דחיית ערעור בעניין "מרכז חיים" ביישוב מזכה
תקציר עמ 144/10 אביב בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו
תקציר עמ 144/10
אביב בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי המערער, איש צבא קבע ששירת בבסיסים באזור המרכז והתגורר באזור המרכז בדירות שכורות, לא הצליח להוכיח כי מרכז חייו בנהריה בבית אמו. בית המשפט פסק כי נהריה הייתה בעבורו לכל היותר מרכז חיים כפול, ולפיכך אין הוא זכאי להטבת המס מכוח תושבות ביישוב מזכה.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המחלוקת נוגעת לשאלת זכאותו של המערער להנחה במס בדרך של זיכוי בשיעור המפורט בחוק או על פיו, בהיות המערער לטענתו תושב נהריה בשנות המס 2007-2000. המערער יליד 1977, רווק בשנות המס שבערעור, ומשרת בבסיס צבאי במרכז הארץ כקצין מודיעין בשירות קבע. אין חולק כי מלידתו ועד שנת 2000 התגורר המערער בנהריה בבית הוריו. משנת 2000 ואילך החל המערער לשכור דירות במרכז הארץ ובשנת 2009 המשיך המערער להתגורר במרכז הארץ עם חברתו, לימים אשתו.
לעמדת המשיב מרכז החיים של המערער הוא במרכז הארץ, ולכל היותר הוכיח המערער מרכז חיים כפול במרכז הארץ ובנהריה, ולכן אינו זכאי לזיכוי ממס בגין מקום מגורים. מנגד, עיקר טענתו של המערער כי מרכז חייו שלו ושל משפחתו הוא בעיר נהריה - כך היה כל חייו עד גיוסו לצבא ומצב זה לא השתנה לאחר שגויס לצה"ל, לרבות תקופת שירותו בשירות קבע, ורק בשל אילוצי תפקידו בצבא הוא מתגורר במרכז הארץ.
כדי לבסס את המסקנה האמורה טען המערער כי כתובתו הרשמית בנהריה, כי הוא מנהל חשבון בנק בנהריה, וכי מבחינה חברתית אמו וחבריו הקרובים מתגוררים שם - כל אלה ועוד הם ראיה כי הוא תושב העיר. עוד טען כי במשך מרבית התקופה שבה התגורר במרכז הוא התגורר בדירות שותפים בתנאים מינימליים - דבר שיש בו להצביע על ארעיות.
דיון
עם פתיחת ההליך ביקש המערער לצרף את משרד הביטחון כמשיב נוסף בהליך, וזאת במטרה להבהיר החלטות שונות של רשויות ציבוריות בעניינו של המערער. בקשה זו נדחתה וכך גם הערעור עליה, שכן ההליך השומתי הוא הליך פרטני בין רשות המס לנישום החייב במס. כ"מעבידו" של המערער לצבא אין שיקול דעת לעניין הכרה במערער כתושב "יישוב מזכה", אלא הוא "צינור" בלבד להעברת הצהרת המערער כי הוא תושב "ישוב מזכה", והוא פועל כך על פי הצהרת המערער בכרטיס עובד (טופס 101). פרטי הטופס ממולאים על ידי העובד בתחילת כל שנת מס, והם בבחינת אסמכתה למעביד למתן הקלות במס בחישוב המשכורת.
שיקול הדעת הבלעדי בגין תושבות ביישוב מזכה והנחת המס שבצדה, נתונים בידי פקיד השומה. לפיכך תיבחן שאלת הזכאות להנחה במס על ידי המשיב בשלב הגשת הדוחות השנתיים או בבדיקת נתונים. ואולם דווקא בשל עובדות אלו, כאשר המשיב בוחן את הזכאות להנחה שלא באופן רציף ועקבי ומאחר שבחינתו נעשית על פי הקריטריונים והמבחנים הרלוונטיים שבדין תוך יישומם על הנישום הספציפי, וכן יישום כאמור ייעשה בין היתר תוך השוואת נתונים בפועל והתאמתם להצהרתו - על המשיב מוטלת החובה לדאוג כי נוסח טופס ההצהרה יכלול את כלל הנתונים הנדרשים כתנאי מוקדם לזכאות האמורה - ויכול הדבר לבוא לידי ביטוי גם בדרך של הבלטת הנדרש - במסמך ההצהרה. אחת מן הדרישות כאמור הדורשות הבהרה - לאור המקרים החוזרים והנשנים - היא תושבות כמרכז חיים והיעדר זכאות אם מדובר ב"מרכז חיים כפול".
