הסדר קיבוצי - מהו?

סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז 1957 (להלן: "החוק") קובע, כי הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד או ארגון-מעבידים לבין ארגון-עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי-עבודה, יחסי- עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה. הפסיקה קבעה, כי הסדר קיבוצי הינו הסדר בנוגע ליחסי עבודה קיבוציים, אשר נפל בו פגם המונע ממנו להיות הסכם קיבוצי. הפגם האמור יכול להיות, שההסכם לא נעשה בכתב או לא הוגש לרישום, שאחד הצדדים אינו ארגון עובדים או שאותו ארגון איננו יציג. פגם גם יכול להיות, שתוכנו של ההסכם רחב מהקבוע בסעיף 1 לחוק, שההסדר איננו אכיף משפטית או שהוא חד צדדי (דב"ע שן/4-17 ההסתדרות הכללית נגד אלקו בע"מ, פד"ע כב 235 ודב"ע נו/3-141 דוד בן בסט נגד שבתאי פרנסיס פד"ע לב 646). בעבר התייחסו להסדרים קיבוציים כהסכמיים ג'נטלמניים שאינם מחייבים משפטית, אולם לאור עקרון תום הלב קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי מעמדם הוא כשל חוזים מחייבים. (עס"ק 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- הסתדרות המהנדסים נגד שירותי בריאות כללית).

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".