30% מבעלי הצקים החוזרים בישראל מנסים להתחמק מתשלום

ע"פ בדיקה שערכה חברת CIA עולה כי ב-10% מהמקרים, בעלי הצ'קים אינם מסוגלים לשלם את חובם בגלל מצוקה כלכלית אמיתית. ב-60% מגיעים בעלי הנפגעים להסדר תשלומים
דרור איטח |

כ-30% מבעלי הצ'קים החוזרים בארץ עושים ככל שביכולתם על מנת להתחמק מהתשלום, ועל מנת לקבל את כספם, על בעלי החוב לנקוט נגדם בהליכי גבייה. כך עולה מבדיקה שערכה חברת CIA – קרדיט איפורמיישן אסוסיישן מקבוצת מנורה גאון.

על פי הבדיקה שערכה החברה המתמחה בבדיקת מוסר תשלומים צרכני עולה כי ב-10% מהמקרים, בעלי הצ'קים החוזרים אינם מסוגלים לשלם את חובם בגלל מצוקה כלכלית אמיתית. ב-60% ממקרי הצ'קים החוזרים מגיעים בעלי העסק או בעלי החוב הפרטיים להסדר תשלומים אולם גם במקרים אלה, לא תמיד משולם החוב במלואו.

מנתוני החברה עולה עוד כי היקף הצ'קים החוזרים עומד על כ-14 אלף צ'קים בחודש ועל סכום כולל של כ-21 מיליארד שקל בשנה. מספר החשבונות המוגבלים כתוצאה מצ'קים חוזרים נאמד

בכ-175 אלף חשבונות, כאשר 94% מהם הם חשבונות פרטיים ו-6% הם חשבונות של חברות ועסקים.

לדברי מנכ"ל חברת CIA, יורם גביש, הנפגעים העיקריים, מתופעת הצ'קים החוזרים הם בעלי עסקים קטנים, עצמאיים ופרטיים כגון משכירי דירות שאין באפשרותם להיכנס להוצאות גבוהות של הליך משפטי לשם גביית חובם. לדבריו, חוק שירות נתוני האשראי שהתקבל לאחרונה יוכל לצמצם מהותית את היקף הצ'קים החוזרים, ובמיוחד במקרי ההשתמטות החוב: "באמצעות חוק שרות נתוני אשראי לא יווצר מצב שמי שביכולתו להחזיר את החוב ישתמט שכן המידע השלילי אודותיו יהיה חשוף ומתועד ואיש לא ירצה לבוא עמו בעסקה. אף צרכן שביכולתו לשלם לא ירשה לעצמו להיות מתועד כמשתמט ובכך לפגוע ביכולתו לקבל אשראי או תנאי הלוואה משופרים".

גביש מעריך כי התועלת למשק כתוצאה מהחלתו של החוק החדש עשויה למנוע חובות אבודים בהיקף של 5-6 מיליארד שקל בשנים הקרובות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.