דחיית ערעור בעניין "מרכז חיים" ביישוב מזכה
תקציר עמ 144/10 אביב בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו
תקציר עמ 144/10
אביב בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי המערער, איש צבא קבע ששירת בבסיסים באזור המרכז והתגורר באזור המרכז בדירות שכורות, לא הצליח להוכיח כי מרכז חייו בנהריה בבית אמו. בית המשפט פסק כי נהריה הייתה בעבורו לכל היותר מרכז חיים כפול, ולפיכך אין הוא זכאי להטבת המס מכוח תושבות ביישוב מזכה.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המחלוקת נוגעת לשאלת זכאותו של המערער להנחה במס בדרך של זיכוי בשיעור המפורט בחוק או על פיו, בהיות המערער לטענתו תושב נהריה בשנות המס 2007-2000. המערער יליד 1977, רווק בשנות המס שבערעור, ומשרת בבסיס צבאי במרכז הארץ כקצין מודיעין בשירות קבע. אין חולק כי מלידתו ועד שנת 2000 התגורר המערער בנהריה בבית הוריו. משנת 2000 ואילך החל המערער לשכור דירות במרכז הארץ ובשנת 2009 המשיך המערער להתגורר במרכז הארץ עם חברתו, לימים אשתו.
לעמדת המשיב מרכז החיים של המערער הוא במרכז הארץ, ולכל היותר הוכיח המערער מרכז חיים כפול במרכז הארץ ובנהריה, ולכן אינו זכאי לזיכוי ממס בגין מקום מגורים. מנגד, עיקר טענתו של המערער כי מרכז חייו שלו ושל משפחתו הוא בעיר נהריה - כך היה כל חייו עד גיוסו לצבא ומצב זה לא השתנה לאחר שגויס לצה"ל, לרבות תקופת שירותו בשירות קבע, ורק בשל אילוצי תפקידו בצבא הוא מתגורר במרכז הארץ.
כדי לבסס את המסקנה האמורה טען המערער כי כתובתו הרשמית בנהריה, כי הוא מנהל חשבון בנק בנהריה, וכי מבחינה חברתית אמו וחבריו הקרובים מתגוררים שם - כל אלה ועוד הם ראיה כי הוא תושב העיר. עוד טען כי במשך מרבית התקופה שבה התגורר במרכז הוא התגורר בדירות שותפים בתנאים מינימליים - דבר שיש בו להצביע על ארעיות.
דיון
עם פתיחת ההליך ביקש המערער לצרף את משרד הביטחון כמשיב נוסף בהליך, וזאת במטרה להבהיר החלטות שונות של רשויות ציבוריות בעניינו של המערער. בקשה זו נדחתה וכך גם הערעור עליה, שכן ההליך השומתי הוא הליך פרטני בין רשות המס לנישום החייב במס. כ"מעבידו" של המערער לצבא אין שיקול דעת לעניין הכרה במערער כתושב "יישוב מזכה", אלא הוא "צינור" בלבד להעברת הצהרת המערער כי הוא תושב "ישוב מזכה", והוא פועל כך על פי הצהרת המערער בכרטיס עובד (טופס 101). פרטי הטופס ממולאים על ידי העובד בתחילת כל שנת מס, והם בבחינת אסמכתה למעביד למתן הקלות במס בחישוב המשכורת.
שיקול הדעת הבלעדי בגין תושבות ביישוב מזכה והנחת המס שבצדה, נתונים בידי פקיד השומה. לפיכך תיבחן שאלת הזכאות להנחה במס על ידי המשיב בשלב הגשת הדוחות השנתיים או בבדיקת נתונים. ואולם דווקא בשל עובדות אלו, כאשר המשיב בוחן את הזכאות להנחה שלא באופן רציף ועקבי ומאחר שבחינתו נעשית על פי הקריטריונים והמבחנים הרלוונטיים שבדין תוך יישומם על הנישום הספציפי, וכן יישום כאמור ייעשה בין היתר תוך השוואת נתונים בפועל והתאמתם להצהרתו - על המשיב מוטלת החובה לדאוג כי נוסח טופס ההצהרה יכלול את כלל הנתונים הנדרשים כתנאי מוקדם לזכאות האמורה - ויכול הדבר לבוא לידי ביטוי גם בדרך של הבלטת הנדרש - במסמך ההצהרה. אחת מן הדרישות כאמור הדורשות הבהרה - לאור המקרים החוזרים והנשנים - היא תושבות כמרכז חיים והיעדר זכאות אם מדובר ב"מרכז חיים כפול".
