רייטינג גבוה לזכויות יוצרים
אם המודעות והיחס שיש לנושא זכויות יוצרים בישראל, היו דומים במעט לרייטינג שצברה ועדת הכלכלה לקראת הדיון הבוקר (ג') בהצעת חוק זכות יוצרים - יכול להיות שהמצב היה כל כך טוב, שבכלל לא היה צריך חוק. לא פחות מ-80 (!) איש אישרו את השתתפותם בדיון המתמשך בהצעת החוק מטעם הממשלה, לחקיקת חוק יוצרים עדכני וחדש בישראל.
הבוקר ייערך דיון על סעיפים 24 ו-26 בהצעת החוק, שעניינם - התרת העתקות בתנאים מגבילים לתוכנה ולאמצעי מדיה אחרים. לדיון הוזמנו כל העולם ואשתו: נציגי משרדי הממשלה השונים, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כל נציגי גורמי השידור בישראל לרבות רדיו וטלוויזיה, פורום היוצרים, איגוד האינטרנט, חברת מיקרוסופט, חברות הפקה ועוד. ובקיצור: מי שלא מופיע ברשימת המוזמנים, צריך לבדוק את עצמו היטב - האם הוא בביזנס הנכון או במדינה הנכונה.
לכולם יש מה לומר ולכולם יש הערות לחוק. אף אחד לא מבטיח את עתידו של החוק הזה, ומתי הוא ייצא לאוויר העולם, אבל רייטינג תקשורתי יהיה לו, ללא ספק. עד כדי כך, שמזכירות הוועדה נאלצה להגביל את מספר המשתתפים מכל ארגון, ומכל מדיום תקשורת. "דבר כזה עוד לא היה לנו בעשר השנים האחרונות", אמרה ל-DailyMaily מזכירת הוועדה.
לעצם העניין: נושא זכויות היוצרים הפך להיות אקוטי בשנים האחרונות. זאת, ככל שהאינטרנט חדר יותר ויותר לכל תחום בחיינו. תופעת ההורדות של שירים, קבצים, סרטים וכל מידע דיגיטלי - הפכה להיות זמינה כמעט לכל גולש מתחיל. ההורדה היא הגרסה המשודרגת של העתקה, או גניבת זכויות יוצרים, ואתרי המוסיקה השונים היו הזרזים למציאת פתרון הולם להגנה על יוצרים קטנים כגדולים, שזכויותיהם נרמסו לאור היום.
מצד שני, הטכנולוגיה התקדמה בקצב אש, וכיום ברור לכל, שאי אפשר לעצור את התופעה, אולם אפשר לעגן אותה בחוקים. תחום אחר שנפגע, הוא תחום התוכנות, בעיקר תוכנות של מיקרוסופט וכן תוכנות משחקים. בישראל, תופעת ההעתקות חיסלה לחלוטין את תעשיית פיתוח וייצור המשחקים, פגעה קשות בתעשיית המוסיקה, והיא מהווה עילה לתביעות שמוגשות חדשות לבקרים נגד מפירי רשיונות תוכנה – תביעות המוגשות מצד מיקרוסופט, או ארגון ה-BSA העולמי.
הבסיס החוקי לזכויות יוצרים בישראל, הוא החוק שנחקק בשנת 1911. זהו חוק אנגלי, אשר הוחל בארץ ישראל מכוח "דבר המלך" על חוק זכות יוצרים על ארץ ישראל, משנת 1924, וכן "פקודות זכויות היוצרים" המנדטוריות, כפי שתוקנו במהלך שנות המנדט הבריטי.
ביולי שנה שעברה, הגישה הממשלה לכנסת הצעת חוק שנועדה להחליף את החקיקה הקיימת - בחוק חדש ועדכני. בדברי ההקדמה לחוק שהוגשו לכנסת, נאמר בין היתר, כי "מטרת החוק היא להשיג את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, ובין היתר - כדי לענות על כל הדרישות באמנות בינלאומיות, שישראל מחייבת להן - בתחום זכויות היוצרים".
אחת ההרחבות שהחוק מבקש לתת, היא הגדרת הזכות המוסרית שיש בזכויות יוצרים, ולא רק הזכות הכלכלית-מסחרית. "הזכות האמורה, היא זכות אישית של היוצר, הנובעת מהקשר האישי המיוחד שבין היוצר ליצירתו".
