האם ניתן לנכות מס תשומות בגין עלויות הפסקת פעילות?

מאת: אמיר סוראיה, רו"ח
עו"ד לילך דניאל |

שאלה

תאגיד, הרשום כעוסק מורשה, נמצא בהליכים להפסקת/סגירת פעילות (להלן: "הפסקת פעילות"). הפסקת הפעילות כרוכה בעלויות שונות, כגון, שכ"ט יועצים עבור סגירת תיקים ברשויות המס ויישוב תביעות משפטיות, עלויות קבלני משנה וכדומה.

האם זכאי התאגיד לנכות מס תשומות בגין עלויות הכרוכות בהפסקת הפעילות?

תשובה

זכאות עוסק לניכוי מס תשומות קבועה בסעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). מס תשומות מוגדר בסעיף 1 לחוק, כדלהלן: "מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק... הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו". ברם, כמתחייב מעיקרון ההקבלה, לא כל תשומה עסקית ניתנת לניכוי. סעיף 41 לחוק מגביל את הזכות לניכוי מס תשומות, וקובע כי "אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעיסקה החייבת במס".

יוצא איפוא כי על עוסק הדורש ניכוי מס תשומות להוכיח, כדלהלן: (א) שהתשומות הן לצרכי העסק או לשימוש בעסק, ו- (ב) שהתשומות הן לשימוש בעיסקה החייבת במס.

אין עוררין כי עלויות ישירות בגין הפסקת פעילות הן בגדר עלויות עסקיות. כפועל יוצא, כל שנותר לבחון הוא האם התשומות הנ"ל הן לשימוש בעסקה החייבת במס. לשון סעיף 41 לחוק, לכאורה, מחייב קשר ישיר בין הוצאה לבין עיסקה החייבת במס. ברם, בפסיקה זכה הסעיף לפרשנות "ליברלית". בתי המשפט הכירו בכך שתשומות מסוימות משמשות את העסק בכללותו ולא ניתן לייחסן לעיסקה ספציפית (ראה לדוגמה, ע.ש. 922/86, בית אסיה בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ). במקרים כאמור, יש לייחס את התשומות באופן יחסי לעסקאות החייבות במס ולעסקאות הפטורות ממס, ולנכות מס תשומות בהתאם. כמו כן, במידה והתשומה אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה חוליה בעסקה, יש ליישם את הכלל "הטפל הולך אחר העיקר".

עלויות הקשורות במישרין להפסקת פעילות, ואשר מהוות חלק במחזור החיים הרגיל של עסק (כגון, עלויות סגירת תיקים ברשויות המס ועלויות סילוק נכסים), לדעתנו, ניתנות לניכוי. שהרי, העלויות הנ"ל הן חוליה במחזור החיים של עסק. הן אינן עומדות בפני עצמן ואין לנתקן מכלל עלויות העסק. נמחיש את האמור בדוגמה להלן: תאגיד זכה במכרז להפעלת שדה נפט בים לתקופה של 20 שנה. בהתאם לתנאי המכרז, מחויב התאגיד בתום תקופת הרישיון לפרק את דברת הקידוח ולשקם את הסביבה. עלויות פירוק דברת הקידוח ושיקום הסביבה הן חלק ממחיר הקמת ותפעול הדברה ואין כל סיבה לבודדן. למעשה, כבר במועד תחילת הקידוח לעוסק מחויבות לפירוק הדברה ולשיקום הסביבה (ראה לעניין זה גם תקן חשבונאות אמריקני מס' 146 (SFAS) בדבר הטיפול החשבונאי בעלויות סגירה או מימוש ותקן חשבונאות בינלאומי מס' 37 (IAS) בדבר הפרשות, התחייבויות תלויות ונכסים תלויים).

עלויות משפטיות בגין יישוב תביעות, ככלל, אינן עלויות ישירות להפסקת פעילות. יתר על כן, לא בהכרח שעלויות אלה הן בגדר "מס תשומות" (עלויות לצרכי העסק או לשימוש בעסק). זכות עוסק לניכוי מס תשומות בגין עלויות משפטיות, כאמור, תלויה באלמנטים שונים, וביניהן: סוג ההליך המשפטי, זיקתו לעסק, השלכות תוצאותיו על פעילות העסק, אופן השימוש בכספי הפיצויים ועוד.

כך לדוגמה, בפס"ד אבי צמיגים (ע"ש 166/00, אבי צמיגים נ' ממונה אזורי חיפה) נדונה הסוגיה האם מס תשומות בגין עלויות ייצוג משפטי בתביעה אזרחית ניתן לניכוי. במקרה דנן, דובר בעסק שניזוק עקב שריפה ושקיבל, בעקבות תביעה שהוגשה, פיצויים הפטורים ממע"מ. כספי הפיצויים שימשו לרכישת ציוד ומלאי חילופיים לעסק. בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי אין לראות בקבלת הפיצויים פעולה העומדת בפני עצמה, אלא חוליה בעיסקה של רכישת הציוד והמלאי החילופיים (דהיינו, העלויות המשפטיות הן חלק מעלויות רכישת הציוד והמלאי החילופיים). כפועל יוצא, נקבע כי מס התשומות בגין העלויות המשפטיות מותר בניכוי. בהערת אגב, מציין בית המשפט כי במידה והחברה הייתה מפסיקה פעילותה, העלויות המשפטיות לא היו ניתנות לניכוי, שכן, במקרה כאמור, הן מתייחסות לפעולה שאינה "עיסקה".

דוגמה נוספת, עלויות יועצים משפטיים בגין הליכי שומה הן בגדר "מס תשומות". אולם, לא בהכרח שהן שימשו בעסקה החייבת במס, כנדרש בסעיף 41 לחוק. כך לדוגמה, עלויות משפטיות לייצוג עוסק בגין אי רישום הכנסות, לדעתנו, אינן עומדות בתנאי סעיף 41 לחוק.

לסיכום, בית המשפט העניק פרשנות רחבה וליברלית לסעיף 41 לחוק, כך שלא נדרש קשר ישיר בין תשומה לבין עסקה חייבת במס. ברם, ברור, כי קיימת עדיפות לקשר ישיר, אם ניתן לזהותו. מס תשומות בגין עלויות ישירות להפסקת פעילות, אשר מהוות חלק במחזור החיים הרגיל של עסק, לדעתנו, ניתן לניכוי. עלויות משפטיות, במסגרת הליכים אזרחיים או פלילים, ככלל, אינן עלויות ישירות להפסקת פעילות. לא ניתן לקבוע דין אחד לגביהן ויש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו ולעקרונות המפורטים לעיל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

גלי צהל
צילום: צילום אלכסנדר כץ

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר

גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד

מנדי הניג |
נושאים בכתבה גלי צה"ל

אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.

"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"

בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.

לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.

שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.

התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ

לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.