העובדות

-------------

זהר המלי (להלן: "העובדת"), הייתה חיילת משוחררת, שביקשה לקבל מענק עבודה מועדפת. לשם כך פנתה לחברת כח אדם, אשר הפנתה אותה לעבוד ביורוקום תקשורת סלולארית בע"מ (להלן: "המעבידה"), זו הבהירה לה שאם תעבוד שם, תקבל את המענק. העובדת השלימה ששה חודשי עבודה אצל המעבידה ופנתה למוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בבקשה לקבלת המענק. המל"ל דחה את בקשתה מאחר שלטענתו, העובדת לא עבדה בעבודה שהוכרה כנדרשת. העובדת לא השלימה 6 חודשי עבודה באותה עבודה.

העובדת הגישה תביעה לבית הדין בעקבות החלטת המל"ל, שלא לשלם לה מענק לעבודה נדרשת ומועדפת.

פסק הדין

-------------

עובדת הסבירה שעבודתה היתה להוציא מכשירי טלפון סלולרי מאריזתם, שהגיעו מחו"ל, ולהשמישם על ידי התקנת תוכנות, הכנסת כרטיסי זכרון, תיכנות המכשיר כך שיעבוד בארץ, התאמה לרשת המקומית, הכנסת חוברות לתוך המארז. לדבריה, הפכו את המכשיר "ממכשיר מת למכשיר פעיל".

עפ"י בית הדין, לא הוכח שהעובדת נדרשה לעבור הכשרה או לימוד לצורך ביצוע העבודה. משמע, העסקתה עונה על הגדרת "עבודה בלתי מקצועית" לעיל.

זאת ועוד, אין דומה עבודת ייצור שבוצעה בשנת 1995 וקודם לכן, לעבודה ייצור המבוצעת כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה והכנסת תוכנות מחשב לשימוש יומיומי.

בעוד שבעבר, עבודת ייצור היתה בעלת קונוטציה של "צווארון כחול", של עבודות הדורשות שימוש בידיים, הרי שכיום, לא מן הנמנע שיש לכלול בתוך הגדרת "ייצור", גם עבודות שאינן "מלכלות ידיים" אלא נעשות באמצעות מחשב ומטרתן "להתקין" מכשירים על מנת לאפשר שימוש בהם.

העובדת בתצהירה, מתייחסת לשתי חיילות משוחררות שעבדו אצל המעבידה וקיבלו מענק בשנת 2008.

המל"ל טען, כי ככל שנפלה טעות ושולמו מענקים בעבר, אין בטעות כדי להצדיק תשלום מענק שאינו מגיע על פי החוק.

טענה זו של המל"ל עוררת תמיהה, נוכח העובדה שבתיק נוסף הועלתה טענה זהה, בדבר אחרים שקיבלו את המענק בשנת 2001 ואף שם טען המל"ל, שטעות אינה יכולה להיות עילת תביעה.

מדברים אלה מתברר שה"טעות" היתה ידועה למל"ל, לכל הפחות בשנת 2002, עת הוגשה תביעה בבית הדין לעבודה בירושלים והתבררה.

לא ברור כלל וכלל כיצד חזרה "הטעות" בשנת 2008 ושמא היו עוד "טעויות" מסוג זה במהלך השנים ואף בשנת 2008 או 2009.

על כך התבקש המל"ל לבדוק ולהגיב בתעודת עובד ציבור, אך הסתפק באמירה כללית, כי נעשו טעויות בעבר, ולא פירט.

המל"ל הלין על כך, שהעובדת לא פנתה אליו קודם לתחילת העבודה במעבידה לברר האם מדובר בעבודה העונה על הוראות החוק. אך יצוין, כי אין בחוק חובה על החייל המשוחרר, לקבל אישור מהמל"ל על העבודה שהוא הולך לבצע.

שנית, לאור האמור לעיל בדבר "הטעות" אשר כלל לא ברור אם הן אכן טעויות, לא מן הנמנע שלו היתה פונה, היתה מקבלת תשובה, כי קודמים לה קיבלו ומקבלים את המענק.

שעה שהמל"ל היה מודע לכך שהמעבידה או מי מטעמה, מבטיח הבטחות לחיילים משוחררים שאין מאחוריהם כיסוי, היה על המל"ל לפעול בעניין ולהבהיר למעבידה, או לגורמים אחרים המעורבים (שירות התעסוקה, חברות כח אדם וכיו"ב), שלא יאושר מענק למי שמועסק אצלה.

לו כך היה המל"ל פועל, היה נמנע המצב שבו שנה אחר שנה, חיילים עובדים במעבידה, חלקם מקבלים מענק וחלקם לא.

לפיכך, תביעת העובדת התקבלה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".