קידוח גז אנרגיה
צילום: Istock

האקוויטי של EQT: האם לענקית הגז האמריקאית יש אפסייד של 44%?

מנייתה של החברה שמספקת 5% מתצרוכת הגז של ארה"ב, נחתכה בלמעלה מ-80% עד פברואר אשתקד ומאז קפצה בקרוב ל-300%; האנליסטים אופטימיים למרות שהם צופים צניחה במחירי הגז 
ארז ליבנה | (3)
נושאים בכתבה גלובל נפט

לפני חמש שנים, מחיר מניית EQT (EQT) יצרנית הגז הגדולה בארה"ב עמד על 42 דולר למניה. מאז ועד פברואר אשתקד, המניה נחתכה בלמעלה מ-87% והגיעה למחיר של 5.3 דולר למניה - בעיקר בגלל החוב הגדול שלה, שהופך אותה לרגישה לתנודתיות במחירי הגז. אבל מאז ה-9 בפברואר 2020 המניה עלתה ב-294% לקרוב ל-21 דולר. יש כאלה שסבורים שיחד עם מחירי הגז הטבעי שממשיכים לעלות בצל אירועי המגפה, לחברה יש לא מעט אפסייד.

 

למה? מכיוון שכשמהוונים את תזרים המזומנים החופשי העתידי שצפוי ממאגרי הגז בריבית היוון של 10%, מקבלים ערך שהוא גבוה משמעותית מהערך המניה בשוק.

 

"ל-EQT יש את אחת ההנהלות הטובות בסקטור וזה הכניס את החברה לפוזיציית שגשוג", אמר ג'וש סילברסטין מוולף לתקשורת האמריקאית, "יש לה את אחת התשואות לתזרים מזומנים חופשי האטרקטיביות והיא מהווה את אחת מהמניות בעלות הערך הטובות בסקטור".

 

החברה שממוקמת בפנסילווניה, הודיעה לאחרונה כי תרכוש את אלטא ריסורסס תמורת 3 מיליארד דולר, כדי לחסוך לה בעלויות קידוח, להאיץ את תוכנית הורדת החוב ולהאיץ את החזרה לחלוקת דיבידנד בשנה הבאה – לאחר שהדיבידנדים הופסקו בשל המשבר וקריסת המחירים של אשתקד.

 

EQT צופה כי התזרים החופשי יעמוד על 1 מיליארד דולר בשנה הבאה. אם תשלם 50% מזה בדיבידנדים, זה יתורגם פחות או יותר לתשואה של 6%. החברה ששווי השוק שלה עומד על כ-5.8 מיליארד, צפויה אחרי המיזוג עם אלטא להיות בעלת שווי של כ-8 מיליארד. בעקבות הרכישה, לחברה יהיו 15% מכל קידוחי הגז באזור מרסלוס, שממנו מסופקים שליש מתצרוכת הגז של ארה"ב. כיום החברה מספקת 5% מהגז הטבעי בארה"ב.  

 

עם זאת לחברה יש חוב גדול, כמעט 5 מיליארד דולר, מה שהופך אותה לרגישה במיוחד לתנודתיות במחירי הגז, שהשוק צופה שירדו בלמעלה מ-30% עד 2026, לרמה 2.1 דולר. עם זאת, שוק הגז צפוי להוות נתח גדול יותר משוק האנרגיה, כשימשיך לתפוס יותר ויותר את מקומם של הנפט והפחם המזהמים יותר.

 

ב-12 החודשים האחרונים החוזים העתידיים על מחירי הגז הטבעי עלה ב-63%, מרמה של 1.849 דולר ל-Mmbtu, לקצת צפונה מ-3 דולר. אבל אם מסתכלים מסוף יוני, המחיר עלה בלמעלה מ-100%. השנה, המחיר עלה בכ-15%.

 

בוול סטריט מעריכים כי החברה נסחרת בדיסקאונט, בהתבסס על היוון תזרימי המזומנים העתידיים בהתייחס ל-EBITDA של החברה.

 

רוס מרגוליס שמנהל פורטפוליו בסטליאם קפיטל סבור שהמניה תגיע ל-30 דולר, או 44% אפסייד על מחיר השוק הנוכחי. סילברסטין נותן לה מחיר יעד של 28 דולר, שמהווים קרוב ל-35% אפסייד.

