פיצויי פיטורין חייבים במס מרבי בשיעור של 20% בלבד?

מאת: רמי אריה עו"ד, רו"ח

סוגיה ישנה-חדשה צפה ועלתה בעקבות עמ"ה 568/04 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ. פקיד שומה אילת, לעניין חבות המס על החלק החייב במס של מענק פרישה שמקבלים עובדים ממעבידיהם.
עו"ד לילך דניאל |

סוגיה ישנה-חדשה צפה ועלתה בעקבות עמ"ה 568/04 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ. פקיד שומה אילת* (להלן – הלכת כבלי ציון או פסק דין כבלי ציון), שנתקבל ביום 20.11.2005 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לעניין חבות המס על החלק החייב במס של מענק פרישה שמקבלים עובדים ממעבידיהם. מחד, היה ויראו בסכום זה כהכנסה פירותית, הרי מדובר בשיעור המס המרבי המגיע כדי 49% כיום. מאידך, היה ויראו סכום זה כהכנסה הונית, הרי שיעור המס המרבי שיחול על החלק החייב במס של פיצויי פיטורים שקיבלו עובדים, לא יעלה על 25% בשנים 2003 עד 2005 ואף יורד לשיעור מס מרבי של 20% משנת 2006 ואילך.

פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), פוטרת ממס הכנסה פיצויי פיטורין או מענק בשל מוות הניתן לשארים, עד תקרה בסך של כ-10,000 ₪ לכל שנת עבודה.

החלק העודף של הפיצויים ובכללם כל סכום שהתקבל עקב ניתוק יחסי עובד מעביד, לרבות מענק הסתגלות, פדיון ימי חופשה ומחלה, פיצויים מוגדלים וכדומה, חייב במס. כדי להקטין את החבות במס, נוהגים מקבלי פיצויים החייבים במס לפרוס את הכנסת הפיצויים לצורך חישוב החבות במס, בפריסה של עד שש שנים, כדי לצמצם את שיעור המס שיחול על חלק זה בהתאמה לשיעור המס השולי שיחול עליהם בשנים הבאות, עת יהיו מובטלים או עובדים במשרות מוקטנות.

ההתייחסות למיסוי החלק החייב במס של פיצויים יכול ותהא כדלקמן:

1. המדובר בהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, החייבת כיום במס שולי עד 49% מההכנסה.

2. המדובר בהכנסה פירותית כללית החייבת במס לפי סעיף 2(10) לפקודה ולכן חייבת במס שולי עד 49% מההכנסה.

3. המדובר בהכנסה שיש לה מקור חיוב עצמאי הנובע מהוראות סעיף 9(7א) לפקודה.

4. המדובר בהכנסה הונית החייבת במס לפי הוראות חלק ה' לפקודה ולכן חייבת במס מרבי בשיעור של 25% בלבד משנת 2003 ובשיעור של 20% בלבד משנת 2006.

5. המדובר בהכנסה הפטורה מכל מס, מכיוון שאין לה כל מקור בפקודה.

בבית המשפט העליון, בע"א 506/71 חיים חפץ נ. פקיד השומה חיפה (להלן – עניין חפץ) ובע"א 604/73 פרמה שרפ בע"מ נ. פקיד השומה חיפה (להלן – עניין שרפ), נקבע כי פיצויי פיטורין או מענק פרישה כלשון הפקודה, הם הכנסה בעלת מקור עצמאי לפי סעיף 9(7א) לפקודה. בהתאם לכך, נקבע בהלכת כבלי ציון מיום 20.11.2005, כי אין לראות בהכנסה זו הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. נזכיר, כי ההלכות בעניין חפץ ובעניין שרפ נקבעו לפני כמעט כ-35 שנים.

לדעתנו, כמו גם דעת חברינו המלומד ד"ר אבי אלתר שפורסמה לאחרונה בעקבות פסק דין כבלי ציון שהוזכר לעיל, יש מקום לדעה כי יש לראות במענק הפרישה החייב במס כהכנסה הונית. כדאי לציין כי קיימים מלומדים אחרים הסבורים כי המדובר בהכנסה שאינה הונית.

