דעה

תקשורת במתקפה? העיתונאים צריכים להבין למה הציבור זועם עליה

היועץ האסטרטגי רוני רימון טוען כי התקשורת הצליחה לרכוש "בכבוד" את היחס הצונן לה היא זוכה מהציבור הישראלי. אז מה צריך לעשות עכשיו?
רוני רימון | (5)

כנס העיתונות באילת בשבוע שעבר, הוקדש ברובו לדאגה של עיתונאים, שדרים, עורכים ומנהלי תקשורת, ל"סכנה למעמדה של העיתונות בישראל", לאור מהלכי החקיקה האחרונים בכנסת. אבל בואו נבחן פעם אחת את הציבור שניפגע מהתקשורת ואולי נבין למה כועסים עליה, וזאת כמובן בלי להצדיק בהכרח את העליהום על התקשורת.

הציבור לא באמת יודע איך מתנהלת התקשורת. הוא חושב שמטרתה לפעול בדרכים של צדק ויושר. במקרים לא מעטים - לא אלה פני הדברים בשטח. חשוב לזכור שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, והרי כמה דוגמאות מכך לפניכם:

עיתונאי פונה לאישיות מסוימת ומבקש ממנה לענות על מספר שאלות לכתבה העוסקת בו. המבוקר משוחח עם הכתב, עונה לשאלות ומניח שהצליח במידה מלאה או חלקית להפיס את דעתו של הכתב. לרוב, לא זו תהיה התוצאה. אתה פותח את העיתון ונדהם: כל הטענות נגדיך מופיעות בכותרת גדולה, דבריך, רק בחלקם כמובן, מופיעים בקטן בסוף הכתבה. גם עובדות שסתרת -מופיעות בכתבה.

התירוץ של התקשורת הוא תמיד: "תגובתך הייתה ארוכה מדי". שאלה: למה תמיד התגובה היא זו שארוכה מדי ולא הכתבה? שאלה נוספת: למה לכלי תקשורת שמקצץ תגובה, יש הזכות להסביר ש"תגובתך לא הייתה עניינית"? אני אומר: מי שמכם להביע דעה על התגובה ולתת לה ציון? בעיני זו חוצפה. המבוקר צריך למסור במינימום מילים, את התגובה הטובה ביותר שתגן עליו, בלי צנזורה (למעט כמובן התבטאויות גסות רוח וכו').

* בדיקת יפעת Social: כ-60% מהשיחות ברשת השבוע קראו לסגירתו של ערוץ 10

נעבור עכישו לנושא מאד חשוב - טעויות בשגגה או בזדון, של כלי תקשורת. התקשורת בארץ היא ישראלית במלוא מובן המילה, כלומר - לא רוצה להתנצל. כשאתם קוראים התנצלויות - זה לרוב משום שמישהו אנס את כלי התקשורת להתנצל.

לרוב, בקשה תמימה לתיקון של גורם שחש כי נגרם לו עוול - נענית בשלילה. אבל, נניח שבסוף הצלחת לשכנע את כלי התקשורת שאתה צודק ויש לפרסם תיקון או התנצלות (פעמים רבות רק בהתערבות של עורך הדין שלך), האם נדמה לך שתימצא צדק? טעות בידך. כלי התקשורת אינם מפרסמים ידיעה חדשה ובה כותרת המסדירה את העניין. לא. הם יפרסמו ידיעה תחת הכותרת הקטנה: 'תיקון' או 'הבהרה'. הכותרת 'התנצלות' מושגת רק במקרים חריגים ביותר אחרי התכתשויות קשות וממושכות עם כלי התקשורת.

כאשר אתה חש עוול אך העיתון מסרב לתקן, עומדות בפניך 2 אפשרויות: האחת יקרה וארוכה - הגשת תביעת לשון הרע, והשנייה שאמורה להיות קצרה ויעילה - פניה לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. הבעיה היא שגם הטיפול בתלונה במועצת העיתונות נמשך זמן לא קצר משום שהבירור נעשה במתכונת של בית דין, השולח כתבי טענות, מקבל תגובות ורק אז מקיים דיון. ונניח שזכית בדין - האם תקבל חשיפה ההולמת את הפגיעה בך? שוב התשובה היא לא, וזאת בשל אופן הפרסום לפיו כלי התקשורת שייצא חייב בדין יפרסם את פרוטוקול הדיון אך לא ידיעה בעלת כותרת. הכותרת תמיד תמיד תהיה "החלטת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות" והתוכן לא עיתונאי, אלא משפטי. כלומר, תיאור העובדות והדיונים. ורק בסוף בסוף - התוצאה.