בנסיבות אלה על המשיב לחזור ולבדוק אם אכן נוסחו של טופס 101 אינו דורש תיקון, באופן שמבקש הזיכוי יבין מה מתחייב ממנו לצורך הכרה בהנחה בשל תושבות ביישוב מזכה. כך לעניין צה"ל וכך גם בנוגע למעבידים אחרים.
על פי הפסיקה, הבחינה ל"מרכז חיים" ביישוב המזכה נעשית על פי שני מבחנים: האחד - המבחן הפיזי-אובייקטיבי, והשני - המבחן הסובייקטיבי. במישור האובייקטיבי יש לבחון את מרב הזיקות של אותו אדם בנסיבות הספציפיות ליישוב המזכה. כמו כן יש לעמוד על כוונתו הסובייקטיבית של הנישום - היכן הוא רואה את מרכז חייו. כדי שנישום יזכה בהנחה במס כתושב ב"יישוב מזכה", עליו להוכיח כי "מרכז חייו" הוא ביישוב המזכה וכי אין הוא מנהל "מרכז חיים כפול". במקרה האחרון אין הוא זכאי לזיכוי ולהטבת המס שבצדו.
כלומר, על המערער להוכיח לא רק שהוא "תושב" אלא שאינו מנהל "מרכז חיים כפול", קרי אינו מתגורר ביישוב מזכה ונוסף על כך ביישוב שאינו מזכה, בשנות הערעור.
השאלה היא אם המגורים של המערער בדירות שכורות במרכז הארץ הסמוכות לבסיס הצבאי, שהחלו מתוך אילוצי התפקיד, לא הפכו במרוצת השנים למגורי קבע, ויצרו זיקה משמעותית של המערער למרכז הארץ כך שמרכז הארץ הפך בעבור המערער למרכז חיים עיקרי ולכל הפחות למרכז חיים כפול, הן מההיבט האובייקטיבי והן מההיבט הסובייקטיבי. מכלל הראיות שהובאו נראה כי על פי שני המבחנים, מרכז חייו של המערער נמצא במרכז הארץ. בשל תפקידו נאלץ המערער לשרת במרכז הארץ. למערער, כמו לנישומים אחרים, לא קיימת אפשרות מוחלטת לבחירה של מקום עבודתו, אולם אין בכך כדי להעמידו במצב שונה מנישומים אחרים. המערער תובע הטבה - חריג לכלל, ואין הוא זכאי לה אם בעקבות תפקידו יצר לעצמו "מרכז חיים כפול". אפשר ללמוד זאת ממספר הימים שבהם לן המערער בבית משפחתו בנהריה, מבחירת מקומות הבילוי שלו במרכז הארץ וממכלול קשריו החברתיים.
המשיב הציג ראיות שיש בהן כדי לבסס את המסקנה האמורה, כגון הרגלי הצריכה והבילוי כפי שהם עולים מרכישות בכרטיס האשראי, המוכיחים כי רוב הקניות בוצעו במרכז הארץ. בביקורת שנערכה בבית האם על ידי נציג המשיב, הודתה האם כי בנה עזב את הבית בגיל 20 ומאז אינו מתגורר בבית, וכי ביקוריו בנהריה אינם תכופים ונמשכים כמה שעות בלבד. נוסף על האמור, תואר בפירוט בית המשפחה שבו קיימים שני חדרי שינה בלבד, האחד משמש את האם והשני את יתר ילדי המשפחה. מעדות האם עולה כי גם היא רואה בבנה - המערער - מבקר בנהריה ולא דייר בית קבוע. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי בת זוגו של מערער התגוררה עמו במרכז.
