1500% בשני עשורים: האם אפשר לעשות את זה זה שוב?
מה משפיע על תשואת אגרות החוב? הכלכלה, כמות הכסף או הפחד?: מפעם לפעם אנחנו מסתכלים על התנועה של תשואת אגרות החוב הממשלתיות של ארה"ב (סימול: TNX), בעיקר אלו של ה-10 שנים, שהן הפופולאריות ביותר, ומשווים אותה לתנועת מדד ה- 500 S&P (סימול: GSPC^). מדוע? מתוך הרגל, שהרי ההיסטוריה הפיננסית מלמדת שהתנועה, לאורך זמן, חייבת ללכת בכיוונים הפוכים, כשהתשואות עולות המדדים יורדים ולהפך.
לאורך 50 השנים האחרונות שיקפה תנועת שני המדדים הללו את מה שקרה בשווקים כאשר מדד התשואות הוא המסובב ומדד המניות המסובב. אם הייתם יכולים לחזות את התנועות הללו מראש (כמו האנליסטים למשל) הייתם נכנסים למדד המניות בתחילת שנות השמונים, אז על כ- 115 ובאותו יום הייתם מוכרים בשורט אגחי"ם ל-10 שנים, אז בתשואה של כ- 11%, ונשארים בפוזיציה הזו עד 2000, 20 שנה. על השקעה של 10,000 דולר הייתם יוצאים עם בוכטה רצינית ביותר, פי 15 ויותר על הכסף (התשואה, ב- 2000, הייתה % 5.5 והמדד 1530).
או קיי, אז לאורך זמן זה עובד, אבל מאז 2000 ובמיוחד בשנתיים האחרונות, התיאוריה הזו מתחילה לגמגם ואנחנו עדים לתקופות ארוכות למדי בהן המדדים עולים ביחד או יורדים ביחד או סתם, כמו יו-יו מתרוצצים לכיוונים שונים. מה שהביא לתופעה זה השילוב של מהפכת ה- IT, שהפכה את כולנו מקוראים לקוראי כותרות וממטירה עלינו כותרות אין ספור בזמן אמת, ההזרמות האדירות של ממשלי בוש ואובמה, עלייה באחוז סחרני היום לעומת המשקיעים הרציונאליים ומדדי הרגשות, במיוחד מדד הפחד (סימול: VIX) שיותר משהוא מושפע מהפחדים הוא משפיע עליהם. אגב, עוד סימן ברור לשינויים עליהם אנחנו מדברים הוא ההתנהגות של מדד התשואות הממשלתיות הקצרות, ה- IRX^ שהוא המדד למה שקרוי 13 weeks US Treasury Bills, שבתחילת 2000 פשוט זז ממסלולו ההיסטורי והחל להשתגע כאשר העיוותים שלו הולכים ומחמירים ומגיעים, ב- 2007, לעוויתות של ממש. ההתנהגות של המדד הזה, שלהוציא את תקופת נשיאותו של הנשיא ג'ימי קרטר, הייתה סולידית ויציבה, מחזקת את דעתנו שכתוצאה מהמהפכה הטכנולוגית השווקים עוברים התאמה מאסיבית ושעקומות ההיצע והביקוש מחפשות נקודות איזון חדשות.
המשבר של 2000-2 זעזע את מערכות היחסים והמשבר של 2007-9 הוסיף זעזועים כבדים משלו עוד בטרם הקודמים התייצבו כך שתקופת האיזון הזו עלולה לקחת זמן רב. המצב יצר חוסר ודאות שזו אחת הסיבות מדוע אנשים מגדילים את אחוז ההשקעות שלהם בזהב. בתוך 8 חודשים, אמצע אוקטובר 2008-אמצע יוני 2009, נעה התשואה על אגרות החוב לעשר שנים מ- 3.97% באמצע אוגוסט 2008 ל- 2.05% באמצע דצמבר 2008 ובחזרה ל- 3.95% באמצע יוני 2009. זה "סיבוב" שקשה למצוא כמותו ב- 50 השנים האחרונות. בכל מקרה, בחודשים האחרונים, מאז יוני, רואים ירידה בתשואות האגחי"ם ועלייה במדדי המניות, כלומר, משקיעים קונים גם מניות וגם אגחי"ם ולא, כנהוג, זה על חשבון זה. האם זה אומר משהו?
הלכנו לפיכך לסטטיסטיקה ושימו לב למספרים, מדהימים ממש. בעשרת החודשים הראשונים של 2009, ינואר-אוקטובר, זרמו, לקרנות האגחי"ם בארה"ב, 314 מיליארד דולרים, 104% יותר מאשר בעשרת החודשים המקבילים ב- 2008, אז 154 מיליארד דולרים. מהיכן הגיע הכסף? מקרנות המזומן, Money Market Fonds, שבתחילת 2009 עמדו על 3.6 טריליון דולרים ובסוף אוקטובר 2009 על 3.2 טריליון. קרנות אגחי"ם מוניציפאליים קיבלו, ב-2009, 63 מיליארד דולרים לעומת 7.3 ב-2008.