קיראו עוד ב"אנרגיה ותשתיות"

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    YL 13/06/2021 23:00
    הגב לתגובה זו
    החברה הקנדית הקטנה ש זכתה ב סופר סופר לוטו ש אן לה חובות קיבלהזיכיון ל חיפוש ב נמיביה ו שני קידוחים יבשתיים האפס עלות גילתה שכבות נפט וגז של 200 מטר שנה שעברה עלתה מ 70 סנט ל 7.35 דולר ***לא סיימתי כיתה א לכן לא יודע אחוזים ***** REACF*****
  • 2.
    משה ראשל"צ 02/06/2021 07:57
    הגב לתגובה זו
    זה העתיד הקרוב והכי נקי מכל מוצרי האנרגיה
  • 1.
    דני 01/06/2021 18:23
    הגב לתגובה זו
    אך אפשר לדעת שזה לא בלון איך לצפות את זה
גז טבעי
צילום: טוויטר

טורקיה תשקיע בשדות גז בארה״ב ותגדיל יבוא LNG - מה זה אומר לישראל?

טורקיה פועלת להעמיק את קשרי האנרגיה עם ארה״ב, להגדיל יבוא גז נוזלי ולהרחיב את צי מתקני ההגזה שלה; הצעדים האלה מציבים אותה כמתווכת מרכזית בין אספקה אמריקאית לשוק האירופי ועשויים לדחוק את הגז הישראלי שמונזל על ידי המצרים מהיבשת

מנדי הניג |

טורקיה מקדמת שינוי מבני בשוק האנרגיה שלה. אחרי הביקור ההיסטורי של ארדואן בבית הלבן שבו הוסכם על הגדלת יבוא הגז הנוזלי (LNG) מארצות הברית, טורקיה מודיעה כי היא בוחנת השקעות ישירות בשדות הגז והנפט האמריקאיים. שר האנרגיה הטורקי, אלפאסלאן בייראקטאר, אומר כי החברה הממשלתית Turkish Petroleum מנהלת שיחות עם חברות כמו שברון ו-אקסון על כניסה לנכסי הפקה upstream. כלומר הטורקים בוחנים להשתלב בהשקעה כבר בשלבי הפקת הגז והנפט מהאדמה. אם המגעים יבשילו, ייתכן שנראה הכרזה רשמית כבר בשבועות הקרובים.

ארדואן חולם על מעצמה אנרגטית, הוא רוצה לקחת את טורקיה לימי גדולתה העות׳מאנית והדרך לזה בעולמנו היא, אנרגיה. 

כדי להגיע למעמד של מעצמה אזורית דבר ראשון צריכים להבטיח לטורקיה אספקת אנרגיה יציבה למשק, משק שכבר מגלגל כ-9 טריליון דולר ולפזר את מקורות הגז שלה מעבר לתלות ביחסים הפוליטיים עם רוסיה ואזרבייג'ן. במקביל, אנקרה חתמה על שורה של חוזי LNG ארוכי טווח, בעיקר מול מפיקות בארה"ב, חברות כמו Mercuria ו-Woodside, וגם מול Eni האיטלקית ו-SEFE הגרמנית. מאז סוף 2024 טורקיה סגרה חוזים לאספקת כ-150 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, אבל רוב הכמויות יתחילו להגיע אליה רק החל מ-2027 ועד 2030.

טורקיה כבר ייבאה השנה 5.2 מיליון טונות LNG, הרבה יותר מ-3.98 מיליון טונות שייבאה בכל 2024. הייבוא המואץ הזה מאפשר לה לא רק לענות על הביקוש המקומי, אלא גם לבנות לעצמה תשתית ולפתח אפיקים של מסחר בגז, מה שמחזק את המעמד שלה גם כספקית אזורית.

טורקיה מתכננת להגדיל משמעותית את יכולת הקליטה וההפצה שלה בגז נוזלי, והיא עושה זאת דרך הוספה של שני מתקני FSRU חדשים. מתקנים כאלה הם למעשה אוניות מיוחדות שמאחסנות LNG ומשמשות גם כמתקני הגזה, כלומר הופכות את הגז הנוזלי בחזרה למצבו הטבעי כך שניתן להזרים אותו לרשת הארצית. שני המתקנים החדשים יצטרפו לשלושה שכבר פועלים היום, כך שטורקיה תעמוד על צי של חמישה מתקני FSRU, אחד מהצי הגדולים באזור.