תוצאה
הערעור נדחה.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני כב' השופטת ש' וסרקרוג
ניתן ב-4.9.2011
טראמפ בישראל CHATGPTארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
לאחר מו"מ של מספר חודשים של משרד הכלכלה מול משרד הסחר האמריקאי, במטרה להוריד את המכס מרמה של 17% לשיעור של 10%, הושגה הפחתה מוגבלת בלבד; ארה״ב הודיעה כי תעמיד את שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל על 15%; גורמים מוסרים כי טראמפ מחזיק בקלף של 10% והפחתה מלאה של המכסים, כמנוף במו"מ להסכמים אזוריים
ממשל טראמפ הודיע כי שיעור המכס הכללי שיוטל על יצוא סחורות מישראל לארה״ב יעמוד על 15%, נמוך מהרמה של 17% שנקבעה בתחילה אך גבוה מהיעד המרכזי שאליו כיוונה ישראל, מכס מינימלי של 10%. ההחלטה התקבלה לאחר חודשים של מגעים אינטנסיביים בין נציגי משרד הכלכלה והתעשייה
לבין משרד הסחר האמריקאי, ונחשבת בירושלים לפשרה חלקית בלבד, שאמנם כוללת הקלות משמעותיות ברמת המוצרים, אך אינה מספקת מענה מלא לחשש מפגיעה מתמשכת ביצוא הישראלי.
ההחלטה צפויה לקבל תוקף רשמי עם פרסום הודעת משרד הסחר האמריקאי עד סוף החודש, כחלק מהשלמת
מערך הסכמי המכסים המעודכנים של ארה״ב עם שותפות סחר נוספות. מדובר במהלך רחב יותר שמוביל ממשל טראמפ, שמטרתו לעדכן את מדיניות הסחר האמריקאית ולצמצם גירעונות מסחריים, גם מול מדינות ידידותיות.
מו״מ ממושך והישג חלקי בלבד
במהלך המגעים ביקשה
ישראל להוריד את תקרת המכס הכללית מ-17% ל-10%, רמה שנקבעה על ידי ארה״ב עבור מספר מדינות אחרות. המשלחת הישראלית, שכללה בכירים ממשרד הכלכלה והנספחים המסחריים בארה״ב, הדגישה את מעמדה הייחודי של ישראל כמדינה בעלת הסכם סחר חופשי מלא עם ארה״ב מזה עשרות שנים, ואת
תרומתה של התעשייה הישראלית לשרשראות אספקה אסטרטגיות עבור המשק האמריקאי.
למרות זאת, וושינגטון עמדה על כך ששיעור של 15% יהיה הרף התחתון במסגרת מדיניות המכסים החדשה, החלה על מדינות בעלות מאזן סחר שלילי מול ארה״ב. גורמים כלכליים בישראל ציינו כי הנשיא
טראמפ אינו מוכן בשלב זה לרדת מתחת לרמה זו, מתוך רצון לשמור על אחידות מדיניות ולהותיר לעצמו מרחב תמרון להסכמים עתידיים.
- הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
- מי שולט בשוק הגז העולמי - קטאר פותחת פער מול ארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פטורים רחבים ומאות מוצרים ללא מכס
לצד האכזבה מהשיעור הכללי, ההסכם המתגבש כולל שורה ארוכה של פטורים והקלות סקטוריאליות. לפי גורמים המעורים בפרטים, מאות מוצרים ישראליים צפויים ליהנות מפטור מלא ממכס, בהם רכיבים לתעשיות התעופה והרכב, שבבים, תרופות גנריות, וקטגוריות נרחבות בתחומי הכימיה, המתכות, המזון והתוספים הרפואיים.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
