הטעות של שי אגסי

בהופעתו בארץ, חזר שי אגסי על קריאתו לממשלה לאפשר יבוא סינים והודים לעבודה בארץ חבל מאוד שאגסי לא מצטרף לקריאה של ראשי התעשייה לממשלה: להתעורר ולהשקיע בחינוך
יהודה קונפורטס |

ביקורים של בכירים מחברות היי-טק בינלאומיות גדולות, תמיד מלווים כאן בהתרגשות תקשורתית, במסיבות עיתונאים ובראיונות. זו תכונה פרובינציאלית-יהודית, שכנראה תימשך עוד דור אחד או שניים - עד שניגמל ממנה. אבל כאשר מגיע לישראל בכיר מאוד בחברת IT, שהוא גם ישראלי - זו כבר חגיגה תקשורתית. חגיגה שנמשכת כמה ימים, בערך כמספר הימים שהוא שוהה בישראל, אצל בני משפחתו. זה מה שקרה לשי אגסי: ישראלי, מצליחן, בכיר בחברת סאפ, שטיפס לצמרת החברה הגרמנית-אמריקנית. פעמיים בשנה לערך הוא מגיע לכאן לביקורים שנמשכים כמה ימים. בפועל, הוא מבקר קצת יותר, כששאר הזמן מוקדש לעניינים משפחתיים.

אגסי הוא התגשמות החלום הציוני-לאומי והחלום הפולני של כל אמא יהודייה שמכבדת את עצמה: צעיר, "עשה את זה" בכל המובנים, ולא שוכח לרגע מאין הוא בא, ולאיזו מדינה הוא שייך. בתעשיית ההיי-טק העולמית יש, למרבה השמחה, לא מעט ישראלים - אבל מעטים מהם דומים לשי אגסי.

סאפ - החברה שאגסי משתייך לצמרת הניהול שלה, משקיעה לא מעט בשוק הישראלי. אין לה אומנם סניף ישיר, היא עושה עסקים מצוינים באמצעות חברת נס, וגם מעסיקה כאן מאות ישראלים במרכזי פיתוח ברעננה ובכרמיאל. זהו נמל הבית של אגסי, וממנו הוא יכול להסתכל במבט-על על התעשיה הישראלית, ולהציע לממשלה מה ניתן לעשות.

בהופעותיו הפומביות ובראיונות לכלי התקשורת, העלה אגסי רעיון – שאגב, אינו חדש – אשר אמור לספק מענה חלקי ל"איום ממזרח" על תעשיית ההיי-טק הישראלית. הכוונה לגל הגואה והולך של הקמת מרכזי פיתוח ומעבדות מחקר בהודו, סין, ובכלל המזרח הרחוק, לצד פעילות במזרח אירופה. בניגוד לאחרים, סבור אגסי כי על ישראל לפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים - רגע לפני שהגל הזה ישטוף גם אותנו.

אבל הפתרון שמציע אגסי - שבו הוא קורא לממשלה לאפשר יבוא עובדים זרים לתעשיית התוכנה הישראלית (במקרה הזה סינים והודים) - הוא פתרון קסם. זהו פתרון שלכאורה נראה נכון, אבל הוא מסוכן וגם מטעה.

אגסי, למי שלא קרא את הציטוטים מדבריו, טוען כי הסינים וההודים ימלאו כאן שתי פונקציות: האחת, הם יתגברו את תעשיית התוכנה הישראלית. אגסי טוען כי בישראל מסיימים בכל שנה 8,000 מהנדסים את לימודיהם, ואילו הביקוש הפוטנציאלי - עקב הגידול בהשקעות זרות עומד על 22,000 מהנדסים; סיבה שנייה, יותר עניינית: הסינים ילמדו ויתחברו עם החברים מישראל, ואחר כך יהיו שגרירים שלנו במדינותיהם, ויסייעו לנו להסתער על המזרח.

אגסי צודק, כי ישראל מנפקת רק 8,000 מהנדסים מדי שנה. זה דווקא נתון שאנחנו לא צריכים לנופף בו יותר מדי, בוודאי לא מצד מי שמשמש שגריר נאמן שלנו בעולם הטכנולוגי. זהו נתון שעלינו להתבייש בו. אין זה כבוד כל כך גדול. המספר הזה – 8,000 מהנדסים, הוא נתון סטטי, שלא השתנה שנים רבות. הסיבה היא לא באיכות ההון האנושי של ישראל - שלא מסוגלת לספק יותר כוח אדם. הסיבה היא שהממשלה הנוכחית, כמו כל הממשלות הקודמות - אינה עושה דבר כדי לשפר את רמת החינוך הטכנולוגי בישראל.

הממשלה, כקודמותיה, לא משקיעה בתשתיות, מקצצת כל הזמן בתקציבי פיתוח וחינוך - ולא מפני שאין כסף. הממשלה, כקודמותיה - אחראית למציאות העגומה של מחסור חמור במהנדסים בישראל. על פי תחזיות קודרות של מומחים, אנשי חינוך וקצינים בכירים בצה"ל - שצריכים לקלוט את בוגרי המגמות הטכנולוגיות, בתוך כמה שנים מספר המהנדסים בישראל יילך ויקטן. זאת, כי אין שום תשתית חינוכית, כי רמת ההוראה יורדת, כי אין מי שילמד את הסטודנטים ואין מי שילמד. בשלוש השנים האחרונות ישנה ירידה של 70% בהיקף הנרשמים ללימודי מחשבים וטכנולוגיה. זהו נתון מדאיג, כל מי שצריך לדעת - יודע אותו, אבל אף אחד לא עושה כלום לשנותו.

