איך הפכה לבנון מבת ערובה של חיזבאללה למדינה השולטת בגורלה
לפני כשנה - ב-10 ביוני 2024 התפרסם דיווח, בו נאמר כי שגרירת ארה"ב בלבנון הזהירה בכירים במדינה, ובכלל זה נשיא לבנון עצמו, מפני ההשלכות האפשריות של התנהלות הססנית ביישום פירוז הנשק של ארגוני הטרור שבתוכה. בדיווחים נאמר כי ארה"ב לא תוכל למנוע לאורך זמן
מישראל ליישם את פירוז לבנון בכוחות עצמה, אם יהיה בכך צורך.
אזהרה זאת באה בהמשך לאירועים משמעותיים מאד שהתרחשו בארץ הארזים החל מתחילת המלחמה בעזה, וביתר שאת בעקבות מתקפת הביפרים וחיסול נסראללה, בחודש ספטמבר 2024. איך הגיעה לבנון
למצב שבו ארגון טרור שלט בה הלכה למעשה במשך עשורים? מהם הכוחות הפועלים בלבנון כיום? מה הרקע לפעולות החריגות של ישראל בה? מהם הסיכויים להבראה כלכלית, חברתית ופוליטית בארץ הארזים? האם ייתכן שבזמן כל שהוא בעתיד יהיה גבול ישראל לבנון גבול של שלום? האם לבנון תקלוט
פליטים מעזה? מהם פתרונות הביניים האפשריים? במאמר שלפניכם אעסוק בסוגיות הללו בהרחבה.
איך הפכה לבנון לשבויה בידיו של ארגון טרור
כדי להבין את ההשתלטות של חיזבאללה, שהיה ארגון קטן ולא מוכר בתחילת הדרך על לבנון, חשוב לחזור כמה עשורים אחרה לשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. בתקופה ההיא, מי ששלט למעשה בסוריה ובלבנון היתה צרפת, שקבלה את השלטון באזור בעקבות הסכם סייקס – פיקו (1916). בשנת 1932 נערך במה שנחשב אז מחוז ולא מדינה בפני עצמה מפקד אוכלוסייה – הראשון והאחרון שנערך אי פעם בלבנון בעידן המודרני. לפי תוצאות המפקד, 53% מתושבי האזור היו נוצרים.
שניים אחריהם היו מוסלמים סונים והשלישים היו השיעים. הדרוזים בלבנון מנו באותה העת, ומונים גם כיום, אחוזים בודדים בלבד. במידה
רבה, לבנון הינה מיקרוקוסמוס של המזרח התיכון, ומייצגת באופן מוגבר ומודגש את ריבוי הדתות וסוגי האוכלוסייה המפלגים אותו. אמנם מנינו כאן ארבע דתות, אבל בתוכן קיימות חלוקות משנה נוספות, המפלגות את אוכלוסיית לבנון לכשמונה עשר תתי קבוצות. על סמך המפתח העדתי משנת
1932 נקבע מבנה השלטון והסמכות בלבנון. שלושת בעלי התפקידים בה הם הנשיא, שהוא תמיד נוצרי, ראש הממשלה, שהוא תמיד מוסלמי סוני ויו"ר הפרלמנט, שהוא תמיד שיעי.
בשנת 1943 העניקה צרפת עצמאות ללבנון תוך שהיא שומרת לעצמה, כמיטב המסורת במזרח
התיכון, את הסמכות לבוא לעזרתם של הנוצרים המרונים. חלוקת התפקידים המסורתית נותרה בעינה ולמעשה מכתיבה את ההתנהלות הפוליטית בלבנון עד ימינו אלה. זאת למרות השינויים הפנימיים באוכלוסייה, הצטמקות חלקם של הנוצרים ועלייה משמעותית בחלקם של השיעים בלבנון.
