הטעות של שי אגסי

ביקורים של בכירים מחברות היי-טק בינלאומיות גדולות, תמיד מלווים כאן בהתרגשות תקשורתית, במסיבות עיתונאים ובראיונות. זו תכונה פרובינציאלית-יהודית, שכנראה תימשך עוד דור אחד או שניים - עד שניגמל ממנה. אבל כאשר מגיע לישראל בכיר מאוד בחברת IT, שהוא גם ישראלי - זו כבר חגיגה תקשורתית. חגיגה שנמשכת כמה ימים, בערך כמספר הימים שהוא שוהה בישראל, אצל בני משפחתו. זה מה שקרה לשי אגסי: ישראלי, מצליחן, בכיר בחברת סאפ, שטיפס לצמרת החברה הגרמנית-אמריקנית. פעמיים בשנה לערך הוא מגיע לכאן לביקורים שנמשכים כמה ימים. בפועל, הוא מבקר קצת יותר, כששאר הזמן מוקדש לעניינים משפחתיים.

אגסי הוא התגשמות החלום הציוני-לאומי והחלום הפולני של כל אמא יהודייה שמכבדת את עצמה: צעיר, "עשה את זה" בכל המובנים, ולא שוכח לרגע מאין הוא בא, ולאיזו מדינה הוא שייך. בתעשיית ההיי-טק העולמית יש, למרבה השמחה, לא מעט ישראלים - אבל מעטים מהם דומים לשי אגסי.

סאפ - החברה שאגסי משתייך לצמרת הניהול שלה, משקיעה לא מעט בשוק הישראלי. אין לה אומנם סניף ישיר, היא עושה עסקים מצוינים באמצעות חברת נס, וגם מעסיקה כאן מאות ישראלים במרכזי פיתוח ברעננה ובכרמיאל. זהו נמל הבית של אגסי, וממנו הוא יכול להסתכל במבט-על על התעשיה הישראלית, ולהציע לממשלה מה ניתן לעשות.

בהופעותיו הפומביות ובראיונות לכלי התקשורת, העלה אגסי רעיון – שאגב, אינו חדש – אשר אמור לספק מענה חלקי ל"איום ממזרח" על תעשיית ההיי-טק הישראלית. הכוונה לגל הגואה והולך של הקמת מרכזי פיתוח ומעבדות מחקר בהודו, סין, ובכלל המזרח הרחוק, לצד פעילות במזרח אירופה. בניגוד לאחרים, סבור אגסי כי על ישראל לפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים - רגע לפני שהגל הזה ישטוף גם אותנו.

אבל הפתרון שמציע אגסי - שבו הוא קורא לממשלה לאפשר יבוא עובדים זרים לתעשיית התוכנה הישראלית (במקרה הזה סינים והודים) - הוא פתרון קסם. זהו פתרון שלכאורה נראה נכון, אבל הוא מסוכן וגם מטעה.

אגסי, למי שלא קרא את הציטוטים מדבריו, טוען כי הסינים וההודים ימלאו כאן שתי פונקציות: האחת, הם יתגברו את תעשיית התוכנה הישראלית. אגסי טוען כי בישראל מסיימים בכל שנה 8,000 מהנדסים את לימודיהם, ואילו הביקוש הפוטנציאלי - עקב הגידול בהשקעות זרות עומד על 22,000 מהנדסים; סיבה שנייה, יותר עניינית: הסינים ילמדו ויתחברו עם החברים מישראל, ואחר כך יהיו שגרירים שלנו במדינותיהם, ויסייעו לנו להסתער על המזרח.

אגסי צודק, כי ישראל מנפקת רק 8,000 מהנדסים מדי שנה. זה דווקא נתון שאנחנו לא צריכים לנופף בו יותר מדי, בוודאי לא מצד מי שמשמש שגריר נאמן שלנו בעולם הטכנולוגי. זהו נתון שעלינו להתבייש בו. אין זה כבוד כל כך גדול. המספר הזה – 8,000 מהנדסים, הוא נתון סטטי, שלא השתנה שנים רבות. הסיבה היא לא באיכות ההון האנושי של ישראל - שלא מסוגלת לספק יותר כוח אדם. הסיבה היא שהממשלה הנוכחית, כמו כל הממשלות הקודמות - אינה עושה דבר כדי לשפר את רמת החינוך הטכנולוגי בישראל.

הממשלה, כקודמותיה, לא משקיעה בתשתיות, מקצצת כל הזמן בתקציבי פיתוח וחינוך - ולא מפני שאין כסף. הממשלה, כקודמותיה - אחראית למציאות העגומה של מחסור חמור במהנדסים בישראל. על פי תחזיות קודרות של מומחים, אנשי חינוך וקצינים בכירים בצה"ל - שצריכים לקלוט את בוגרי המגמות הטכנולוגיות, בתוך כמה שנים מספר המהנדסים בישראל יילך ויקטן. זאת, כי אין שום תשתית חינוכית, כי רמת ההוראה יורדת, כי אין מי שילמד את הסטודנטים ואין מי שילמד. בשלוש השנים האחרונות ישנה ירידה של 70% בהיקף הנרשמים ללימודי מחשבים וטכנולוגיה. זהו נתון מדאיג, כל מי שצריך לדעת - יודע אותו, אבל אף אחד לא עושה כלום לשנותו.