כחבר חדש במליאת מועצת העיתונות, הצעתי להלחם לשינוי המצב כך שבתוך המועצה יפעל אומבודסמן שיוכל ברוב המוחלט של המקרים לתת למלינים שפנייתם מוצדקת, התייחסות מהירה מאד. לדעתי, 95% מהתלונות יכולות להתברר תוך 24-48 שעות כאשר לאומבודסמן תהיה הזכות הבלעדית להכתיב לכלי התקשורת את הכותרת, את הידיעה המתקנת, את גודל הידיעה ואת מיקומה. כך ייעשה צדק.

אז נכון, התקשורת נמצאת תחת מתקפה, ונכון שצריך לאפשר לה חופש עיתונאי, אבל כפי שהתבטא לפני זמן קצר אחד מבכירי בניה של התקשורת, בן כספית אותו אני מעריך מאד, במאמר (מ-22 בנובמבר 2011) בו תקף אף הוא את הכוונה להתאנות לתקשורת: "כן, צריך להודות, הרווחנו ביושר את הביקורת המוטחת בנו, את מעמדנו השוקע בציבור ואת כל השמחים לאידנו. אף פעם לא הבנתי מדוע קשה כל כך לחלץ התנצלות מכלי תקשורת ישראלי. מה כל כך נורא בלהודות בשגיאה, לתקן או להתנצל".

I REST MY CASE.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    15/12/2011 22:25
    הגב לתגובה זו
    אולי באמת צריך להשתיק את התקשורת. כמה קשקושים. כותרת כל כך מבטיחה, חשבתי שאולי מישהו סוף סוף הגיע עם זווית ראייה אחרת שתאיר את עייניי. פוליטית, חברתית, מדינית, פילוסופית, היסטורית. משהו. אך לא. רק אוסף של קטנוניות על התנצלויות שבטח מישהו חייב לך. מי שחייב למישהו התנצלות פה, זה אתה, ששעממת אותנו עד מוות.
  • 4.
    אל תקחו לי את התוכנ 15/12/2011 15:28
    הגב לתגובה זו
    התוכניות!!!ביבי,די !
  • 3.
    דנה 15/12/2011 14:15
    הגב לתגובה זו
    איזה טרחן. מי זה?
  • 2.
    15/12/2011 13:22
    הגב לתגובה זו
    ה"יועץ האסטרטגי" פשוט רוצה לעקוף את העורכים ולהחליט מה ישודר ומה יודפס
  • 1.
    איילת 15/12/2011 13:00
    הגב לתגובה זו
    לתת כמה דוגמאות על זה שלא ביקשו תגובה או לא נתנו מספיק מקום לתגובה, בכך שהציבור נגד התקשורת, זה פשוט מדי
שר האוצר בצלאל סמוטריץ
צילום: לע"מ/יוסי זמיר

סמוטריץ׳: ״מי שלא יוריד מחירים, ימוסה״

״אני לא נגד עשירים״ אומר שר האוצר סמוטריץ׳ בנאום לקראת אישור התקציב ״אבל חייבים לטפל במונופולים״ הוא מכריז מלחמה על הבנקים והיבואנים; ״נצביע רק על חוק גיוס שוויוני״ מוסיף

מנדי הניג |
נושאים בכתבה משרד האוצר

לקראת אישור תקציב המדינה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קיים מסיבת עיתונאים במשרד האוצר בירושלים במהלכה נשא נאום שבו הוא פרש את קווי המדיניות הכלכלית שלו ואת המאבק ביוקר המחיה, במונופולים ובמערכת הבנקאית. בדבריו הדגיש השר את חשיבותן של הרפורמות הכלולות בתקציב ואת הצורך, לדבריו, להחזיר כוח לציבור ולשבור ריכוזיות בשווקים המרכזיים.


״אזרחי ישראל, הבנקים לא היו איתכם, בזמן שאתם התמודדתם עם ריבית גבוהה, יוקר מחיה ומשבר ביטחוני, הם גרפו עוד ועוד רווחים. וכך גם המונופולים. הם העלו מחירים כי הם פשוט יכולים. הם ניצלו את המלחמה וגרפו רווחי עתק. תסתכלו על הדוחות הכספיים שלהם ותראו בעצמכם מי שילם את המחיר.