פריחה כלכלית עד 1975
למרות חיכוכים בין העדות השונות בלבנון, הצליחה הארץ הזאת לבסס את מעמדה כסוג של נס כלכלי במזרח התירון. מיקום מעולה, מזג אוויר נפלא גם בקיץ וניהול כלכלי נבון בסך הכל, הפכו אותה לאטרקטיבית. לאורך התקופה הזאת נהנתה לבנון מהשקעות בין לאומיות, פריחה תיירותית אדירה ופריחה פיננסית. גם תעשיית הבידור והקולנוע בלבנון פרחה. עם זאת החיכוכים הבין עדתיים לא פסקו מעולם, ואי השוויון בין מגזרים וקבוצות אוכלוסייה שונות בלט מאד. כך למשל נשארו הכפרים השיעים בדרום לבנון עניים ולרוב לא נהנו מהיתרונות הכלכליים.
חלק גדול מהם עבר במהלך השנים לעיר הגדולה ביירות, ומהווה מאז ועד היום את בסיס התמיכה של חיזבאללה בדאחיה המפורסמת שם. המוסלמים הסונים נהנו במידה רבה מהפריחה הכלכלית, ובמידה
מסוימת גם הדרוזים. צבא לבנון היה צבא חלש, אבל כוחו הספיק לשמירה על הסדר הפנימי ושמירה על גבולות לבנון. כיון שלבנון לא השתתפה במלחמת השחרור (אף שהכריזה על עצמה כצד לוחם), במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, היא לא חוותה משברים דומים לאלה שחותה שכנתה הגדולה ממזרח
ומצפון, סוריה.
- אפקט ה"יום שאחרי": הדולר ב-3.37
- וושינגטון מאותתת: הסכמי אברהם מתרחבים - מי המדינות שעשויות להצטרף לנורמלזיציה?
- תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
מלחמת האזרחים 1975-1990
המבנה החברתי השברירי בלבנון הביא לפריצת מלחמת אזרחים קצרה בשנת 1958, על רקע חשדנות הדדית בין העדות השונות. מצרים וסוריה ליבו את האש וניסו לסייע למורדים לתפוס את השלטון. ואולם ארה"ב
סייעה ללבנון להתגבר על המשבר. ואולם 17 שנים לאחר מכן (1975) פרצה בלבנון מלחמת אזרחים שנמשכה, בעוצמות שונות, עד 1990. זאת, הגם שבעת הזאת ניהלה מדינת ישראל מלחמה משלה בלבנון – מלחמת שלום הגליל.
מי שגרם בפועל לפריצת מלחמת האזרחים בלבנון
היו ארגוני הטרור ה"פלשתינים", שהתבססו בלבנון אחרי שגורשו מירדן בספטמבר 1970 (מה שהוגדר על ידם מאוחר יותר כ"ספטמבר השחור"). אותם ארגונים ניצלו את המצב השברירי בלבנון ונכנסו לעימותים חוזרים ונשנים, לרוב יזומים, עם מיליציות נוצריות. הדברים התגלגלו לכדי מלחמת
אזרחים, שגבתה לאורך השנים אלפי הרוגים ופצועים והביאה לחורבנה של לבנון. אחרי שאותם ארגונים "פלשתינים" השתלטו על חלקים מלבנון, הם התבססו באזור הבקאע - בעיקרו דרום מזרח לבנון והחרמון, ומשם הטרידו את מדינת ישראל שוב ושוב. בעקבות כך, ובעקבות פעולות טרור בתוך ישראל,
היא נאלצה להתערב פעמיים – פעם אחת בשנת 1978, ופעם שניה בשנת 1982. בפעם הזאת הפכה ההתערבות הישראלית למלחמה של ממש, שהביאה אחריה 18 שנה של מעורבות ישראלית בלבנון.
מלחמת שלם הגליל השיגה את יעדה העיקרי – הרחקת הנהגת אש"ף מלבנון והעברתה
לטוניס. ואולם מחנות הפליטים הפלשתינים נשארו בלבנון, והפלשתינים המשיכו למלא את תפקידם ההרסני בלבנון עוד שנים רבות, ועושים זאת עד היום למעשה.
