מחיר הנפט: זה לא מתמטיקה זה בסך בכל היצע וביקוש
הנפט מזיז את העולם, אני מתקשה להאמין שיש רבים שחושבים אחרת, אבל לא רק הנפט, יש עוד הרבה סחורות חשובות אחרות בעלות השפעה כלכלית, חברתית ומדינית כמעט הרסנית ובעלת משמעות כמו זו של הנפט. הנחושת למשל ומחירי הזהב (היום פחות מפעם) ומתכות אחרות בעלות השפעה ניכרת על יסודות הכלכלה העולמית.
אבל, האם מישהו ראה בכלל בכותרות שמחירי הנחושת זינקו מתחילת השנה בשיעורים אסטרונומים של מעל 30% ושהם נמצאים במגמת עלייה מדאיגה כבר מעל 3 שנים? או שמחירי הזהב התקרבו בשבועות האחרונים לשיאים חדשים של 16 שנים? התשובה ברורה: לא. זאת משום שעל כך לא מדווחים, זה לא הדבר ה-"חם" עכשיו ברחוב.
אם תשאל אנליסט פשוט מה מתרחש בשווקי פולי הסויה העולמיים כנראה שהוא לא ממש ידע על מה אתה מדבר, אך רק תזכיר את מחירי הנפט וישר העיניים נדלקות. את זה, וכמעט רק את זה, אנחנו כן רואים בכותרות, את מחירי הנפט. נפט עשה ככה ונפט זז ככה, הוא עשה את זה בגלל זה ועשה את זה בגלל זה, כמעט כל יום, בתקופה האחרונה, תופסים מחירי הנפט את כל הכותרות הכלכליות, של השווקים המובילים באירופה בארה"ב ובעולם.
אז אם אפשר, אשמח לחדש משהו לאלה שאינם בקיאים. מחירי הנפט נמצאים במגמת עלייה כבר משנת 1998. העליות החדות במחירים אינם דבר חדש כלל וכלל, ותתפלאו אבל עוד היו תקופות בהם מחירי הנפט עלו בשיעורים לא קטנים והפלא ופלא מחיר המניות והמדדים המובילים בארה"ב רשמו עליות נאות מאוד, גם כשהדבר השפיע על מחירי הדלק, גם כשהדבר השפיע על מחיר התחבורה וגם תוך כדי עלייה הדרגתית בצריכת בנזין.
מה שבאמת משפיע על המחירים אלו נתונים כלכליים ארוכי טווח ומדיניות הממשלות האחראיות על תפוקת הנפט העולמית. אם זה מדינות אופ"ק או מדינות מפיקות נפט שאינן חברות אופ"ק. מי שיסתכל על גל העלייה הההרסני של השלוש שנים האחרונות ייראה כי ניתן לראות מגמתיות תואמת בין העליות החדות של מחירי הנפט והעלייה החדה בצריכת הנפט בסין.
העלייה החדה בצריכת הנפט הסינית לא צריכה להפתיע אף אחד, ולמרות שבשנים האחרונות נעשתה אף חדה יותר, הכלכלה הסינית מראה גידול חד בצריכה כבר קרוב לארבעה עשורים. מאז 1965 צמחה הצריכה הסינית בשיעור חסר תקדים של 1,259%.
סין לא לבד בבזבזנות הלא אחראית הזו, הצריכה המטורפת בארה"ב זינקה ב-178% ב-4 העשורים האחרונים וממשיכה להראות מגמת עלייה בעוד שהצריכה של מדינות אירופה דווקא ירדה לאחר עלייה חדה בשנות ה-60. הצריכה הסינית אמנם קפצה אך יש לעשות תיקון קטן לעוול שמשתמע מהנתונים, כי בכל זאת הצריכה האמריקנית של נפט גבוהה פי 3 בערך מזו הסינית שהיא השנייה בגודלה אחריה.
עכשיו, הרושם המתקבל הוא שהמשבר קצת שונה, מחירי הנפט פשוט הגיעו לרמות מחירים מדאיגות הרבה יותר מהר מהזמן הנדרש לכלכלות העולם להסתגל. המשמעות המיידית הנגזרת היא הכיס של כל אחד ואחד מאיתנו. משבר הנפט אליו הגענו, אם מודדים את תחילת העלייה משנת 1998 ובמחירים ולא באחוזים גבוהה בכמה מונים מזו שהייתה בשנות ה-70.
