עדיין מוקדם להספיד את ההודים
הנתון המעניין מדו"ח המחקר של גרטנר על שוק מיקור החוץ, הוא העובדה שלמרות שעד כה הודו היתה המדינה המועדפת בכל הקשור למסירת עבודות למיקור חוץ, הרי שבשלוש השנים הבאות נתח השוק שלה יקטן באופן משמעותי יחסית. הסיבה העיקרית היא דווקא הגידול המשמעותי שצפוי לחול בשוק זה - יותר מ-60% בכל שנה.
לכאורה אין זה נתון מפתיע לאור הערכות ופרשנויות שונות שנשמעו בשנה האחרונה לגבי השוק ההודי. הנתונים שאספו החוקרים של גרטנר הופכים את ההשערה הזו לעובדה כמעט מדעית. חלק מהנימוקים מוכרים: עליית השכר בהודו, האכזבה של חלק מהגורמים מרמת ההכשרה של מוסדות ההשכלה גבוהה בהודו ועוד. החלופות הן מדינות במזרח אסיה כגון סין ומלזיה, מדינות בדרום אמריקה כגון מקסיקו ואפילו קנדה הגדולה.
אבל צריך לקרוא ולפרש את הנתונים האלו בזהירות רבה, שהרי הם מתייחסים לשוק האמריקני, שגם הוא עובר תהליכים שונים ושינויים. מדינות ה-Near Shore שקרובות אלינו, למשל, אינן מהוות חלופה להודו. המדובר במדינות ששם הסיבה העיקרית להעברת עבודה אליהן, היא השפה, התרבות וקהל היעד. חברה שרוצה לתת שירותים בגרמניה לא תוכל לקבל מענה לצרכיה בבנגלור או בכל מקום אחר בהודו.
צריך גם לשים לב, כי הדו"ח אינן מפלח את סוגי השירותים הניתנים במיקור חוץ, אלא מסתכל עליהם מזווית ראייה כוללנית. כאן עומדת הודו בתחרות קשה מול אותן מדינות שהוזכרו בדו"ח ועוד רבות אחרות. סין היא סיפור בפני עצמו, אבל היא עדיין בעייתית בגלל אופי המשטר בה, התרבות השלטונית ורמת הפתיחות של המוסדות השונים לגבי המשמעויות של כניסת זרים.
בכל מה שקשור ל-IT, הודו תמשיך להיות יעד אטרקטיבי וגם לחברות ישראליות. מה גם שאסור לשכוח שנתח השוק של ה-IT בסך כל מיקור החוץ שקיים בהודו הוא קטן יחסית במספרים, אבל משמעותי מאוד לענף. אפשר להוסיף לזה את הנאמר במחקר עצמו - שההודים עצמם מבינים כי עליהם לעלות שלב ברמת האטרקטיביות כמדינת מיקור חוץ. הם בעצמם פותחים סניפים במקומות שונים.
כמו כן, אסור לשכוח שכל תעשיית מיקור החוץ בהודו, עם כל המיליארדים שהיא מגלגלת, עדיין לא מסוגלת להוות מענה משמעותי למצב הכלכלי-חברתי שם: עוני, רעב, דלות, חוסר תיעוש בהרבה מאוד ענפים ועוד - כל אלו מותירים בידי השלטונות הרבה מאוד עבודה, ובעיקר יעודד את הממשלה להמשיך להיות יותר אטרקטיבית מבחינת עלות כוח אדם והקצאת תשתיות.
הודו עדיין לא אמרה את המילה האחרונה בכל מה שהיא מסוגלת להציע לעולם המערבי, ואם תשאלו את שרי הפיתוח והתעשייה שלה, הם לא יסתירו כי מה שקורץ להם זה לא המיקור חוץ ב-IT אלא להפוך את המדינה ליעד מועדף להשקעות זרות של קרנות הון סיכון ומשקיעים שיניעו את גלגלי הסטארט-אפים.
השאלה המתבקשת היא, כמו תמיד, איך זה משפיע עלינו. מצד אחד ברור שמדינת ישראל בהיותה חלק מהכפר הגלובלי העולמי, תושפע מהמגמות שגרטנר מציגה. גם בישראל שוק מיקור החוץ של שירותי מיחשוב, שהוא השוק העיקרי, גדל בשנה שעברה והגיע לכ-1.5 מיליארד דולרים, גידול של 16%. אולם בשיחות סגורות, יגידו לכם מנהלים בכירים של חברות אינטגרציה ומיקור חוץ הפועלים בישראל, כי מורגשת האטה והתמתנות במוטיבציה של ארגונים להוציא שירותי מיחשוב למיקור חוץ.
עובדה זו לא מלמדת על מיתון, אלא על שלב של בגרות מסוימת אליו הגיע השוק הישראלי. פרויקטי מיקור חוץ גדולים עלו לאוויר בשנתיים האחרונות, ובחלק מהם כפי שהסטטיסטיקה מצביעה, נתגלו בעיות והם לא הגיעו לקו הסיום כפי שהיה צפוי, מסיבות אובייקטיביות ולא רשלנות של צד זה או אחר (ראו מקרה הבנק הבינלאומי ו-EDS או נס וחברת הלוויין יס).
בחלק מהמקרים האחרים, ההנהלות טרם ראו את ה-ROI מהוצאת הפרויקטים למיקור חוץ. גם כאן זה לא המקום להיכנס לפאניקה. המומחים בשוק אומרים בשיחות שלא לציטוט, כי אופי שירותי מיקור החוץ ישתנה. לא עוד הוצאת סתם שירותים, אלא העמקת השותפות העסקית בין הלקוח לספק השירותים. הולך ונבנה מודל של שותפות עסקית בין הגורם שמבין שלא כדאי לו לפתח בבית לבין האינטגרטור שיש לו ידע, כלים אבל לא בהכרח מכיר את המגזר שבו הוא רוצה לפעול, ואחת הדוגמאות היפות שהיו השנה, היא עסקת המיקור חוץ שנרקמה בין עיריית תל אביב ונס, כאשר לצידה שורה ארוכה של קבלני מישנה ומומחים.
היקף הפעילות בשוק מיקור החוץ בכל העולם יגדל - לא באופן שווה בכל התחומים וגם לא באופן שווה בכל המדינות. לגבי ישראל, הודו עדיין תהווה אתגר עבור חברות ישראליות שמתמודדות בעולם הגלובלי, והודו תמשיך להיות איום על השוק הישראלי - לא בגלל הפעילות של אותן חברות אלא בהעדר מדיניות מכוונת והשקעה בהעלאת רמת החינוך הטכנולוגי - שמספרם ההולך וקטן של בוגריו גורם לצמצום דרסטי של מספר הלומדים בפקולטות למחשבים. עובדה זו מגבירה את הביקוש לעובדים ומעלה את השכר עוד יותר בשוק הישראלי, פקטור מאוד חשוב שבוודאי לא מקרב אלינו את המשקיעים שעדיין יעדיפו את הודו וכל מה שהיא מסמלת
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