חיזבאללה– יציר כפיה של איראן שהשתלט על לבנון
הוצאת הגורם הפלשתיני מלבנון הותירה ואקום נרחב במדינה, שהייתה ממילא שוסעה במלחמת אזרחים ארוכה. מי שזיהה את הסדק היתה איראן. בתקופה ההיא להט המהפכה היה בשיאו, ויחד איתו גם השאיפה לייצא את המהפכה. מספר שנים לפני כן הקימה איראן ארגון קטן, והעמידה בראשו כמה פעילים צעירים ולכאורה בלתי חשובים. חיסול הנוכחות של ההנהגה ה"פלשתינית" בלבנון, פינה מקום לכניסת הארגון החדש. מספר שנים עוד התחרה בו ארגון שיעי מקביל - "אמל", אבל מהר מאד זכה חיזבאללה בבכורה. הכסף האיראני והנשק עשו את שלהם. (שמעון שפירא, חיזבאללה בין איראן ולבנון, קו אדום הדפסה רביעית 2006). בתקופה ההיא היה נסראללה פעיל צעיר, והמנהיגים היו צובחי טפיילי ואחריו עבאס מוסאווי, שחוסל ע"י ישראל בשנת 1992.
אחרי החיסול הזה תפס נסראללה את ההנהגה, ונותר שם עד חיסולו בשנת 2014. בשילוב של תחכום, רטוריקה ותמיכה נמרצת של איראן, השתלט נסראללה
למעשה על לבנון. במשך שנים הוא מנע, למשל, מינוי נשיא, פשוט כי אף מועמד לא היה נוח עבורו. בתקופתו הפכה לבנון למחסן אדיר של נשק, שרק חלק ממנו נחשף אחרי כניסת ישראל ללבנון לפני מספר חודשים. עדיין, גם אחרי פעולה נמרצת של צה"ל, יש אלפי טילים ברשות חיזבאללה, המכוונים לישראל. חיסול נסראללה והנהגת חיזבאללה פתח שוב את המאבקים הפנימיים בלבנון, שנכון לעכשיו מתנהלים במישור הפוליטי בלבד.
מהם הכוחות הפועלים בלבנון כיום?
אחד המאפיינים המשמעותיים של
לבנון הינו היותה מדינה של מיעוטים, אשר לאף מיעוט בה אין רוב. חיזבאללה ניצל את החולשה המבנית של לבנון ואת היעדר שיתוף הפעולה בין נוצרים, סונים, שיעים ודרוזים. המיעוט החזק ביותר עד אמצע המאה הקודמת היו הנוצרים, אבל הגירה מאסיבית הפכה אותה לעוד כוח, ולא לכוח
עיקרי. נכון לעכשיו, ההערכה בלבנון באשר לחלוקת המיעוטים הינה כדלקמן:
- נוצרים: הנוצרים מהווים לפי ההערכות 32.4% מהאוכלוסייה. הם אולי המיעוט הגדול ביותר, אבל בהחלט אינם רוב בלבנון. לא בכדי הם המתנגדים הגדולים ביותר לעריכת מפקד אוכלוסין בלבנון.
- שיעים: השיעים הם 31.2% מהאוכלוסייה, והם נהנו עד לא מכבר מתמיכה מאסיבית של איראן. זאת, במטרה "לייצא" את המהפכה האסלאמית.
- סונים: הסונים הם 31.9% מהאוכלוסייה, אבל נהנים מגיבוי ותמיכה של מדינות גדולות ועשירות במזרח התיכון. בעבר הלא רחוק הם הוזנחו, כיון שהיה ברור שכספים שיעברו אליהם עלולים להגיע לידי השיעים, ובראשם חיזבאללה.
- דרוזים: הדרוזים הם 4.5%, ומרוכזים באזורים מוגדרים בלבנון, כאלה שקל יחסית להגן עליהם. במשך שנים הם שתפו פעולה עם חיזבאללה, אבל כיום יש להם נטייה אחרת לגמרי.
