רואים את האופק
הנהלת בנק דיסקונט תתייצב ביום א' בבוקר בפני כלי התקשורת, במסיבת עיתונאים רבת משתתפים ומצגות, בה יכריז על סיום פרויקט המיחשוב הענק - פרויקט אופק. בעולם הצר שלנו, העובדה שפרויקט בסדר גודל שכזה מגיע אל סיומו המוצלח, גם אם באיחור מה, היא חדשה טובה. אבל מעבר לזה, יש למנהלי הבנק - ובראשם המנמ"ר נעם הנגבי - את כל הסיבות לחייך. הפרויקט הזה עבר את כל הגלגולים האפשריים מבחינת עשה ואל תעשה. מצד אחד, נעשו בו כמעט כל הטעויות שהיום ברור שאף גוף עסקי לא יכול להרשות לעצמו לעשות, ומצד שני אופק כלל אנשים - במיוחד המנהלים שקיבלו החלטות אמיצות ביותר - שבסופו של דבר הצילו את הפרויקט ואת הבנק.
ב-1997 החליטה הנהלת בנק דיסקונט, שהתחלפה מאז, שאי אפשר יותר לעבוד עם מחשבי היוניסיס שהיו בליבת המיחשוב של הבנק, ודרשה הסבה למחשבי יבמ, כפי שעשו אז מרבית הבנקים. מנהלי הבנק קיבלו אז חוות דעת שאיש לא מוכן היום לקחת עליה את הקרדיט, לפיה יוניסיס מוחקת את עסקיה בתחום המיינפריים והבנק ישאר בודד בעולם המיחשוב. הפאניקה היתה בעיצומה, והתוצאות - היו בהתאם. יוניסיס במשך זמן רב המשיכה לתת שירותים לבנק, החברה ממשיכה להתקיים.
הרקע להפסקת הפרויקט עם יבמ - שנוי במחלוקת, רווי האשמות ואמוציות אישיות של המעורבים בעבר בפרשה, שרובם כבר לא בבנק, ועל חלקים ממנו עדיין רובצת עננה משפטית. ביבמ מעולם לא הסכימו לדבר על הנושא, והשתמשו במעטה סודיות הלקוח כתירוץ. אבל לא צריך לדאוג, מחשבי יבמ נמצאים בבנק, יבמ היתה שותפה לפרויקט הענק, ולמי שמטיל ספק, במסיבת העיתונאים ישתתף מאיר ניסנסון, מנכ"ל יבמ ישראל.הבנק הבין שהוא בצרות, וחיפש פתרונות שונים. תחילה רצו ללכת לפיתוח עצמי - הרפתקה שהייתה עלולה להיות יותר מסוכנת מההרפתקה הראשונה. לקו הסיום הגיעו שתי חברות, כאשר בסופו של דבר נבחרה כמובן אקסנצ'ר - החברה שהביאה את הפרויקט לסיומו המוצלח, היום.
כמובן שאלו שלא זכו מתחו ביקורת על הבחירה, וגם כאן מערכת ההשמצות והרכילות ההדדית לא הפסיקה לפעול אפילו לרגע. הבחירה באקסנצ'ר הייתה למעשה החלטה לבחור בתוכנת מדף, שיש לה ניסיון ועבר בחו"ל ואף נבדקה על ידי גרטנר. לא היה קשה לשכנע את מנהלי הבנק לבחור, כי כל התקנה בכל בנק בינוני באירופה, היא גדולה יותר מזו שבדיסקונט הישראלי.
עד מהרה התברר, כי פרויקט אופק הופך להיות השדרה המרכזית למהפכת מיחשוב אמיתית שהבנק עובר. באקסנצ'ר מדגישים בכל עת, כי אין להם שום קשר לפרויקט ההסבה של יבמ, והפעילות שלהם בבנק היתה מכיוונים אחרים לחלוטין. הם צודקים.
