דיוני התקציב: ארבע רגליים של המדיניות הממשלתית
המשבר הכלכלי שפוקד את העולם והגיע גם אלינו, בהיותינו משק קטן ופתוח, מציב אתגר גדול לממשלה החדשה שהחלה לקבל החלטות כלכליות ערב החג. עד כה ההחלטות היו פרוצדוראליות לכן קשה להעריך מה יהיה אופי המדיניות והתקציב לשנים 2009-2010. הציבור בארץ ובעולם וגם קובעי המדיניות ניצבים מול אי ודאות קיצונית הנובעת ממשבר המתרחש פעם ב-100 שנים ואופיו שונה ממה שהכרנו בעבר.
המודלים הכלכליים הקיימים קרסו, הם לא הצליחו לחזות את הסופה המתקרבת ובשלב זה אין מודל חדש שניתן להסתמך אליו. במצב זה אין יכולת לחזות את העתיד ומעצבי המדיניות מגששים באפלה, להחלטות כלכליות יש אופי של הימור ומכאן שהמשימה העיקרית של הממשלה היא להימנע משגיאות גדולות.
המשבר איננו מחזור עסקים רגיל ואינו דומה לתפניות לרעה שהתרחשו בכלכלת ישראל מאז ומעולם - לכן אין להסתמך על תכניות שהופעלו בעבר ונדרשת זהירות מרבית בעיצוב המדיניות. כאמור המשבר מיובא הוא לא נובע מבעיות פנימיות של כלכלת ישראל. היכולת לסייע בצעדי מדיניות מקומיים מוגבלת וטומנת בחובה סכנת יצירת עיוותים ארוכי טווח למשק. ניסיון להגדלת הצריכה הציבורית, כדי לפצות על ירידת הביקושים מחו"ל, עלול להטות את מבנה המשק לכיוון הפוך ליתרון היחסי ולפוטנציאל הצמיחה העתידי שלו, תוך פגיעה ארוכת טווח בכושר הצמיחה של המשק. המשבר ימשך פרק זמן לא ידוע, הוא אינו משבר של טווח קצר וימשך מעל לשנה.
השגיאה הגדולה ביותר שהממשלה עלולה לעשות היא הגדלה ארוכת טווח של הגירעון התקציבי שיביא לאובדן המשמעת והאמינות הפיסקאלית, שנרכשה במאמץ רב בשנים האחרונות, וכתוצאה מזו להתפתחות של תופעות משקיות שליליות ביותר אותן חווינו בעבר.
החלטת הממשלה לאחד את התקציבים של 2009-2010 תקשה על חישוב הגירעון של 2009 אך, על פי במגמות הנוכחיות, הוא מוערך בכ-5-6 אחוזים מהתוצר אומדן זה מהווה אומדן מינימום. ההסכמים הקואליציוניים וקיום ההבטחות של ערב הבחירות עלולים להגדיל את הגירעון במידה ניכרת. למרום החריגה הצפויה בגירעון הממשלתי ב-2009 אני מעריך שזה לא יערער את האמינות הפיסקאלית אותה רכשה הממשלה לעצמה בשנים האחרונות, זאת משום שגירעון זה נתפס כתופעה עולמית ולא כתופעה מקומית. זאת ועוד בהשוואה למדינות אחרות גירעון זה לא יהיה חריג ויהיה נמוך משמעותית ממדינות מובילות וארה"ב בראשם.
השאלה הבסיסית היא הגירעון ב-2010, שוב כאמור, לא יהיה פשוט לחישוב אבל המשימה העיקרית של הממשלה היא לשדר חזרה לשליטה על העניינים הפיסקאליים ובעיקר חזרה למגמת ירידה בחוב הציבורי יחסית לתוצר.
גירעון חריג גם ב-2010 עלול לפגוע באמינות הממשלה ועלול לעלות את כלכלת ישראל על תוואי של משבר פוטנציאלי שמאפייניו הם יציאה של משקיעים זרים ושל ישראלים לחו"ל, התפרצות אינפלציונית והרעה במאזן התשלומים.
המדיניות הממשלתית צריכה לעמוד על ארבע רגליים:
1. בתחום התקציב המשימה העיקרית היא חזרה למשמעת הפיסקאלית - מומלץ להמשיך להשתמש בהוצאה התקציבית כעוגן של המדיניות - יש לקבע את גידול ההוצאה הציבורית למשך הקדנציה של הממשלה החדשה ובכך ליצור מחויבות ושליטה פיסקאלית ארוכת טווח. לאור העובדה שמשקל ההוצאה הציבורית ירד והגיע למימדים סבירים, בהשוואה בינלאומית, אפשר להגדיל את שיעור גידול ההוצאה מעבר ל-1.7 אחוזים. מכיוון שאין שום יכולת לחזות את גביית המסים לשנה הבאה מומלץ לדחות את כל הפחתות המסים לתקופה עתידית כאשר אי הודאות תקטן.
2. השקעה בתשתיות: זה הזמן האידיאלי להכריז על פרויקט לאומי גדול שכותרתו הוא חיסול המושג פריפריה בישראל. בפרק זמן בין שנה לשלוש שנים פרויקט כזה ינצל את כושר הייצור הלא מנוצל בתקופת השפל וביקושים אלה יפוגו עם חלוף המשבר מבלי לעוות את מבנה המשק בטווח הארוך. הפרויקט יהיה מורכב מהשקעות גדולות בעיקר בתחבורה אך גם בתחומי המים, הביוב, החינוך, ביטחון פנים והגנת הערף ויתבצע בשיתוף ובמימון המגזר הפרטי תוך מעורבות ממשלתית מינימאלית.
3. שיפור מערך הסיוע למובטלים - העלאת דמי האבטלה והארכת תקופת הזכאות. הקמת מערך ארצי להסבה מקצועית תוך שיתוף פעולה של ארגוני העובדים, המעסיקים והגופים השונים להשכלה גבוהה. ההסבה המקצועית יכולה להוות תחליף או השלמה למערך הסיוע למובטלים.
4. מעורבות ממשלתית ישירה בהחזרת התפקוד התקין של מערכת האשראי. עיקר הסכנה הוא קריסה של עסקים קטנים בעלי פוטנציאל רווח בטווח הבינוני והארוך חייבים למצוא דרך לאפשר להם מימון ביניים במחיר סביר לתקופת המשבר. יש לשקול מסגרות חדשניות ולשקול חזרה על אלה שהופעלו בעבר (כמו פיקדונות למתן אשראי או ערבויות ממשלתיות) תוך תמחור נכון של עלות הסיכון לממשלה.
מאת: רפי מלניק - משנה לנשיא לעניינים אקדמיים, המרכז הבינתחומי הרצליה
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