- "פלשתינים": אין רישום מדויק עליהם, אף שבמשך עשורים הם אחזו בנשק ולקחו חלק פעיל במאבקים הפנימיים בלבנון. אין להם זכות בחירה, והם גם לא יכולים לעסוק במרבית העיסוקים הלגיטימיים, מה שמנציח למעשה את הפליטות שלהם. ירידת כוחו של חיזבאללה העלתה בהכרח את הכוח של השלטון המרכזי, ומהר מאד הגיעה הדרישה מהם למסור את נשקם.
מתקפת הביפרים והמהלומות שהנחיתה ישראל על חיזבאללה לאחריה, ובמיוחד חיסול נסראללה ומחליפיו, החזירה
את חיזבאללה לגודל המקורי שלה, וגם השפעת הארגון בלבנון פחתה. הפסקת הסיוע מאיראן, והמתקפה הישראלית המתנהלת בימים אלה באיראן, פגעה עוד יותר בחיזבאללה. עד כדי כך הגיעו הדברים שנשיא לבנון הנבחר, ג'זף עאון, הזהיר את חיזבאללה לבל תתערב בעימות הישראלי איראני. אין
לשלול אפשרות שחיזבאללה יגיב באופן כזה או אחר, אבל בהחלט לא באופן שיצדיק מבחינת איראן את מיליארדי הדולרים שהושקעו בו בעשורים האחרונים, על חשבון רווחת האם האיראני. אם המצב יימשך בכיוון הזה, לבנון עשויה בחלט לעלות על דרך המלך, ולתפוס את מקומה במשפחת המדינות באזור.
האם אכן כך יקרה? ימים יגידו.
מה הרקע לפעולות החריגות של ישראל בלבנון?
במשך עשורים, קנתה לה שביתה בהנהגה הצבאית והמדינית בישראל, הנחת העבודה שאיראן, באמצעות חיזבאללה ושלוחיה האחרים, הגיעה למצב של הרתעה הדדית מול ישראל. ואולם
פריצת אירועי 7.10.23 וההתערבות הנמהרת של נסראללה טרפה את הקלפים. בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכה, הוציאה ישראל לפעל תוכנית שנרקמה לאורך זמן, וחיסלה את הנהגת חיזבאללה ופעיליה העיקריים. מחשש להתמוטטות הארגון, משך הארגון את פעיליו מסוריה, ואגב כך גרם להתמוטטות
המשטר הסורי. בנוסף, איראן הגיעה לסף היכולת הגרעינית, מה שהגדיל את הסיכוי לעימות איתה, עימות שאכן פרץ. אילו פרץ העימות לפני שנתיים, היו טילים איראנים, לבנונים, חותים ועזתים מכסים את שמי הארץ. פירוק החמאס, החלשת החיזבאללה וגם פעולות נגד החותים בתימן אפשרו לישראל
לצאת לעימות עם איראן בביטחון יחסי. אמנם יש נזקים לישראל בעימות הזה, אבל הם כאין וכאפס לעומת מה שהיה יכול להיות במצב שהתקיים ערב פלישת החמאס לישראל.
מהם הסיכויים להבראה כלכלית, חברתית ופוליטית בארץ הארזים?
