החל מהיום: נשים שהושפעו מהעלאת גיל הפרישה יוכלו להגיש בקשת מענק
החל מהיום, נשים העובדות כשכירות ומושפעות מהעלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65, יכולות לממש את זכאותן למענק עבודה בתנאים משופרים. את הבקשות ניתן להגיש דרך המערכת המקוונת של רשות המיסים.
במסגרת המענק, שכירות שנולדו לאחר ה-1 בינואר 1960, גילן מעל 60 והן עומדות בקריטריונים שנקבעו בחוק יכולות מהיום להגיש בקשה לקבלת מקדמה על חשבון מענק העבודה עבור שנת 2022, אם הכנסתן החודשית הממוצעת גבוהה מ-800 שקל ונמוכה מ-7,760 שקל.
המקדמה הינה בשיעור של 60% מסכום המענק המלא ותשולם ב-4 פעימות: הראשונה תוך 15 ימים ממועד הגשת הבקשה, השנייה ב-15 ביולי של אותה שנה, השלישית ב-15 באוקטובר של אותה שנה והרביעית ב-15 בינואר של השנה העוקבת. יתרת המענק תשולם במועדים הקבועים בחוק.
המקדמה מהווה הטבה ייחודית ביחס ליתר הזכאים והזכאיות, אשר מקבלים את המענק כולו במהלך השנה שלאחר השנה המזכה. לצד המקדמה מעניק החוק הטבות נוספות לנשים המושפעות מהעלאת גיל הפרישה, כמו שיעורי מענק מוגדלים וטווח הכנסה מזכה מורחב לעומת יתר האוכלוסייה, אשר זכאית למענק רק כאשר ההכנסה החודשית הממוצעת גבוהה מ-2,130 שקל ונמוכה מ-7,030 שקל.
- האם המענקים למילואימניקים חייבים במס?
- משרד האוצר יגדיל את מענקי החזרה הביתה לתושבי הצפון; מה יהיה הסכום?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
- 2.מתי גברים יבינו שהסחטנות הפמיניסטית פוגעת בהם? (ל"ת)שאלה 01/05/2022 12:20הגב לתגובה זו
- 1.האם זה המענק של הביטוח הלאומי,או מענק נוסף של מס הכנסה? (ל"ת)אישה 01/05/2022 11:30הגב לתגובה זו
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
