החשב הכללי, ירון זליכה, נתון כיום בעיצומה של סערה ציבורית, שמשלבת פוליטיקה ויחסים עכורים בין נושאי מישרות בכירות. סערה זו אינה חידוש בצמרת הממשלתית שלנו ובעיקר בצמרת משרד האוצר. חיכוכים בין החשב הכללי לשר האוצר תמיד היו. החידוש הוא, כנראה, שזליכה דווקא עבד בהרמוניה עם שר האוצר בנימין נתניהו, שהביא אותו למשרד האוצר לתקופה קצובה (עד אוקטובר 2007), אבל לקראת סוף הקדנציה שלו מוביל זליכה אג'נדה שתמציתה היא ניקוי האורוות, יישור הקווים וחיסול השחיתויות בשלטון הציבורי, או בלשון האקדמית: מדיניות החשיפה לאור השמש.

החלק הפחות ידוע לציבור הרחב על זליכה, הוא הקשר שלו ל-IT ולפרויקט המיחשוב הממשלתי השאפתני, מרכבה וממשל זמין. פרויקט זה, מסיבות היסטוריות, בוצע על ידי אגף החשב הכללי באוצר, שזליכה עומד בראשו. מי שמנהל אותו בפועל הוא אחד מסגניו הבכירים של זליכה, איציק כהן, שמוכר הרבה יותר בקרב קהילת ה-IT. בשנתיים האחרונות זליכה כמעט ולא הופיע באירועי IT, ביודעין ובתיאום מראש עם כל העושים במלאכה.

אלא, שלטענת הבכירים באגף, חלק גדול מהרפורמה שהממשלה מבצעת בתחום ה-IT הוא חלק בלתי נפרד מהאג'נדה של זליכה, הפועלת בשני כיונים מקבילים. האחד הוא האחדת כל פלטפורמות המידע של כל משרדי הממשלה. האחדה חשבונאית, מעבר לדיווח מאזני כמו בכל חברה עסקית, ייעול ותיאום מלא בין כל המערכות המיחשוביות ובדרך, כמובן חיסכון ושקיפות. שקיפות היא ה-ROI שבגינו מכרו אנשי החשב הכללי את פרויקט המרכבה לממשלה, עוד בראשות אריאל שרון. אנשי החשב עטפו את פרויקט המרכבה במושג פופולרי יותר: שיפור השירות לאזרח - סעיף תקציבי שאף שר לא יעז להצביע נגדו.

אבל מתחת לשכבה של המילה "שקיפות" מסתתר מושג אחר אותו הרבה זליכה להזכיר בכל פעם שהופיע בפני אנשי ה-IT, וכעת הוא חוזר אליו, בהקשר של מאבקו הציבורי. הכוונה היא ל"אור השמש". על פי התזה של זליכה, ולא רק שלו, כל מה שנחשף לאור השמש, הוא אמיתי, נכון ויש בכוחו למנוע דברים שנעשים במחשכים, כמו למשל השחיתות, שנגדה נלחם זליכה.

שחיתות במערכת שלטונית מתחילה למטה, במעמקי המחשבים, הנתונים והמספרים שמתגלגלים בין המשרדים השונים. השחיתות יכולה להתחיל במערכות המידע, שעד לפני כמה שנים היו כמו מגדל בבל במשרדי הממשלה, וזו הגדרה מתונה יחסית למציאות שהיתה שם. הצורך בהקמת תשתית אחת למערכות מידע הוא צורך שיש לו קודם כל תלות טכנולוגית מבוססת כלים ומחשבים. זה הביזנס של אגף ה-IT במשרד החשב הכללי. של כל אותם מאות אנשים אלמונים, שעוברים ממשרד למשרד, "ומעלים לאוויר" כל פעם עוד משרד ועוד משרד.

אין זו מלאכה קלה, למרות שקל מאוד לתקוף אותה, לרדת עליה בשפה צינית ולכלול בתוכה את דעתנו על הנעשה במנגנון הציבורי. החיבור הטכנולוגי מחייב מהפך ארגוני, ניהולי ותרבותי בכל משרד. המהפך הזה מוביל בכל פעם בצורה אחרת לנושא השקיפות. השקיפות הזו, המשולה לאור השמש, מפחידה אנשים רבים. לחלק מהם יש סיבות טובות לפחד, והם אלו שמתייצבים בחזית שנוצרה נגד זליכה, מבקר המדינה ורבים אחרים שתומכים בהם.

השקיפות הזו, שהיא כולה תוצר של פתרונות IT ומערכות ניהוליות, נעצרת בנקודה שבה צריך להיחשף לאור השמש. משם אין דרך חזרה. אפשר להלחם נגדה, להפוך את החשב ואנשיו לאנשים נרדפים ומצורעים שצריך להיזהר מהם. הבעיה היא שככול שעומק השקיפות הזו הולך וגדל, רמת הפחד וחוסר הרצון לקיומה של השקיפות עולה מדרגה ומגיע עד הצמרת. צריך להיזהר ולומר שאסור להכליל. עדיין ישנם אנשים ישרים רבים במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי, אבל הם לא מוכנים להצטרף לפרויקט המרכבה כי הם חוששים מסיבות אחרות: גיל, תרבות, פחד מטכנולוגיה ועוד.

ואם נחזור רגע לזליכה ונאומו המרגש מהכנס של אגף החשב הכללי: "שחיתות היא כאשר המדינה מחלקת באופן לא שקוף את כספי הציבור". מבין כל עשרות סעיפי פרויקט המרכבה, שזליכה הוא אחד האחראים להם, יש מן הסתם סעיף שנותן פתרון לבעיה זו. שאלת מיליון הדולר היא האם מי שצריך ליישם את הסעיף הזה יעשה כן. שאלה זו היא אחת הנקודות שיכריעו במאבקו של זליכה, שצובר תאוצה.

שקיפות היא תכונה שלא אהובה על פוליטיקאים, בוודאי לא פוליטיקאים ברמות שזליכה ותומכיו מנסים להילחם בהם. אבל, לפחות למען ההיסטוריה, יש לדעת שאותה ממשלה שחלקים ממנה נלחמים בשקיפות, היא אותה ממשלה שמניעה פרויקט טכנולוגי מיחשובי, שעיקרו IT שתפקידו לייצר את הכלים שיאפשרו שקיפות, או, אם תרצו, חשיפה לאור השמש. כי פוליטיקאים ופקידים בכירים באים והולכים, אך אור השמש חוזר על עצמו מדי יום, לעולמים.