מרגע
שחיזבאללה חדל להיות הכוח הדומיננטי בלבנון (אף שהוא עדיין כוח משמעותי מאד), גברה הנכונות של מדינות ערב לסייע למדינה הזאת. אחרי הכל, מדובר במדינה עם פוטנציאל גבוה, שמלחמת האזרחים בתוכה הקרינה על כל המזרח התיכון. ארגוני טרור התאמנו בה, התאכסנו בה ויצאו ממנה לפעולות
לא רק נגד ישראל, אלא נגד מדינות אחרות באזור ונגד העולם החופשי כולו. רק ממשלה חזקה בעלת יכולת שרידות גבוהה מצד אחד ויכולת משילות טובה מצד שני, תוכל להחזיר את היציבות למדינה השבורה הזאת. להלן כל הדברים הטובים שלבנון יכולה להציע:
- תיירות: מי שהיה בלבנון (גם אם כחייל), יודע שלבנון היא מדינה בעלת נופים עוצרי נשימה. בעבר היא היתה נכס תיירותי והיא יכולה, אם תהיה שקטה וללא מלחמות פנימיות, לחזור למעמדה. יש בה הכל – נופים נפלאים, מזג אוויר שאין כמותו, גישה לחופי ים מדהימים וגם נכסים ואתרים תרבותיים. ובעיקר – יש בה אוכלוסייה משכילה ונפלאה, שבהחלט תהפוך את חוויית התיירות לדבר יוצא דופן.
- פיננסים: אם היציבות תחזור אליה, לבנון יכולה בהחלט לחזור למעמדה הפיננסי. זה אמנם יארך שנים, אבל זו בהחלט מטרה שאפשר להשיג. אם לא יתערבו בה כוחות זרים, זה בהחלט אפשרי. לדעתי, הנהגת לבנון לא תעשה את השגיאות של קודמותיה, לא תכניס פליטים נוספים ולא תיתן למיעוט להשתלט על הרוב. כשהנשיא עאון הצהיר שהנשק היחיד בלבנון יוחזק על ידי המדינה, הוא עשה צעד ענק להשגת המטרה.
- חקלאות: אמנם החקלאות בלבנון איננה כה מפותחת, אבל בניגוד לירדן, סעודיה ואפילו סוריה, יש שם שפע אדמות פוריות. ניצול נכון שלהן עשוי להפוך את החקלאות לענף מרכזי, שיאפשר ללבנון לייצר חלק משמעותי מהצריכה שלה באופן עצמאי.
- נפט: לבנון איננה יצרנית נפט, אבל הנמל בלבנון יכול להיות נקודת מוצא טובה לייצוא נפט מעיראק, איראן (לכשתשוב לחיק המדינות התרבותיות) ומדינות אחרות. התשתית קיימת, ויציבות תשיב אותה לפעילות מהר מהצפוי. ייצוא נפט דרך לבנון עשוי להוזיל משמעותית את מחירו, אף שהנפגעת העיקרית תהיה מצרים (בגלל עקיפת תעלת סואץ).
- תעשיה: אין בלבנון תעשיה מפותחת, אבל יש בה כאמור אוכלוסייה משכילה ויזמית, שיכולה לפתח גם את התעשיה. אני מאמין שחלק מהגולים הנוצרים, שבעצמם התעשרו והתבססו במדינות שאליהן היגרו, יחזרו להשקיע בלבנון ולעשות למענה.
לבנון היא מדינה קטנה עם הרבה מאד פוטנציאל, שבמשך עשורים רבים נוצלה ונשלטה למעשה על ידי כוחות זרים. היריבויות הפנימיות לא ייעלמו, אבל אם השלטון המרכזי אכן יתחזק
ואם תהיה תמיכה יעילה של מעצמות מערביות, היריבויות הללו יכולות להיות נשלטות. אוכלוסיית לבנון והמזרח התיכון כולו יצאו נשכרים ממצב כזה.
האם ייתכן שבזמן כל שהוא בעתיד יהיה גבול ישראל לבנון גבול של שלום?
לאורך השנים, גם בזמן
שלבנון הצטיירה בעיני הישראלי הממוצע כארץ אויב אולטימטיבית, היו כוחות בלבנון שחתרו למגע ולשלום עם ישראל. כיום הקולות בעד הסכם שלום עם ישראל מתחזקים. עם זאת, יש בלבנון גם כאלה שההתנגדות שלהם לשלום עם ישראל היא עקרונית, וגם הם מהווים כוח משמעותי. לפיכך, הסכם
כזה עלול דווקא לפגוע במרקם העדין ההולך ומתהווה בלבנון. ארה"ב בהחלט היתה רוצה הסכם אבל יש בלבנון מי שממהרים לצנן את ההתלהבות. במצב הקיים, וכל עוד זכר היריבויות עם ישראל עדיין טרי, דעתי הצנועה היא שהסיכויים להסכם אינם בהכרח גבוהים. עם זאת, יש בהחלט מקום לשיתופי
פעולה מקומיים במגוון נושאים – אנרגיה מתחדשת, חקלאות, טכנולוגיה ותחומים נוספים שבהם היתרון הישראלי ברור.
