ניתוח טכני: דלק קבוצה - מהול במים

כבר לפני יותר מחודשיים אפשר היה לראות סימני חולשה שהולכים ומעצימים ולמעשה מאותתים למשקיעים שיש לשקול פרידה סופית מהמניה וכעת בפתחה של השנה החדשה מצבה של המניה ממשיך להיראות בעייתי
אייל גורביץ |

באמצע אוקטובר השנה סיקרתי את מניית דלק קבוצה כאשר המסקנה הסופית הייתה שהאוקטן הגבוה שאפיין את המניה במשך שנים מספר, הולך ודועך. כבר אז, לפני יותר מחודשיים אפשר היה לראות סימני חולשה שהולכים ומעצימים ולמעשה מאותתים למשקיעים שנהנו ממספר שנים מוצלחות שיש לשקול פרידה סופית. מי שעשה זאת אז, כנראה שלא ממש מתחרט. וכעת, בפתחה של השנה החדשה וחודשיים ומחצה לאחר הסיקור האחרון, מצבה של המניה ממשיך להיראות בעייתי.

הדינאמיקה של ההיפוך

1. מגמות עלייה ארוכות אינן נוטות להתהפך ללא אזהרה מוקדמת. במרבית המקרים, ניתנת למשקיעים ארכה מספקת כדי לצאת בכבוד. המונח "לברוח" היא נחלתם של אלו שאינם יודעים לקרוא את המפה נכון. ברוב המקרים, תתאפשר יציאה בדלת הראשית. ואם מביטים על מניית דלק קבוצה, מגיעים למסקנה שבחודשים האחרונים מסתמן לחץ מכירות כבד לצד קונים אנמיים.

2. מרבית המשקיעים נוטים לרכב, במודע או שלא במודע, על מגמה הקרויה "מגמה משנית". משך הזמן של מגמה זו משתרע ממספר חודשים ועד כשנה. כל עוד מצויה מגמה זו בעלייה, שורת הרווח טופחת. הבעיה מתחילה כאשר המגמה המשנית דועכת ומסיימת את חייה. מרבית המשקיעים מתקשים לזהות זאת וגם אם כן, בשל היעדר משמעת וביקורת עצמית, נוטים להדחיק את העובדה שהגיע הזמן להיפרד לשלום מעוד מניה מוצלחת.

3. ואם נביט על דלק קבוצה, נראה בבירור שהמגמה המשנית אינה עוד מגמת עלייה. מנקודה השיא אליה הגיעה המניה ביולי השנה, חלפו מספר חודשים. ולא רק זאת, אלא שניתוח קר של התנהלות המניה, מגלה שנקודות השיא אינן מסודרות עוד במבנה עולה אלא במבנה יורד. כפי שאפשר לראות על הגרף המצורף, נקודה השיא שנקבעה במחיר של 1002 שקלים למניה, נמוכה מקודמתה. המשמעות היא שהמוכרים מוכנים למכור את אותה הסחורה במחיר נמוך מהמחיר הקודם. וזו הבעת אי אמון.

4. הקונים מבחינתם אנמיים לחלוטין במחיר של 832 שקלים למניה. פעמיים ברציפות, הראשונה באוגוסט והשנייה לפני כשבוע ומחצה, הם הגיעו לתמוך במחיר המניה אם כי זה אינו מספיק. הקונים אינם מוכנים לשלם עבור המניה מחיר גבוה יותר.

5. דינאמיקה זו יוצרת תבנית הקרויה בשפה המקצועית "משולש יורד". תהליך המבטא דשדוש עם לחץ מכירות חזק. סיומו של התהליך אמור להיות כלפי מטה, אם כי דבר זה עלול לארוך פרק זמן נוסף – קשה לדעת.

סיכום

כבר באוקטובר המניה נראתה רע וכעת המצב רחוק משיפור. נהפוך הוא, המניה סובלת מלחץ מכירות המתבטא בנקודות השיא ההולכות ויורדות לעומת נקודות השפל המאוזנות להפליא. שבירתה מטה של רמת 832 שקלים למניה אמורה להוציא לדרך מגמת ירידה ארוכת טווח.

* הכותב משמש כמנהל המקצועי של "המרכז להשכלה פיננסית, מקבוצת מטריקס ומלמד את שיטת הניתוח הטכני.

** הערה : כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).