שוק ההון של 2011 מזכיר במובנים רבים את שוק ההון של שנת 2008. הדמיון אינו מקרי שכן המשבר הנוכחי הינו המשך ישיר למשבר הפיננסי העולמי של 2007-2008. גם השנה, כמו אז, ירדו השווקים בשיעורים ניכרים של עשרות אחוזים. גם השנה איבדו המשקיעים את אמונם במערכת הפיננסית והוציאו את כספם מהבורסה, גם השנה נפגעה הצמיחה וירדו היקפי המסחר וגם השנה, כמו המשבר ההוא, נדרשת התערבות ממשלתית בינלאומית לטיפול במשבר ולייצוב המערכת.

בסוף 2008 וראשית 2009 התגייסו ממשלות ברחבי הגלובוס בהובלת ארה"ב ונקטו באופן מתואם במספר פעולות מקבילות: הורדת ריביות לשיעור אפסי, הזרמת טריליוני דולרים לשווקים, הלאמת חברות בעיקר מתחום הפיננסים ועוד. מטרתן של כל אלה, לתמוך במערכת הבנקאות, הביטוח והפיננסים, לטפל במשבר הנזילות שאיים על הכלכלה העולמית ולהשיב את אמון המשקיעים.

הדיפרסיה העמוקה של סוף 2008 השתנתה באחת למאניה שנמשכה לאורך כל 2009 ו-2010. למרות שהמשבר טרם הסתיים והסכנות עדיין ארבו למשקיעים, האמון חזר והשווקים תיקנו במהירות. המניות חזרו לרמתן טרום המשבר ואף התחזקו מעבר ופרמיות הסיכון של אגרות החוב הקונצרניות שבו לרדת לרמות נמוכות ששיקפו ביטחון גבוה של המשקיעים ביכולת הפירעון של החברות.

שנת 2012 שתפתח בשבוע הבא עשויה בתרחישים שונים להפוך למקבילתה של 2009, והדיפרסיה העמוקה של 2011 עשויה להפוך במהירות למאניה של 2012. שילוב של הורדות ריבית, הזרמות הון נדיבות, ערבויות למוסדות פיננסים ולמדינות ותוכניות צנע של מדינות אירופה יחד עם נתוני מאקרו הולכים ומשתפרים, בעיקר בארה"ב, יביאו לעליות בשווקים. התיקון צפוי להיות במניות ובאג"ח הקונצרני שם נפתחו פרמיות סיכון גבוהות שטרם ירדו.

אירופה מגיעה ליישורת האחרונה מבחינתה, ועליה לנקוט בפעולות נחושות ומהירות. מה שארה"ב עשתה ב-2009 אירופה חייבת לעשות היום. הפעולות האחרונות והצהרות האחרונות של מרקל וסרקוזי הן בכיוון הנכון, ויישומן תוביל לראלי המיוחל בשווקים. למרות חוסר הוודאות והתנודתיות הגבוהה אין זה הזמן לשבת לגמרי מחוץ לבורסה. יש להיות בחשיפה יחסית גבוהה בהתאם למדיניות, אך לא מלאה בשל חוסר הוודאות שנותר גבוה. יש לזכור את לקחי אותם אלה שיצאו מהשוק בשיא המשבר של 2008 ופספסו את עליות 2009-2010. חובה לעקוב, לנתח ולהבין את המהלכים בשווקים והאם אנו אכן בפתחה של שנה חיובית בשווקים ובכלכלה.

אם כך הדבר, האמון יחזור והשווקים יתקנו, נראה את המניות מתקנות בהובלת מגזר הבנקאות, את סטיות התקן יורדות, את מדד הפחד שב לרמות נורמאליות של 18 נקודות בסיס ומטה ופרמיות הסיכון באגרות החוב הקונצרטיות יורדות לרמות המקובלות היסטורית. כל אלה עשויים לקרות, בתרחיש האופטימי, בפרק זמן קצר יחסית ומי שיהיה בחוץ לא ייהנה ממלוא התיקון.