CIBC מעלים את מחיר היעד עבור נייס ב-30%
בבית ההשקעות, CIBC, מרוצים מאוד מעסקת הרכש שנחתמה ביום שני, לפיה רוכשת חברת נייס את עסקי ה-CRS של דיקטפון. לנוכח העיסקה המוצלחת, לטעמם של אנשי בית ההשקעות, הועלתה ההמלצה על מניית נייס מ"תשואת שוק" ל"תשואת יתר". מחיר היעד נקבע על 46 דולר, גבוה ב-30% ממחיר היעד הקודם. מחיר היעד גבוה גם ב-44% ממחיר הסגירה של המניה ביום שני, לפני ביצוע העיסקה.
לחטיבה הנרכשת בסיס לקוחות איתן למערכות האבטחה שלה, ביניהם המשטרה, מרכזיית ה-911, כמו גם לקוחות מ"רצפת המסחר", כהגדרת CIBC. גם תווית המחיר לעסקה, 38.5 מיליון דולר, מהווה "מציאה" לפי אנשי בית ההשקעות. מחיר זה, טוענים ב-CIBC, הוא בדיוק גובה המכירות של החברה הנרכשת. מתחרתה של נייס, WITS, ביצעה מהלך דומה במחיר הכפול פי שלושה, שעה שרכשה את חברת בלו פמפקין.
לפי אנשי CIBC, פירות עסקת הרכש כבר יבשילו בטווח הזמן הקצר-בינוני, קרי לקראת הרבעון השני ואילך. לפיכך, מעלים ב-CIBC את את התחזית ההכנסות לשנת 2005 לרמה של 296.9 מיליון דולר. תחזית זו גבוהה ב-7.6%, שהם 22.9 מיליון דולר, לעומת התחזית הקודמת. התחזית ל-2006 הועלתה בשיעור של 13.2% לרמה של 341.4 מיליון דולר, הכנסות. תחזיות אלו מבוססות על ההנחה כי עסקי דיקטפון יתרמו לחברה הישראלית בין 40-45 מיליון דולר הכנסות, בשנה. התחזית ל-2005, מבוססת לפיכך, כאמור, על שני רבעונים בהם תניב העסקה הכנסות לנייס.
נציין, כי עם תחילת המסחר בוול סטריט ביום שלישי, זינקה המניה ביותר מ-6%, לאור ההמלצה החמה, זאת במחזורים גבוהים יחסית למניה. נוסיף, כי מניית החברה ממשיכה במגמה החיובית השלה, מאז השפל אותו רשמה באוגוסט 2004, עת נסחרה המניה במחיר של 17.88 דולר (16/8). מאז, עושה רושם, פתחה המניה מבערים והיא נסחרת כעת במחיר הגבוה כמעט פי שניים,כלומר 100% תשואה למשקיעים בשמונה חודשים,. המניה רחוקה כעת 3% מהשיא אותו קבעה בחודש שעבר, עת נסחרה במחיר של 35.03 דולר.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