הדעה האמורה נובעת קודם כל ממהות מענק הפרישה הנובע מחיסול "העץ" שהניב את הפירות. העץ שהוא מקור הפקת ההכנסה. דהיינו, מקום העבודה - נכרת ואינו קיים עוד, עם פיטורי העובד ומכאן שמדובר במקור הכנסה הוני. כפועל יוצא מכך, פיצויי הפיטורים שקיבל העובד ייראו כתקבולים הוניים.

אין המדובר בהכנסת עבודה, כי העובד אינו נותן כל שירות למעביד תמורת הפיצויים אשר נכפים עליו שלא מרצונו או מכורח אילוצים שנקבעו בדיני העבודה (כגון, מעבר מקום מגורים, לידה, מצב בריאותי וכדומה). נציין כי זו גם עמדת המוסד לביטוח לאומי אשר אינו רואה פיצויי פיטורים כחייבים בדמי ביטוח לאומי.

אף אם מדובר במקור חיוב עצמאי לפי סעיף 9(7א) לפקודה, הרי לשונו של הסעיף מעידה על תכליתו: "מענק הון שנתקבל עקב פרישה". האמור תואם את הפסיקה המודרנית, לפיה רק סעיף 2 לפקודה עוסק במקורות ההכנסה הפירותית. זו גם הייתה טענת רשות המסים בהלכת כבלי ציון, כי המדובר בהכנסה הונית ולא בהכנסת עבודה. על כך נרחיב במאמר נפרד.

משמעות ההגדרה של פיצויי פרישה כהכנסה הונית, בין אם מדובר בהכנסה ממקור עצמאי לפי סעיף 9(7א) לפקודה ובין אם בהכנסה מכוח הוראות חלק ה' לפקודה, היא כי שיעורי המס המרביים שיחולו על פיצויי פרישה, נמוכים משמעותית לעומת שיעורי המס שיחולו על פיצויי פרישה על פי הגישה הרואה בפיצויי הפרישה הכנסה פירותית.

על כן, עובדים אשר קיבלו פיצויי פיטורים שחייבים חלקם במס עקב היותם מעל התקרה הפטורה ממס, חויבו במס כפול מהמגיע מהם, החל משנת 2003 ואילך.

כך גם לגבי עובדים שקיבלו את פיצויי הפיטורים אף קודם לכן ושנות הפריסה של החלק החייב נמשכו לשנת 2003 ואילך. זאת מכיוון ושיעור המס על הכנסה הונית ריאלית לשנים 2003 ועד וכולל 2005 עמד על 25% בלבד והחל מיום 1.1.2006 יעמוד על שיעור של 20% בלבד רטרואקטיבית מיום 1.1.2003. זאת לעומת שיעור המס השולי הרגיל שחל על פיצויי פיטורין המגיע עד ל-49% מההכנסה.

לאור הלכת כבלי ציון, כדאי למקבלי פיצויי פיטורין שחויבו במס בשל שנת 2003 ואילך לפנות לרשות המסים בתביעה להחזרי מס שיכולים להגיע לסכומים גבוהים ביותר. יש להניח כי למרות עמדת רשות המסים בפסק דין כבלי ציון כי המדובר בהכנסה הונית, לא בקלות תסכים היא להיעתר לבקשות להחזרי מס אלו, בשל המשמעות התקציבית האדירה שלהם. עם זאת, כבר נקבע בעבר על ידי בית המשפט העליון כי שיקולי תקציב אינם רלבנטיים כשמדובר בהחזרי מס המגיעים לפי דין וצדק לנישומים. מה עוד שיש בכך גם צדק מוסרי כלפי עובדים המוצאים עצמם מחוסרי עבודה!

* עמ"ה 568/04 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ. פקיד שומה אילת, פורסם בגליון FAX TAX מס' 209 מיום 1.12.2005.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.