כרטיס אשראי ויזה מאסטרכארד קניות חוב כסף רכישה
צילום: Istock

האיום הגדול על ישראכרט ואיזה מנכ"ל חדש צריכה החברה?

למה מניית ישראכרט סיפקה תשואת חסר מאז הנפקתה, מה ההתפתחויות בשוק כרטיסי האשראי בשנה האחרונה ומה היתרון הגדול של ישראכרט?
יאיר דרורי | (2)

אתמול הודיע מנכ"ל ישראכרט 0% רון וקסלר על רצונו לסיים את תפקידו בסוף השנה. לאחר שיו"ר החברה אייל דשא הוחלף בשנה החולפת ע"י תמר יסעור, תאלץ החברה לאייש את תפקיד המנכ"ל בתקופה קריטית לכל הענף.

ישראכרט שהיתה עד לפני שנתיים בבעלות מלאה של בנק הפועלים הונפקה באפריל 2019. היו הרבה ציפיות מההנפקה, אבל המניה טרם הסבה נחת למשקיעים, כאשר עד כה תשואת המניה הינה אפסית (לפחות סגרה את התשואה השלילית העמוקה בחצי השנה האחרונה).

סיבות לתשואת החסר הן רבות ומגוונות, וביניהן ניתן למנות את התרבות הארגונית של החברה שהינה ארכאית, צמיחה לא מספקת בתחום האשראי של החברה, תחרות נוכחית עזה, ואיומים עתידיים על המודל העסקי של החברה.

בשבועות האחרונים זכינו לקמפיין פרסום אגרסיבי של כל חברות כרטיסי האשראי אשר ניסו לשכנע אותנו להשתמש באפלפיי באמצעות כרטיס האשראי שלהם. אפל חתמה על הסכם מול כל חברות האשראי המקומיות אשר מעניק לה לפי הערכות 5 פיפס  (0.05%) מכל עסקה. האפשרות לבצע תשלומים דרך האייפון נעשית ע"י שימוש בטכנולוגיית ה-EMV שנפוצה כיום במעל 50% מהעסקים בישראל.

חברות האשראי בכלל וישראכרט בפרט חתמו למעשה על הסכם כניעה מול אפל, ובהמשך ככל הנראה הם גם ייכנעו מול ענקיות טק נוספות. הסכם הכניעה מאפשר להם ליהנות מתשלום מינימלי בשנים הקרובות לאפל, אולם הם הכניסו שחקן חדש וחזק שנמצא בינן לבין הלקוח. באפל לא פראיירים - הם מוכנים לשלם סכום נמוך בשלב הראשון אבל לקבל דטה על כמויות עצומות של עסקאות ולקוחות. 

השאלה של מי הלקוח אינה שאלה טכנית אלא שאלה מהותית, מכיוון שלא רחוק היום בו חברות הטק הגדולות יציעו ללקוחות איתם הן מתקשרות על בסיס יומיומי לוותר על שירותי חברות כרטיסי האשראי, ולהשתמש בהן כקישורית ישירות לחשבון הבנק. הלקוחות אשר עד אז כבר יהיו מתורגלים בתשלום דרך הסמארטפון עשויים לבצע את המהלך באופן מהיר וחלק. זה איום גדול מאוד על חברות כרטיסי האשראי.

חברות כרטיסי האשראי מודעות לאיום הזה, אולי הם לא מודעות להיותו איום קיומי לפעילות האשראי. אך אין להן ברירה כרגע אלא לשתף פעולה עם השינויים הטכנולוגיים. האתגר הגדול העומד בפני החברות הוא להישאר רלוונטיות לאחר שתפקידן  ההיסטורי כבר לא יהיה אקטואלי. אתגר של שינוי אסטרטגי כה מהותי אינו פשוט כלל, ואנו מכירים דוגמאות רבות לחברות שלא התאימו עצמן לעולם המשתנה (קודאק, בלאקברי, בלוקבאסטר) וחברות שדווקא הצליחו להשתנות ולהתאים עצמן למציאות המשתנה (נטפליקס, סקוור, אפל).

קיראו עוד ב"שוק ההון"

האתגר הגדול של דירקטוריון ישראכרט הוא למצוא מנכ"ל בעל יכולות אסטרטגיות חזקות, בעל הבנה טכנולוגית שתאפשר לחברה לזהות את חברות הפינטק המוצלחות, וליצור שת"פ איתן, וכמובן מנכ"ל אשר ידע לבצע שינויים אמיצים בהנהלת החברה ולהתאים את ישראכרט לעידן החדש בו צריך להילחם על הלקוח, ולהציע לו שירותים אשר ישאירו אותו לקוח. שירותים שהינם בעלי ערך ללקוח מצריכים השקעה ויצירתיות- ערכים אשר אינם שם נרדף ל-DNA של החברה, כך שהאתגר הוא בהחלט גדול.

למרות האיומים העתידיים חשוב לזכור כי ישראכרט היא עדיין חברת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל, וכמות המידע שיש לחברה על הלקוחות שלה, יחד עם המותג החזק שלה והחוסן הפיננסי, מאפשר לחברה אם וכאשר היא תבצע את הצעדים הנכונים להישאר רלוונטית גם בשנים הבאות, מה שבסופו של דבר יבוא לידי ביטוי בערך המניה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    משה 09/06/2021 14:55
    הגב לתגובה זו
    רוב הבעיות של החברה נובעות כמו שרשמת מניהול והתנהלות ארכאית מערכות מיושנות ושדרה ניהולית שמונעת מצרכים הועד....תורידו את זה ויהיה בסדר
  • טוליפ 10/06/2021 10:43
    הגב לתגובה זו
    ועד כוחני, ושדרת ניהול לא מקצועית
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.