כלל פיננסים על כיל: צפויה פגיעה קשה ברווח התפעולי בעקבות ירידת מחירי הפוספט
מניות הדשנים, וביניהן כיל הישראלית, מטלטלות בשבועות האחרונים בין זרמים מנוגדים של חדשות והערכות חיוביות ושליליות. כך, המשקיעים במניות אלה מבולבלים ומתקשים להעריך את שוויין בתקופה בה רמת אי הוודאות עלתה לשיאים חדשים.
בשבוע שעבר פורסם כי יצרנית הסלע המרוקאית OCP העריכה כי סלע הפוספט יעמוד על טווח מחירים של 120-200 דולר לטון ב-2009. בנוסף, נודע כי המשא ומתן בין יצרני הסלע הירדנים ללקוחותיהם ההודים על חוזי סלע הפוספט לא הושגה הסכמה על המחיר. הירדנים הציעו למכור ב-200 דולר לטון, ההודים לא מוכנים לשלם יותר מ-100-120 דולר לטון והדיונים הסתיימו ללא תוצאות.
באנליסט אבירן רביבו מבית ההשקעות כלל פיננסים אומר בעדכון שפרסם היום כי "בכל מקרה, דומה כי מחיר סלע הפוספט, שרק בינואר עוד עמד על 300 דולר לטון, עומד לפני נחיתה קשה".
דרך אגב, מציין רביבו, "במודל הערכת השווי שפרסמנו בינואר הערכנו ירידה חדה אף יותר של סלע הפוספט ל-100 דולר ב-2009, כך שאין צורך בהתאמת מספרים מהותית במודל. אנו עדיין מאמינים שהמחיר יתכנס לסביבות ה-100 דולר לטון במהלך השנה".
בכלל פיננסים מציינים כי הלחץ הכבד על מחירי הסלע מפתיע קמעא לאור ההתאוששות המסוימת שנרשמה לאחרונה בשוק הפוספט ויש בו בכדי להצביע על עומק החולשה הנוכחית בשוק הדשנים. הדבר פוגע בכיל בשלושה רבדים: בצד המכירות הישירות של סלע הפוספט, צמצום חד במרווח התפעולי במגזר הפוספט ( ב-2008 הגיע המרווח התפעולי בפוספט עד לשיא של 45% ברבעון השני, וזאת בהשוואה למרווח של 16.7% בשנת 2007 . הזינוק בסלע אחראי לחלק הארי של זינוק זה), ובהיבט של צמצום חד גם במרווח התפעולי של מגזר מוצרי התכלית: גם מגזר זה נהנה מזינוק ברווחיות התפעולית השנה בעקבות עליית הסלע. זו הגיעה ל-22% ברבעון השלישי לעומת 8.2% בלבד ב-2007.
להערכת רביבו, ירידת מחירי הסלע לבדה תוביל לפגיעה של 550-600 מיליון דולר ברווח התפעולי של כיל השנה לעומת 2008.
רביבו מנסה להשליך כמה מסקנות משוק זה לגבי הצפוי בשוק האשלג. ראשית, ניתן לראות שגם מונופול נאלץ להתאים את מחיר המכירה לביקוש בשוק. "להזכירכם, גם בשוק סלע הפוספט ההיצע ריכוזי באופן חריג. המרוקאים לבדם אחראים ל-50% מההיצע העולמי. והנה, גם הם נאלצו להתאים עצמם למציאות".
בנוסף, "אין די בקיצוץ חד בתפוקה בכדי לווסת המחירים. בדומה לשחקניות האשלג, גם המרוקאים הפגינו "משמעת ראויה לשבח" וצמצמו את תפוקת סלע הפוספט בחדות בתחילת השנה על מנת "להתאים את הביקוש להיצע". כשהמחיר מנופח וחסר הגיון כלכלי, זה פשוט לא מספיק".
ולבסוף, מחיר המוצר הסופי יקבע את עלויות היצור. "כשמחיר דשן הפוספט נחתך בחדות, נפילת הסלע, חומר גלם מרכזי ביצורו, הייתה מתבקשת מאליה. זה נכון גם לגבי התירס והאשלג", אומר רביבו.
ובינתיים, אנו חוזים בהרעה נוספת בסביבה הכלכלית של מגזר הדשנים והחקלאות. שני אירועים משמעותיים קרו בשבוע האחרון. בשבוע שעבר הזהירה S&P מפני הורדת דירוג אג"ח ממשלת הודו לדירוג זבל לאור תוכניות הממשלה שם להרחבת הגירעון התקציבי ל-2009 לרמה של 11% מהתמ"ג. הסובסידיות על הדשנים, ובייחוד האשלג, הגיעו ב-2008 ללא פחות מ-2% מהתמ"ג של הודו. דומה כי צפוי לחץ משמעותי על יצרניות האשלג מכיוון זה להורדת מחירים במשא ומתן הקרוב, בייחוד לאור העובדה כי הודו נהנית ממלאי אשלג גבוה יחסית.
בנוסף, רביבו מציין כי המיתון פוגע בצריכת החלבונים בעולם. "השחקניות המרכזיות בארה"ב בייצור בשר ועוף הודיעו בשבוע שעבר על סגירת מפעלים וקווי ייצור בשל ירידה בביקוש בעקבות המיתון הכלכלי. אם בארה"ב אוכלים פחות בשר, אז בסין ובהודו המצב הרבה יותר קשה מן הסתם".
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
