הריבית נותרה במקומה - אך הזמן בשעון החול אוזל
הנגיד פישר החליט אתמול (ב') להותיר את הריבית על השקל על רמה של 3.5% לעוד חודש ימים. החלטה לא פשוטה, אבל תנאי השוק בהחלט מאפשרים אותה - אז למה לא? עם זאת בבנק ישראל התחילו להכין את הקרקע לסדרה של העלאות ריבית בעתיד. האינפלציה עשויה לחזור - מזהירים שם, ולכן גם הריבית עלולה לבסוף לעלות.
הפער הלא נתפס בין הריבית על השקל והדולר - 0%, עשוי בהחלט להשחק עוד יותר ולעמוד על פער שלילי אחרי החלטת ה-FOMC הבאה. גרינספאן יכנס את מועצת הנגידים של הבנק הפדראלי ב-20 בספטמבר והוא צפוי להעלות את הריבית על הדולר מ-3.5% בשנה ל-3.75%. עד סוף השנה מעריכים הכלכלנים בוול סטריט כי הוא יעלה שוב את הריבית עד לרמה של 4% ואולי יותר. בכל מקרה, פער של 0.25%- בין השקל לדולר? האם מישהו שיגר אותנו ליקום מקביל?
אי אפשר לתת להכל לקרות כך סתם, שאיזה "הוקוס פוקוס" יתרחש ויסדר את הכל דיבר אתמול שר האוצר הנכנס אולמרט, על ה"כלכלה החופשית" של יריבו, בסבב ביקורים בבתי תמחוי בדרום הארץ. לדבריו יש להתערב. כלומר, הממשלה צריכה להתערב. אין אמירה יותר הופכית מזאת לתפיסת העולם של קודמו בתפקיד, שהוא מן הסתם גם יריבו הפוליטי. התערבות ממשלתית מריחה כמו סוציאליזם, וזאת למרות שהליכוד היה בדרך כלל בתפיסת עולמי - קפיטליסטי. אם לא קפיטליסטי - ליברלי.
אבל ל"שוק" לא אכפאת מאמירות סוציאליסטיות, כל עוד לא נעשו מעשים, זה רק "אלקשן-טוק" מבחינת הפעילים. כל עוד מסגרת התקציב לא נפרצה, האינפלציה לא הרימה ראש, הדולר לא מזנק, והכי חשוב, התשואות על אג"ח הממשלתי לא מזנקות, השוק ימשיך לשמור על שקט. אך כמו שאנחנו יודעים במחזותינו - לא לעולם חוסן.
השקט שמאפשר את הריבית הנוכחית על השקל הוא ההערכה בשוק ההון, ובעיקר - התנהגות דומה מצד ציפיות הציבור, שאנחנו עומדים בפתחה של מערכת בחירות. ומה יותר קל להבנה ולעיכול ממערכת בחירות. הציבור הישראלי כבר לא מהופנט מהפוליטיקאים שלנו שמתחפשים לסינדרלות, מבטיחים הבטחות, ומגיעים במרכבת הדלעת לנשף הצבעוני שנקרא: "בחירות". התבגרנו, אנחנו רואים כוכב נולד ובוחרים לבד בסעדו.
לכן, החלטתו של הנגיד פישר היתה צפויה. השקל נשאר בריבית ההיסטורית הנמוכה של 3.5%. גם מערכת הבחירות הופכת לצפויה. גם שינוי הכסאות בממשלה - צפוי, ולכן, כבוד השר הנכנס אולמרט, יכול להשמיע אמפתיה חברתית ביתר קלות, הר השקלים לא יזנק על צמודי מדד, ובינתיים היציבות ה"זמנית" של המשק הישראלי נמשכת. בינתיים.