הדיון הבוקר בכנסת, המתקיים בוועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת משה כחלון, מתייחס לסעיפים 24-26 בחוק, שעניינם העתקת תוכנה וכל מה שמסביב לה, וכן השימוש בעותקים של מדיות דיגיטליות משודרות, בהקלטה ארעית על ידי גורם משדר חוקי. סעיף 26 בחוק מציע לפטור מאחריות גורמי ביניים טכניים, באמצעותם פועלת רשת האינטרנט ורשתות תקשורת, וכן העתקות זמניות, הנעשות לצורך שימוש חוקי אחר ביצירה, ולקבוע כי אלו אינן מפרות זכויות.
בדברי ההסבר לסעיף 24, מצויין כי אחד החידושים בחוק המוצע, מטרתו להתיר, בכפוף לתנאים מגבילים, שימוש בעותק חוקי של תוכנת מחשב, בלא רשות נוספת מבעלי הזכויות. מנסחי הסעיף גם מתכוונים לנסח סעיף קטן לחוק, שיתיר עשיית עותק לגיבוי, מחיר מיוחד לתוכנה המשמשת פיתוח תוכנות חדשות, כדי לאפשר דה-קומפיליזציה (ההדרה מחדש) של תוכנת מחשב.
בין הגורמים הרבים שביקשו להעיר לסעיף זה, היה איגוד האינטרנט, שייוצג בדיון על ידי עו"ד חיים רביה, היועץ המשפטי של האיגוד. ממסמך רקע שהוגש לוועדה, עולה בין היתר, כי איגוד האינטרנט מציע תוספת קטנה לסעיף. התוספת דנה בעסקים, שמהותם הוא מתן שירות בעסקי תוכנה ומחשבים, אם הם מחזיקים בדין - רשיון לאותה תוכנה.
במסמך של האיגוד מוסבר הסעיף, דרך הדוגמה הבאה: מר ישראלי רכש כדין רישיון שימוש בתוכנה, שמותקנת במחשבו. אם הוא זקוק לשירות, שיכול לבוא לידי ביטוי בהתקנה מחדש של התוכנה, או בתיקון תקלה שארעה בתוכנה - עלולה לכאורה להיווצר בעיה של הפרת זכויות יוצרים – כך על פי רוח הצעת החוק. עוד נאמר, כי עותקי תוכנה מגיעים כיום דרך האינטרנט ואין צורך בכלל לרכוש אותם באופן פיסי בחנות.
איגוד האינטרנט מציע שהסעיף הקטן יתיר לחברת מחשבים לספק את השירות ללא צורך ברכישת תוכנה חוקית נוספת עבור אותו מחשב, וזאת מבלי להיתבע על הפרת זכויות. אי הפעלת סעיף זה, אומר עו"ד רביה, עשויה ליצור מצב שמעבדות שירות תצטרכנה להחזיק שני רשיונות, על מנת לתפעל עותק אחד של תוכנה - דבר שהוא איננו הגיוני. רביה מעיר בהמשך המסמך, כי מדובר במציאות, אשר חוזרת על עצמה יומיום. כך, לא מזמן, חברת מחשבים גדולה ביקשה לתבוע מעבדה, שנתפסו בה עותקי תוכנה צרובים ממקור חוקי, למרות שהיה ברור כי הם נועדו לצורך שירות בלבד.
איגוד האינטרנט גם מסתייג מסעיף אחר בחוק - סעיף 63, שקובע כי מכירה או השכרה של עותק מפר יצירה - היא עבירה פלילית. לדברי האיגוד, תוכנות מחשב הן יצירות מוגנות על פי חוק, והסכם הרישוי שהרוכש חותם עליו, הוא על בסיס חוק החוזים האחידים. זאת, משום שפירוש נורמות פלילית במשפט הישראלי, נקבע הלכה למעשה בחוזים אחידים, שהם מתחום המשפט האזרחי עסקי. ועוד - לא פעם, החוזים האחידים מוכתבים על ידי חברה זרה, ומי שעובר עבירה על חוקיה, כפוף לסמכות ולדיני שיפוט זרים.
הדיון היום לא יהיה הדיון האחרון בחוק חשוב זה, אבל ללא ספק הוא יהיה המתוקשר ביותר. ואם הוא יתרום להגברת המודעות בנושא זכויות יוצרים בכלל, ובתוכנה בפרט - הרי שהחוק המוצע כבר השיג מטרה אחת חשובה.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
