ביה"מש קבע: "מגורים במשך 42 שנה בדירה אינם מבטיחים זכות שכירות מוגנת"
יורשים שגרו בדירת הוריהם שנפטרו, יחויבו לפנותה, למרות שהדירה הושכרה למשפחה כבר לפני 42 שנה, בשנת 1967 ואחת משני היורשים גרה בדירה במשך כל ימי חייה- כך קובע פסק דין פינוי ייחודי של בית משפט השלום בירושלים, שניתן על ידי הרשם אורי פוני.
הדירה שהושכרה, היתה דירת שירות שהושכרה לרופא ובהמשך לאשתו, על ידי מעסיקתו, הסתדרות מדיצינית הדסה. למרות שהדירה איננה דירה בשכירות מוגנת, יורשי הרופא שנפטר, טענו לדיירות מוגנת וכתנאי לפינוי דרשו קבלת תשלום דמי מפתח כפיצוי.
הרשם אורי פוני קיבל את עמדת המשיבה, הסתדרות מדיצינית הדסה, שיוצגה על ידי שוקי לוי ודוד בסון ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', כי היורשים של הדיירים, אינם נהנים מזכויות של שכירות מוגנת, שכן בין השוכר למשכירה היה חוזה ברור שהגדיר את תנאי השכירות וכן את זכויות היורשים, שרשאים לגור בה עד גיל 21. על פי החוזה, הדירה הוגדרה כדירה שירות על פי סעיף 8 לחוק הגנת הדייר. את הנתבעים ייצג עו"ד ד"ר נודלמן.
בשל פסק הדין, השוכרים יהיו חייבים לפנות את הדירה ולפנותה. הרשם קיבל גם את עמדת ההסתדרות, לפיה אין לדרוש ממנה פיצויים בעבור השבחת הדירה ושיפוצים שנעשו בה במהלך השנים.
עוד קובע הרשם, כי גם אם שגה ויש להכיר באב המשפחה כדייר מוגן, הרי שההסתדרות הביאה ראיות שהוכיחו שהמבקשת לא גרה במהלך כל השנים בדירה, כפי שטענה ולכן ממילא, אינה זכאית להיכנס בנעלי הוריה, אף אם היו דיירים מוגנים.