בנסיבות אלה על המשיב לחזור ולבדוק אם אכן נוסחו של טופס 101 אינו דורש תיקון, באופן שמבקש הזיכוי יבין מה מתחייב ממנו לצורך הכרה בהנחה בשל תושבות ביישוב מזכה. כך לעניין צה"ל וכך גם בנוגע למעבידים אחרים.
על פי הפסיקה, הבחינה ל"מרכז חיים" ביישוב המזכה נעשית על פי שני מבחנים: האחד - המבחן הפיזי-אובייקטיבי, והשני - המבחן הסובייקטיבי. במישור האובייקטיבי יש לבחון את מרב הזיקות של אותו אדם בנסיבות הספציפיות ליישוב המזכה. כמו כן יש לעמוד על כוונתו הסובייקטיבית של הנישום - היכן הוא רואה את מרכז חייו. כדי שנישום יזכה בהנחה במס כתושב ב"יישוב מזכה", עליו להוכיח כי "מרכז חייו" הוא ביישוב המזכה וכי אין הוא מנהל "מרכז חיים כפול". במקרה האחרון אין הוא זכאי לזיכוי ולהטבת המס שבצדו.
כלומר, על המערער להוכיח לא רק שהוא "תושב" אלא שאינו מנהל "מרכז חיים כפול", קרי אינו מתגורר ביישוב מזכה ונוסף על כך ביישוב שאינו מזכה, בשנות הערעור.
השאלה היא אם המגורים של המערער בדירות שכורות במרכז הארץ הסמוכות לבסיס הצבאי, שהחלו מתוך אילוצי התפקיד, לא הפכו במרוצת השנים למגורי קבע, ויצרו זיקה משמעותית של המערער למרכז הארץ כך שמרכז הארץ הפך בעבור המערער למרכז חיים עיקרי ולכל הפחות למרכז חיים כפול, הן מההיבט האובייקטיבי והן מההיבט הסובייקטיבי. מכלל הראיות שהובאו נראה כי על פי שני המבחנים, מרכז חייו של המערער נמצא במרכז הארץ. בשל תפקידו נאלץ המערער לשרת במרכז הארץ. למערער, כמו לנישומים אחרים, לא קיימת אפשרות מוחלטת לבחירה של מקום עבודתו, אולם אין בכך כדי להעמידו במצב שונה מנישומים אחרים. המערער תובע הטבה - חריג לכלל, ואין הוא זכאי לה אם בעקבות תפקידו יצר לעצמו "מרכז חיים כפול". אפשר ללמוד זאת ממספר הימים שבהם לן המערער בבית משפחתו בנהריה, מבחירת מקומות הבילוי שלו במרכז הארץ וממכלול קשריו החברתיים.
המשיב הציג ראיות שיש בהן כדי לבסס את המסקנה האמורה, כגון הרגלי הצריכה והבילוי כפי שהם עולים מרכישות בכרטיס האשראי, המוכיחים כי רוב הקניות בוצעו במרכז הארץ. בביקורת שנערכה בבית האם על ידי נציג המשיב, הודתה האם כי בנה עזב את הבית בגיל 20 ומאז אינו מתגורר בבית, וכי ביקוריו בנהריה אינם תכופים ונמשכים כמה שעות בלבד. נוסף על האמור, תואר בפירוט בית המשפחה שבו קיימים שני חדרי שינה בלבד, האחד משמש את האם והשני את יתר ילדי המשפחה. מעדות האם עולה כי גם היא רואה בבנה - המערער - מבקר בנהריה ולא דייר בית קבוע. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי בת זוגו של מערער התגוררה עמו במרכז.
תוצאה
הערעור נדחה.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני כב' השופטת ש' וסרקרוג
ניתן ב-4.9.2011

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.