נפסק פיצוי בסך 50,000 ש"ח בשל הפרה חמורה של הזכות לעבודה בישיבה
העובדות
-------------
מדובר בתביעה ע"פ חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז- 2007 (להלן: "החוק"). מיטל נעימי (להלן: "העובדת") טענה, כי לא היו אצל פטרול (א.ל.) אופנה בע"מ (להלן: "המעסיקה") כסאות לישיבה. לטענתה, היה שרפרף ולעיתים היה כסא, אך כאשר העובדות ישבו עליו, מנהלי המעסיקה העירו להן על כך. לטענת המעסיקה, היו כסאות במקום העבודה, והעובדות היו רשאיות לשבת כאוות נפשן.
בנוסף, הגישה העובדת תביעה לפיצוי פיטורים, בשל התפטרות עקב הרעה בתנאי ההעסקה, תשלום בגין דמי חגים, השלמת החזר הוצאות נסיעה והשלמת פדיון חופשה.
פסק דין
-----------
הפרת הזכות לעבודה בישיבה
לא היו במקום העבודה כסאות לכל העובדות, ולא היה כסא מותאם בקופה. מקום העבודה צולם כל העת במצלמות, כאשר מנהלי המעסיקה היו מתקשרים ומעירים, כאשר צפו בעובדת יושבת על כסא. הייתה הוראה ברורה של מנהלי המעסיקה, שאסרה על העובדות לשבת.
מנהלי המעסיקה השליטו אוירה של "הפחדה" באמצעות המצלמות והטלפונים, שנהגו להתקשר לחנות ולהעיר לעובדות על כל מעשיהן. העובדות היו נחות בעמידה ואוכלות בעמידה. במתחם הקופה, לא ניתן היה להכניס את הכסא/שרפרף שהיה בשל רוחבו וגובהו של הדוכן. העובדות ניסו להכניס כסא למתחם הקופה, כדי שיוכלו לשבת, אך מנהלת המעסיקה, התקשרה ודרשה להוציאו.
המעסיקה לא הוכיחה שביצועה הרגיל של העבודה אינו אפשרי בישיבה, ולכן נדחית ההגנה הקבועה בסיפא של סעיף 2 לחוק.
נקבע כי במקרה דנן, המעסיקה ומנהליה הפרו את ההוראה הקבועה בחוק. המעסיקה לא העמידה לרשות העובדות כסאות, אסרה עליהן לשבת תוך כדי העבודה, ואף לא העמידה להן כסאות, כדי שיוכלו לשבת בזמן ההפסקה.
המעסיקה הפרה את חובתה ע"פ סעיף 2 לחוק. לא מדובר בהפרה פשוטה, בכך שלא היו כסאות אלא ביצירת אווירה קשה ועוינת. האיסור שהוטל על עובדות לשבת והגערות במי שהעזה לשבת לנוח לרגע, היו לא הוגנים ולא אנושיים. לפיכך, מוצדק להטיל על המעסיקה פיצויים לדוגמא.
המעסיקה חויבה בפיצוי בסכום 50,000 ש"ח.
הזכות לפיצוי פיטורים
מרגע שהחלה העובדת לדרוש זכויות קוגנטיות המגיעות לה ע"פ דין, הורעו תנאי עבודתה, היא לא קיבלה יחס הולם ממנהלת המעסיקה, קוצצו משמרותיה ונלקח ממנה תפקידה הקבוע כאחראית משמרת ומנהלת הקופה.
מעיון בתלושי השכר, נמצא כי בתקופת עבודתה הראשונית, עומד ממוצע שעות העבודה על כ- 102 שעות. לעומת זאת, בחודשי העבודה האחרונים, הממוצע עמד על כ- 34 שעות. מדובר בצמצום דרסטי של היקף העבודה, המהווה הרעת תנאים משמעותית המצדיקה התפטרות לפי סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג- 1963.
העובדת התריעה על הרעת תנאים, אך המעסיקה לא תיקנה את המעוות.
לפיכך, נקבע כי העובדת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצוי פיטורים.
נקבע, כי העובדת תהיה זכאית לפיצוי פיטורים בהתאם להיקף המשרה בטרם הופחת.
הזכות לדמי חגים
מנהלת המעסיקה הייתה זו שהחליטה מתי לשבץ את העובדות למשמרות. המעסיקה לא הרימה את נטל ההוכחה, אשר נקבע בפסיקה, להראות שאכן העובדת לא עבדה ערב חג בעטיה של העובדת. לכן, העובדת זכאית לדמי חגים גם בשל אותם חגים בהם לא עבדה בערב החג.
הזכות לדמי נסיעות
המעסיקה לא הוכיחה כיצד שולמו לעובדת הנסיעות והאם התשלום אכן מכסה את עלות הנסיעה בשני קווים לכל כיוון. האופציה של "חופשי חודשי" הינה האופציה הזולה.
לפיכך, על המעסיקה לשלם לעובדת עלות "חופשי חודשי" בגין כל חודש עבודה.
עוד נפסק, כי יש להשלים פדיון ימי חופשה שלא שולם בהתאם.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