אבל למרות שלכאורה הנתונים הללו מצדיקים את הטיעון של אגסי, דווקא הם צריכים להביא למסקנות הפוכות. התעשייה - שאגסי הוא אחד מנציגיה הבולטים וגם המשפיעים, לא רק בארץ, אלא בעולם – נדרשת לסייע לממשלה בחדלונה, באי העשייה ובצפצוף הארוך על ענף ההיי-טק. על אגסי לקום, יחד עם חבריו לתעשייה, וביחד - להכריח את הממשלה לשנות את דרכה. במקום לחשוב ולהשקיע מאמצים במחשבה ובתכנון כמה סינים יש לייבא לישראל, צריך אגסי להתגייס למאמץ הלאומי להגדלת מספר בוגרי מגמות טכנולוגיות בישראל, לסייע בהעלאת רמת המורים, בשכר המורים, בעידוד לאומי להפניית מקצוענים לבתי ספר להוראה ובפעילויות נוספות לשינוי המצב.

יבוא סינים הוא מצג שווא, מעבר לעובדה שאין לו סיכוי כרגע לעבור. מדינת ישראל נמצאת כרגע בשיאו של מהלך מתקן לצמצום העובדים הזרים בה. בעשור שחלף, הייתה פריצה בלתי סבירה במספר הזרים בארץ, שבמקור הובאו כדי לתגבר את ענפי החקלאות והבנייה, ולטפל בקשישים ובתשושים. אבל הפרופורציות גדלו ללא שליטה וכעת מגבילים את מספר הזרים. אומנם, לא תמיד ההגבלה נעשית בדרך הנכונה והראויה למדינה מערבית, אבל זה כורח המציאות.

ישראל איננה היחידה. אגסי, איש העולם הגדול, צריך לדעת, שזוהי המגמה בכל מדינות המערב, במיוחד בגרמניה, ארץ הלאום של החברה שבה הוא עובד, וכמובן - בארצות הברית, שם הוא חי. יש לכך סיבות אידיאולוגיות, כמו גם לא מעט שיקולים ביטחוניים.

אבל גם אם נניח שנעבור את המשוכה הזו, ייבוא סינים לא יתרום במאומה להעלאת רמת התוכנה הישראלית. אגסי בעצמו מדבר בראיונות ובנאומיו, על הייחודיות של המפתח הישראלי, על עובדיו המבריקים במרכז סאפ שברעננה - וכל מילה היא אמת. כל מי שראה, או שהוא קשור להעסקת עובדים במזרח, הודו ושכנותיה, יודע להבחין היטב בין רמת המהנדס ההודי ובין זו של המהנדס הישראלי. בהקצנה מוגזמת, אפשר לומר שהדבר המשותף היחיד בין המהנדס הישראלי לבין המהנדס הסיני - הוא התואר המקצועי ששניהם עונדים: מהנדס. מעבר לזה - שום דבר לא דומה. אגסי אמור להיות מודע לבעיות שפה, לפערי תרבות, לפערי ידע (האם תואר באחת מ-80 המכללות בבומביי, דומה לתואר במכללה ישראלית?) ולכישורים.

הפעילות של ההודים במזרח עבור חברות ישראליות ואחרות, דומה יותר לפעילות של פועל בקו ייצור. איש לא דורש מהם "להגדיל ראש", לפתח ולהמציא. את המבריקים ימצאו אגסי וכל חבריו רק בישראל. אז מי ילמד את מי?

ייבוא עובדים זרים בכלל וסינים בפרט, יגרום לתופעה, שאולי חלק מראשי תעשייני התוכנה רוצים בו: הורדת עלויות השכר. אבל זו ירידה שתגרום להרס המרקם האנושי של בתי תוכנה. כך, אנשים בעלי ערך מוסף, בצורה זו או אחרת ימצאו את פרנסתם מעבר לים, ולא בהודו. שם הם ישלמו מס לשלטונות האמריקנים, או למדינות מערביות אחרות. על כל סיני שיתחרה על משרה בענף - נפסיד מהנדס מבריק, שישכיר את מוחו לכל מי שישלם לו יותר. כבר היינו בסרט הזה, במהלך שנות ההיסטוריה של ענף התוכנה.

אחת הבעיות של תעשיית התוכנה הישראלית, היא חוסר יכולתה ליחצן את עצמה. למרות שזו תעשיה עם הערך המוסף הגדול ביותר; עם כמות הדולרים הרבה ביותר שהיא מזרימה למשק - אחרי היהלומים; למרות כל אלו, היא התעשייה היחידה שאין לה לובי בכנסת, ואין לה פה אוהד בממשלה. שר המדע, אופיר פז-פינס, התפטר לפני שלושה חודשים ממשרתו. בממשלה אפילו לא מדברים על מינוי שר מדע מחליף. תיאורטית, ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מחזיק בתיק, ואפשר להניח - שגם אם הוא היה מאוד רוצה - הזמן שהוא יכול להשקיע במשרד זה, שואף לאפס.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

מירי רגב
צילום: יחצ

יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"

שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו,  "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"

עוזי גרסטמן |

יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.


בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.


בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".

בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".