שוק הנפט היה וישאר שוק בעייתי, בצורה זו או אחרת, ממש בצחוקו של גורל משעשע, מאגרי הנפט הגדולים בעולם שייכים דווקא למדינות לא יציבות בעלות ממשל ארעי ומדיניות שהיא לעיתים מעורעורת וחסרת אחריות. מספיק להזכיר כמה שמות של מפיקות הנפט הגדולות בעולם על מנת להיווכח באירוניה המצחיקה/עצובה הזו.
איראן אחראית על 11% מתפוקת הנפט העולמית, רוסיה, ונזוולה ערב הסעודית וניגריה מככבות כולם בעשיריה הפותחת של יצרניות הנפט הגדולות בעולם.
אם אתם בכל זאת מחפשים חדשות עדכניות שמזניקות את מחירי הנפט, לא חסר, אבל זה לא אותם סיפורים ארעיים שמתפרסמים בכל יום ויומו על סופות חדשות ומפעלי זיקוק, סיבות אלה הם סתם תירוצים. הסיבות האמיתיות הן כלכליות ומשפיעות לטווח ארוך. הצריכה הסינית ממשיכה לגדול ובקצב רציני, כל זאת כשהאוכלוסייה שם הפסיקה לצמוח, הצריכה העולמית של נפט ממשיכה לגדול ולא מראה סימנים של חולשה במגמה, סין והודו נמצאות במלחמה (עדיין, ונקווה שתשאר כך, קרה) על השגת מצבורי נפט לעתודות ולשימוש על מנת לספק את הדרישות הגדלות שמגיעות מכיוון הכלכלות המתפתחות שלהן.
כל זה מתרחש כאשר מדינות אופ"ק שואבות נפט בתפוקה הגבוהה ביותר אי פעם. החגיגה לא תמשך גם ככה זמן רב, בהנתן שצריכת הנפט העולמית לא תמשיך לצמוח חישוב פשוט מעניק 27 שנים עד שמאגרי הנפט מתרוקנית לחלוטין מתכולתם.
אני לא אומר חס וחלילה שכל הדיווחים על סופות הוריקן ותקלה באיזה מזקקה אינם באמת משפיעים על מחירי הנפט. ההפך הוא הנכון הם משפיעים ועוד איך משפיעים, העניין היחיד הוא שהם לא אמורים להשפיע. אין שום סיבה כלכלית מוצדקת שההודעות הללו ישפיעו על המחירים, רוב רובם של ההודעות אין בהם בכדי להשפיע על השווקים לטווח הארוך אלא לטווח רגעי נקודתי עד קצר מאוד בלבד.
אז למה בכל זאת ההודעות היומיומיות משפיעות? הסיבה היחידה הנראית לעין היא זו של פסיכולוגיית מסחר או מסחר טכני. כלומר, את הסיבה לעליות בשנים האחרונות, כן ניתן להסביר במונחים כלכליים הגיוניים של היצע וביקוש אך את המהלכים היומיומיים של מחירי הנפט והמשחק הקטנוני של המחירים ניתן להסביר לדעתי, אך ורק במונחים טכניים של נקודות תמיכה והתנגדות בגרף המחיר ובמשחקים בסיסיים של תורת המשחקים.
אז מה צפוי לנו בעתיד? רק האל יודע, אבל ניתן לומר, ללא סיכון גבוהה שאם לא יימצא פתרון לצריכת הנפט העולמית המצב רק ילך ויחמיר. סוף עונת הסופות, הגדלת ההיצע ממדינות שאינן שייכות לאופ"ק, ותיקון הבעיות של האמריקנים עם מפעלי הזיקוק יעניקו רק פתרון רגעי של כמה שבועות ואולי חודשים, אבל בלי שום ספק בסופו של תהליך ימשיכו המחירים לעלות. אין כאן הפתעות, אין כאן מתמטיקה מסובכת, הכל נעוץ ביסוד הכלכלי הפשוט של היצע וביקוש וכשהביקוש עולה וההיצע קטן הפתרון הטריוויאלי נמצא במחיר.
מאת: יניב לפן.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
