נפסק פיצוי בסך 50,000 ש"ח בשל הפרה חמורה של הזכות לעבודה בישיבה
העובדות ------------- מדובר בתביעה ע"פ חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז- 2007 (להלן: "החוק"). מיטל נעימי (להלן: "העובדת") טענה, כי לא היו אצל פטרול (א.ל.) אופנה בע"מ (להלן: "המעסיקה") כסאות לישיבה. לטענתה, היה שרפרף ולעיתים היה כסא, אך כאשר העובדות ישבו עליו, מנהלי המעסיקה העירו להן על כך. לטענת המעסיקה, היו כסאות במקום העבודה, והעובדות היו רשאיות לשבת כאוות נפשן. בנוסף, הגישה העובדת תביעה לפיצוי פיטורים, בשל התפטרות עקב הרעה בתנאי ההעסקה, תשלום בגין דמי חגים, השלמת החזר הוצאות נסיעה והשלמת פדיון חופשה. פסק דין ----------- הפרת הזכות לעבודה בישיבה לא היו במקום העבודה כסאות לכל העובדות, ולא היה כסא מותאם בקופה. מקום העבודה צולם כל העת במצלמות, כאשר מנהלי המעסיקה היו מתקשרים ומעירים, כאשר צפו בעובדת יושבת על כסא. הייתה הוראה ברורה של מנהלי המעסיקה, שאסרה על העובדות לשבת. מנהלי המעסיקה השליטו אוירה של "הפחדה" באמצעות המצלמות והטלפונים, שנהגו להתקשר לחנות ולהעיר לעובדות על כל מעשיהן. העובדות היו נחות בעמידה ואוכלות בעמידה. במתחם הקופה, לא ניתן היה להכניס את הכסא/שרפרף שהיה בשל רוחבו וגובהו של הדוכן. העובדות ניסו להכניס כסא למתחם הקופה, כדי שיוכלו לשבת, אך מנהלת המעסיקה, התקשרה ודרשה להוציאו. המעסיקה לא הוכיחה שביצועה הרגיל של העבודה אינו אפשרי בישיבה, ולכן נדחית ההגנה הקבועה בסיפא של סעיף 2 לחוק. נקבע כי במקרה דנן, המעסיקה ומנהליה הפרו את ההוראה הקבועה בחוק. המעסיקה לא העמידה לרשות העובדות כסאות, אסרה עליהן לשבת תוך כדי העבודה, ואף לא העמידה להן כסאות, כדי שיוכלו לשבת בזמן ההפסקה. המעסיקה הפרה את חובתה ע"פ סעיף 2 לחוק. לא מדובר בהפרה פשוטה, בכך שלא היו כסאות אלא ביצירת אווירה קשה ועוינת. האיסור שהוטל על עובדות לשבת והגערות במי שהעזה לשבת לנוח לרגע, היו לא הוגנים ולא אנושיים. לפיכך, מוצדק להטיל על המעסיקה פיצויים לדוגמא. המעסיקה חויבה בפיצוי בסכום 50,000 ש"ח. הזכות לפיצוי פיטורים מרגע שהחלה העובדת לדרוש זכויות קוגנטיות המגיעות לה ע"פ דין, הורעו תנאי עבודתה, היא לא קיבלה יחס הולם ממנהלת המעסיקה, קוצצו משמרותיה ונלקח ממנה תפקידה הקבוע כאחראית משמרת ומנהלת הקופה. מעיון בתלושי השכר, נמצא כי בתקופת עבודתה הראשונית, עומד ממוצע שעות העבודה על כ- 102 שעות. לעומת זאת, בחודשי העבודה האחרונים, הממוצע עמד על כ- 34 שעות. מדובר בצמצום דרסטי של היקף העבודה, המהווה הרעת תנאים משמעותית המצדיקה התפטרות לפי סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג- 1963. העובדת התריעה על הרעת תנאים, אך המעסיקה לא תיקנה את המעוות. לפיכך, נקבע כי העובדת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצוי פיטורים. נקבע, כי העובדת תהיה זכאית לפיצוי פיטורים בהתאם להיקף המשרה בטרם הופחת. הזכות לדמי חגים מנהלת המעסיקה הייתה זו שהחליטה מתי לשבץ את העובדות למשמרות. המעסיקה לא הרימה את נטל ההוכחה, אשר נקבע בפסיקה, להראות שאכן העובדת לא עבדה ערב חג בעטיה של העובדת. לכן, העובדת זכאית לדמי חגים גם בשל אותם חגים בהם לא עבדה בערב החג. הזכות לדמי נסיעות המעסיקה לא הוכיחה כיצד שולמו לעובדת הנסיעות והאם התשלום אכן מכסה את עלות הנסיעה בשני קווים לכל כיוון. האופציה של "חופשי חודשי" הינה האופציה הזולה. לפיכך, על המעסיקה לשלם לעובדת עלות "חופשי חודשי" בגין כל חודש עבודה. עוד נפסק, כי יש להשלים פדיון ימי חופשה שלא שולם בהתאם. (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