ההרחבה הזאת לא רק תאפשר לטורקיה לקלוט יותר גז לשימוש מקומי, אלא גם תחזק את מקומה כשחקנית אזורית בענף האנרגיה. דוגמה בולטת לכך היא התכנון לשלוח אחד מהמתקנים למצרים בקיץ. מצרים סובלת מדי שנה ממחסור עונתי בגז בגלל עלייה חדה בצריכת החשמל בתקופת החום, והמתקן הטורקי אמור לעזור לה לגשר על הפערים. המהלך הזה גם מכניס אותה למקום בו יש כבר דריסת רגל ישראלית. עד היום מצרים הייתה זו שמפעילה את מתקני ה-LNG המרכזיים במזרח הים התיכון, וממנה יוצא חלק מהגז הישראלי לשווקים העולמיים. העובדה שטורקיה מסוגלת עכשיו לספק למצרים תשתית קריטית מעבירה גם את המסר שאנקרה היא לא רק צרכנית גז, אלא היא גם מתחילה לייצא אנרגיה.

הדמייה של מרכזי נתונים. קרדיט: רשתות חברתיותהדמייה של מרכזי נתונים. קרדיט: רשתות חברתיות

על סוללות האגירה למרכזי מידע - ומי החברות המעניינות בתחום?

על רקע הזינוק בצריכת האנרגיה של מרכזי המידע והצורך הגובר ברציפות תפעולית, הנשיא טראמפ האריך את זיכויי המס לאגירת אנרגיה כדי לעודד פריסת פתרונות אגירה מתקדמים; בשוק שצומח במהירות ונעשה חיוני לעידן הענן וה-AI, האגירה הופכת לאחד ממנועי הצמיחה הבולטים של תעשיית האנרגיה; דן וינטרניץ מנהל תחום ניהול התיקים אושן-יצירה, בסקירה מקיפה על התחום

דן וינטרניץ |
נושאים בכתבה מרכזי נתונים

הנשיא טראמפ חתם ביולי האחרון על חוק פדראלי אשר מאריך את זיכויי המס לאגירת אנרגיה עד אמצע שנות השלושים של המאה ה-21. השאלה היא מדוע קיבל את ההחלטה להאריך את זיכויי המס? ובכן, בעולם שבו הביקוש למידע גואה והזמינות לחשמל היא תנאי בסיסי ליציבותם ותפקודם של שרתים, מרכזי המידע (Data Centers) הופכים לצרכני אנרגיה עצומים. במקביל, נוצר צורך גובר בפתרונות אגירה חכמים, שמבטיחים רציפות תפעולית, לכל אורך שעות היממה בתקופות גאות ותקופות שפל, התייעלות אנרגטית וצמצום פליטות. 

וכך, למעשה, נוצר אחד הענפים הצומחים ביותר בתעשיית האנרגיה - ענף סוללות האגירה למרכזי מידע.

ענף בצמיחה דו ספרתית 

היקף השוק העולמי של מערכות אגירת אנרגיה במרכזי מידע (Data Center BESS) נאמד בכ-1.6 מיליארד דולר בשנת 2024, וצפוי לצמוח לכ-2.7 מיליארד דולר עד 2030. קצב צמיחה שנתי ממוצע (CAGR) של כ-9.5%. מקורות אחרים מעריכים את השוק בהיקף רחב אף יותר - מעל 6 מיליארד דולר, כשהפערים נובעים מהבדלים בהגדרת הטכנולוגיות הכלולות. 

הגורם המרכזי לצמיחה הוא העלייה הדרמטית בהיקף הקמת מרכזי המידע המהווים את התשתית הפיזית לשירותי ענן, בינה מלאכותית וביג דאטה וכפועל יוצא מכך עליה חדה בדרישה לזמינות אנרגיה רציפה. 

זמינות מלאה הפכה לסטנדרט, ולכן כל הפסקת חשמל, ולו לשניות בודדות, עלולה לגרום לנזק כספי ותדמיתי עצום. מרכזי נתונים אלה צורכים אנרגיה בהיקפים עצומים ונדרשים לפעול באופן רציף, ולכן אגירת אנרגיה מאפשרת רציפות תפקודית, ניהול עומסים, ניצול מיטבי של אנרגיה מתחדשת וייצוב עלויות תפעול.

שילוב הסוללות במערכות סולאריות ורוח, יחד עם ביקוש גובר לאמינות רשת החשמל ולניצול גמיש של אנרגיה, הפכו את האגירה למרכיב כלכלי משתלם גם עבור חברות האנרגיה הגדולות. לכך מצטרפים שווקים ייעודיים לאנרגיה גמישה (capacity markets) המתגמלים זמינות ואמינות, מה שמייצר תמריץ כלכלי נוסף לפריסת מערכות אגירה רחבות־היקף.