״אנחנו הולכים לטפל בזה. לוודא שהם ישלמו את חלקם, ושאתם תקבלו בחזרה את מה שמגיע לכם. ההצלחות הביטחוניות והכלכליות של מדינת ישראל חייבות לחזור לחשבון שלכם. זה שלכם. אנחנו מרימים את הכלכלה, ומורידים את המחירים. ואני אומר לכם ביושר, אני עובד רק בשבילכם. לא מעניין אותי כמה מיליונים שפכו עליי בקמפיינים פרסומיים כדי לפגוע בי. מה שחשוב לי הוא שאתם תוכלו לחיות פה בזול וברווחה.

״אני לא נגד עשירים. ההפך. אני בעד יוזמה, עבודה ויצירה. אבל אני נגד עושק וניצול. וזה מה שעשו הבנקים בתקופת המלחמה. הייתי שר האוצר הראשון שהטיל עליהם מס, וגם עכשיו אנחנו נמסה אותם. לא ייתכן שבזמן שאתם נלחמים על הקיום הכלכלי שלכם, יש מי שגוזר קופון בעמלות ובריביות.

״לכן אנחנו פותחים את שוק הבנקאות לתחרות אמיתית. תחרות שתגרום לכל אזרח בישראל לשלם פחות ריבית על האשראי והאוברדראפט, ולקבל יותר כסף על הכסף שנמצא בפיקדונות. שוק בנקאי חייב לשרת את הציבור, לא את עצמו. במקביל, אנחנו מורידים מסים. פחות מס הכנסה בכל חודש, יותר כסף שנשאר אצלכם בכיס. זו הדרך לחזק את המשק, זו הדרך להחזיר את האיזון.

אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף

חברות ספנות זרות מתעניינות בצים - אבל הסיכוי לעסקה נמוך מאוד

המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר אבל הדירקטוריון מנסה לקבל הצעות גם מגופים אחרים

מנדי הניג |
נושאים בכתבה צים אלי גליקמן

צים ZIM Integrated Shipping Services 1.38%  , חברת הספנות הוותיקה של ישראל על המדף.  המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר שפועל בתחום הרכב, נדל"ן וספנות. אבל הדירקטוריון גם בשל לחץ מבעלי מניות מצהיר כי הוא מנסה לקבל הצעות מגופים אחרים. התקבלו הצעות - כך הודיעה צים בשבוע שעבר, גם מגופים אסטרטגיים.   

ענקיות ספנות בינלאומיות הביעו עניין ברכישת החברה, אבל ההערכה היא שהסיכוי שהמהלך יתממש נמוך מאוד. הסיבה פשוטה - צים נחשבת לנכס לאומי וביטחוני מהמעלה הראשונה, והמדינה צפויה להפעיל את כל הכלים שברשותה כדי למנוע מכירה לגורמים זרים. היא יכולה להטיל ווטו על המכירה. 

היסטורית, צים הוקמה מתוך צורך אסטרטגי,  להבטיח לישראל עצמאות ימית וסחר בטוח. עד היום, היא נתפסת כעורק חיים לאומי, במיוחד בשעת חירום. מלחמות, מגפות, משברים, כשחברות זרות הפסיקו לפעול, צים נשארה היחידה שהמשיכה להביא לישראל מזון, ציוד חיוני ותחמושת.

כמו אל על, גם צים נהנית ממעמד מיוחד לטוב ולרע, שמאפשר למדינה להטיל וטו על מהלכים אסטרטגיים באמצעות מניית זהב או רגולציה מחמירה. באל על, למשל, הוכנס בעל שליטה - משפחת רוזנברג, תחת תנאים מחייבים שהגדירו את אל על כחברת הדגל הלאומית בתעופה. בצים הסיפור יהיה דומה. מדובר בחברה הלאומית בתחום הספנות, והשליטה בה לא תעבור לידיים שעלולות שלא לשרת את האינטרסים של ישראל בשעת הצורך. צריך לזכור ש-98% מהסחר עם העולם נעשה דרך הים. 

לפי הידוע, חברות ענק הביעו עניין בצים, לרבות הפג לויד הגרמנית, ומארסק הדנית.  בהפג לויד מחזיקים גורמים מקטאר וסעודיה.