כיום אין כמעט פקיד אחד בבנק, שעבודתו דומה לזו שעשה לפני שנתיים-שלוש. העלייה לאוויר של פרוייקט הענק נעשית כמובן בשלבים, כאשר לא מעט שירותים ויישומים כבר פועלים לטובת הלקוחות, מבלי שכלל ידעו שזהו אחד התוצרים של פרויקט אופק.
מינהלת הפרויקט כללה בראש וראשונה את אלו שמייצגים את הצד העסקי-שיווקי של הבנק. אנשי ה-IT, הפיתוח ותחזוקה ליוו את הפרויקט כאשר הראייה כל הזמן היתה הצד של המשתמש. בעיני אנשי הפרויקט - בבנק ומחוצה לו - המעורבות הישירה ביותר של נציגי המשתמשים הוסיפה להארכת הפרויקט ולעלותו. החלטות שונו על ימין ועל שמאל, אבל בסופו של דבר, אולי דווקא אלו, הצליחו להביא לכך שהפרויקט יסתיים היום. אסור לשכוח שמדובר במוסד פיננסי ושמרני מאין כמוהו. ההתנגדויות בתוך הבנק היו לאורך ולרוחב, כי אף אחד לא רוצה שינוי, ובמיוחד כאשר לשינוי הזה יש כבר היסטוריה של כישלון צורב.
כאמור, החל מהיום, פרויקט אופק הוא פרויקט מוצלח שהגיע לסיומו. ההיסטוריה שלו כבר לא חשובה. בחברת אקסנצ'ר רושמים את הפרויקט כדוגמה מוצלחת לשת"פ עם מוסד גדול, שהחליט לעשות מהפך בכל מערכות המיחשוב שלו, בזמן אמת, ללא השבתה של יום אחד של המערכות הקיימות. אבל לקח אחד חשוב ללמוד ולהפנים: כאשר התקבלה ההחלטה על הפרידה לכאורה מיוניסיס, היה הבנק בבעלות ממשלתית, זכר למשבר הבורסה הגדול שהיה בישראל בשנות ה-80'. בהנהלת הבנק ישבו אנשים שכל מבוקשם היה ללכת הביתה בשלום. את מרבית זמנם הקדישו להפרטה והמכירה - שלא היתה מהלך קל. תהליך קבלת ההחלטות היה מורכב, ואילו הייתה בבנק הנהלה "עסקית", מכוח בעלי מניות שהשקיעו כסף, ספק אם חלק מהאנשים היו שורדים. כניסתו של בעל הון פרטי, עם ראייה וניסיון של שנים רבות בעולם, סייעה רבות לסיומו המוצלח של הפרויקט.
כאשר עמד הבנק למכירה, שאלת המשך פרויקט אופק עמדה על הפרק. האם בעל בית החדש, משפחת ברונפמן, תגביר את שריפת המזומנים כדי להאיץ את הפרויקט, או שמא תפרוס אותו על פני שנים רבות. בפועל, התגלה כי מתיו ברונפמן, בעל הבית החדש, נתן אור ירוק לסיום הפרויקט. הוא הבין שאין דרך חזרה.
ברונפמן, כמו חברי ההנהלה וכל המשקיעים, מצפים בוודאי לפירות ה-ROI של פרויקט זה. זה לא פשוט, ללא קשר לפרויקט. על פי מחקר של העיתון TheMarker, בנק דיסקונט מצוי כיום במקום האחרון ברשימת הבנקים בישראל, הרבה אחרי לאומי והפועלים. השלמת פרויקט המיחשוב היא אחד ממנועי הצמיחה עליה בונה ההנהלה את השיפור בעתיד. חלק מהחידושים הטכנולוגיים שיפותחו בעקבות הפרויקט, יהוו אתגר לא קטן ליתר הבנקים, ששרויים גם הם במירוץ מטורף אחר יצירת כלים פיננסיים חדשים כדי להתחרות אחד בשני.
והערה כמעט מתבקשת: האם הכנסת המיחשוב תגרום לכך שנשלם פחות עמלות? סביר להניח שלא. את התשובה לכך כדאי שייתן גיורא עופר במסיבת העיתונאים השבוע.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
