחר לתקן החלטה שגויה.


בעיה משמעותית נוספת היא סין, השוק שנחשב למנוע הצמיחה של פורשה בעשור האחרון. המכירות במדינה ירדו ב־26% מתחילת השנה, ירידה שמעידה על שינוי עמוק בהעדפות הצרכנים הסינים. פורשה, שבעבר הייתה סמל סטטוס מבוקש, מתקשה כעת לשמר את מעמדה מול מותגים מקומיים חדשים שמציעים חדשנות דומה במחיר נמוך בהרבה. גם בארצות הברית מצטברות בעיות. מכסים גבוהים שהוטלו במסגרת מדיניות סחר חדשה העלו משמעותית את עלות היבוא, ופורשה, שאין לה מפעל ייצור מקומי, סופגת את מלוא הפגיעה. ההשלכה הישירה היא הוצאות של מאות מיליוני יורו בשנה ופגיעה חדה ברווחיות.