אבל למרות שלכאורה הנתונים הללו מצדיקים את הטיעון של אגסי, דווקא הם צריכים להביא למסקנות הפוכות. התעשייה - שאגסי הוא אחד מנציגיה הבולטים וגם המשפיעים, לא רק בארץ, אלא בעולם – נדרשת לסייע לממשלה בחדלונה, באי העשייה ובצפצוף הארוך על ענף ההיי-טק. על אגסי לקום, יחד עם חבריו לתעשייה, וביחד - להכריח את הממשלה לשנות את דרכה. במקום לחשוב ולהשקיע מאמצים במחשבה ובתכנון כמה סינים יש לייבא לישראל, צריך אגסי להתגייס למאמץ הלאומי להגדלת מספר בוגרי מגמות טכנולוגיות בישראל, לסייע בהעלאת רמת המורים, בשכר המורים, בעידוד לאומי להפניית מקצוענים לבתי ספר להוראה ובפעילויות נוספות לשינוי המצב.

יבוא סינים הוא מצג שווא, מעבר לעובדה שאין לו סיכוי כרגע לעבור. מדינת ישראל נמצאת כרגע בשיאו של מהלך מתקן לצמצום העובדים הזרים בה. בעשור שחלף, הייתה פריצה בלתי סבירה במספר הזרים בארץ, שבמקור הובאו כדי לתגבר את ענפי החקלאות והבנייה, ולטפל בקשישים ובתשושים. אבל הפרופורציות גדלו ללא שליטה וכעת מגבילים את מספר הזרים. אומנם, לא תמיד ההגבלה נעשית בדרך הנכונה והראויה למדינה מערבית, אבל זה כורח המציאות.

ישראל איננה היחידה. אגסי, איש העולם הגדול, צריך לדעת, שזוהי המגמה בכל מדינות המערב, במיוחד בגרמניה, ארץ הלאום של החברה שבה הוא עובד, וכמובן - בארצות הברית, שם הוא חי. יש לכך סיבות אידיאולוגיות, כמו גם לא מעט שיקולים ביטחוניים.

אבל גם אם נניח שנעבור את המשוכה הזו, ייבוא סינים לא יתרום במאומה להעלאת רמת התוכנה הישראלית. אגסי בעצמו מדבר בראיונות ובנאומיו, על הייחודיות של המפתח הישראלי, על עובדיו המבריקים במרכז סאפ שברעננה - וכל מילה היא אמת. כל מי שראה, או שהוא קשור להעסקת עובדים במזרח, הודו ושכנותיה, יודע להבחין היטב בין רמת המהנדס ההודי ובין זו של המהנדס הישראלי. בהקצנה מוגזמת, אפשר לומר שהדבר המשותף היחיד בין המהנדס הישראלי לבין המהנדס הסיני - הוא התואר המקצועי ששניהם עונדים: מהנדס. מעבר לזה - שום דבר לא דומה. אגסי אמור להיות מודע לבעיות שפה, לפערי תרבות, לפערי ידע (האם תואר באחת מ-80 המכללות בבומביי, דומה לתואר במכללה ישראלית?) ולכישורים.

הפעילות של ההודים במזרח עבור חברות ישראליות ואחרות, דומה יותר לפעילות של פועל בקו ייצור. איש לא דורש מהם "להגדיל ראש", לפתח ולהמציא. את המבריקים ימצאו אגסי וכל חבריו רק בישראל. אז מי ילמד את מי?

ייבוא עובדים זרים בכלל וסינים בפרט, יגרום לתופעה, שאולי חלק מראשי תעשייני התוכנה רוצים בו: הורדת עלויות השכר. אבל זו ירידה שתגרום להרס המרקם האנושי של בתי תוכנה. כך, אנשים בעלי ערך מוסף, בצורה זו או אחרת ימצאו את פרנסתם מעבר לים, ולא בהודו. שם הם ישלמו מס לשלטונות האמריקנים, או למדינות מערביות אחרות. על כל סיני שיתחרה על משרה בענף - נפסיד מהנדס מבריק, שישכיר את מוחו לכל מי שישלם לו יותר. כבר היינו בסרט הזה, במהלך שנות ההיסטוריה של ענף התוכנה.

אחת הבעיות של תעשיית התוכנה הישראלית, היא חוסר יכולתה ליחצן את עצמה. למרות שזו תעשיה עם הערך המוסף הגדול ביותר; עם כמות הדולרים הרבה ביותר שהיא מזרימה למשק - אחרי היהלומים; למרות כל אלו, היא התעשייה היחידה שאין לה לובי בכנסת, ואין לה פה אוהד בממשלה. שר המדע, אופיר פז-פינס, התפטר לפני שלושה חודשים ממשרתו. בממשלה אפילו לא מדברים על מינוי שר מדע מחליף. תיאורטית, ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מחזיק בתיק, ואפשר להניח - שגם אם הוא היה מאוד רוצה - הזמן שהוא יכול להשקיע במשרד זה, שואף לאפס.

בראיונות בסוף השבוע, נשאל אגסי האם הוא רואה את עצמו בפוליטיקה. תשובתו לא הייתה חד-משמעית, אם כי ברור שמיוזמתו, כרגע, בוודאי שהוא לא ייכנס לתחום. תעשיית התוכנה צריכה לעודד אנשים כמו אגסי להצטרף לעשייה הציבורית, כדי לשמור על האינטרסים של התעשייה המקומית. אין ספק שלאחר כמה חודשים בתפקידים ציבוריים בארץ, יבין אגסי כי הוא פשוט שוגה. דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. אף פעם.