מהם פתרונות הביניים האפשריים?
גם אם לא יהיה שלום מלא בין ישראל ולבנון, עצם העובדה שהגבול שקט תתרום לפיתוח כלכלי וחברתי
בשני הצדדים. לדעתי הצנועה, ישראל תצטרך להחזיק עוד שנים רבות קדימה רצועת בטחון בלבנון, בעיקר אם כוחות קיצוניים ימשיכו לנסות לפעול כנגדה משטח לבנון. אבל מה שברור – עוד הרבה שנים, ישראל לא תוכל להרשות לעצמה להתיר לחקלאים השיעים לעבד את האדמות שלהם על גבול ישראל.
והרי לנו כבר נקודת מחלוקת אחת – אותם שיעים יהפכו הלכה למעשה לפליטים, ואם לא יטופלו כנדרש הם עלולים לחתור תחת השלטון.
קשר מיוחד עם מיעוטים: ישראל יכולה לטפח קשר עם מיעוטים בלבנון. הדרוזים עשויים להיות אוכלוסייה שתהווה גשר ללבנון.
יחד עם הנוצרים, שחלק ניכר מהם היגר למעשה לישראל, הם יכולים לסייע וייצר שלום דה פקטו. פיתוח תשתיות: כאמור לעיל, יש לישראל הרבה מה להציע. אם הלבנונים ישכילו לנצל את היכולות שלנו, הם יכולים לקדם את ארצם בצעדי ענק קדימה.
סיוע אסטרטגי:
מי שקרא תיגר על עצמאות לבנון היו הסורים, ובהמשך גם ה"פלשתינים". הלבנונים קלטו אותם בעת צרתם, אבל אלה בגדו באמון וגרמו לא מעט נזק ללבנון. ישראל יכולה בהחלט, בהיותה מעצמה מקומית, לערוב לביטחון גבולותיה של לבנון.
האם לבנון תקלוט פליטים עזתיים:
השאלה הזאת נשאלת בכל אחד מהמאמרים שלי. התשובה, במקרה של לבנון, היא חד משמעית וקצרה – לא. ה"פלשתינים" כבר גרמו ללבנון נזקים שלא בטוח שאפשר יהיה לתקן. לבנון היא מדינה של מיעוטים, וככזאת לא תרצה לקלוט לתוכה מאות אלפים, ואפילו לא
עשרות אלפי פליטים עזתיים, שיכולים להפר את האיזון העדתי העדין שנוצר בלבנון. בניגוד למדינות אחרות, לבנון אפילו לא תסכים להיות תחנת מעבר בדרך של הפליטים הללו למקומות אחרים, וגם ברור שאף אחד לא יבקש את זה ממנה.
המלחמה עם איראן טרם הסתיימה,
ולא ברור מה תהיינה התוצאות שלה בטווח הקצר ובטווח הארוך. אבל דבר אחד ברור - האירועים בלבנון ובסוריה לפני פרוץ המלחמה, וגם המבצע הנוכחי באיראן, שינו למעשה את המצב ואת יחסי הכוחות במזרח התיכון. אני מאמין שבתום הקרבות ישראל תהפוך בפועל למעצמה מקומית, שלא תהסס
לפעול כנגד כל מי שינסה להבעיר את האזור. כתוצאה, גם מדינה מועדת לפורענות כדוגמת לבנון, עשויה להנות מתקופה חדשה של שגשוג ויציבות שייטיבו איתה, עם ישראל ועם כלל מדינות המזרח התיכון.