בקרנות המניות המצב שונה. קרנות מניות ביתיות (שמשקיעות רק בארה"ב) איבדו השנה 8.1 מיליארד ואילו קרנות גלובאליות, במיוחד אלו של שווקים מתעוררים עלו ב-15 מיליארד, 5 מתוכם באוקטובר 2009. כלומר, מתוך קרנות האג"ח, משפחת הקרנות Dimensional Fund Advisors (DFA ) של דיוויד בות' וריי סינקיופילד מטקסס, שניהם מרצים לשעבר בביה"ס לכלכלה היוקרתי באוניברסיטת שיקאגו, הייתה המנצחת בזרימת כספים לתוכה ב-2009 וערך נכסיה הגיע לכ-160 מיליארד דולרים. עדיין, קרנות האגחי"ם הגדולות הן פימקו (סימול: PTTRX) של ביל גרוס כשאחריה דולקות Vanguard Total Bond Market Index (סימול: VBMFX) ו- Vanguard Short-Term Investment-Grade (סימול: VFSTX), שתיהן ממשפחת ואנגארד שהיום היא משפחת הקרנות המובילה בעולם (עם ניהול של מעל טריליון דולרים כשאחריה באות משפחת הקרנות של American Funds Group שמנהלת 866 מיליארד, פידליטי המפורסמת שעד ל-2007 הייתה המובילה, עם 692 מיליארד ופימקו עם 308 מיליארד).
המסקנות שאפשר להסיק מהסיפור הזה הן: 1. שהאופטימיות, למרות ה-VIX והשמיקס, גוברת, אחרת קרנות המזומן היו ממשיכות להתנפח ולא מצטמקות. 2. שהנזילות עדיין אדירה. על הגדר עדיין מונחים 3.2 טריליון דולרים שתשואתם אפס והם ממתינים להתבהרות כלכלית. 3. שהתנודות החדות תימשכנה (בגלל כמות המזומנים בעיקר). 4. שהרוב המוחלט של המשקיעים נשאר סולידי מאוד, עובר בעיקר ממזומן לאגחי"ם, ברוב המקרים אגחי"ם ברמות גבוהות (מה שהקרנות המובילות מייצגות). 5. שאם אכן המשק יוצא ממיתון יתחילו כספים לעבור מהמזומנים גם לקרנות המניות, בעיקר למניות המובילות. ו- 6. מאז החל המשבר האחרון מה שמשפיע על העליות, גם באג"ח וגם במניות, זו עדיין בעיקר הנזילות.
Happy days are here again (חלק שני): שתי הנפקות הגיעו לוול סטריט ביום ו', שתיהן מעניינות וחשובות למאקרו ולמיקרו. רשת חנויות הביגוד לנוער Rue21 (סימול: RUE) ורשת חנויות הדיסקונט דולר-ג'נרל (סימול: DG). ההצלחה המרשימה של שתי ההנפקות היא עוד סימן קטן ליציאה מהמשבר כי אין אינדיקאטור חשוב יותר ליציאה ממשבר מאשר הנפקות חמות בתחום "השמאטעס". מניית RUE עלתה ב- 28% ביום המסחר הראשון. המניה השנייה, DG, נשארה לבסוף ללא שינוי אבל כאן מדובר בהנפקה גדולה, של מעל ל-700 מיליון דולרים. שתי ההנפקות תומחרו מעל למחיר התשקיף ומה שיותר מעודד הוא שחלק גדול מהסכומים שגויסו, בשתי ההנפקות, הלך לבעלי המניות. במקרה של DG, לקחה בעלת המניות המרכזית, Kohlberg Kravis Roberts & Co, כ- 33% מהכסף הביתה ואילו במקרה של RUE לקח הבנק הצרפתי BNP Paribas שהשקיע בחברה לפני כשנתיים, כ- 73% מהכספים. כלומר, המשקיעים מוכנים לשלם פרמיום אפילו אם הכסף ברובו הולך לבעלי המניות ולא לחברה, זה סממן של הרגשה טובה.
21 RUE היא חנות ההלבשה שסיסמתה, "המוצרים שלנו מיועדים לנוער בגילאי 11 עד 17 שרוצים להראות כמו בני 21". למה? כי לאחר סקרים ומחקרי שוק גילו בעלי הרשת שגיל 21 הוא הגיל "הנכסף" של בני העשרה. מדוע? השד יודע, תשאלו מישהו בן 15 בארה"ב. בכל מקרה, 21 RUE היא עוף החול שהתרומם מעל שברי רשת חנויות הלבשה בשם אופנת פילדלפיה שפשטה רגל בשנת 2003. קבוצת Saunders Karp & Megrue, אחת מחברות הבת של Apex Partners (כן, זו שגם משקיעה בישראל), לקחה את הרשת מביהמ"ש, הביאה את מומחה ההלבשה הוותיק רוברט פיש, איש הלבשה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שהתחיל דרכו ברשת אברהם אנד שטראוס הוותיקה וביחד יצרו מותג שבני נוער נתפסים לו. הרשת מפעילה למעלה מ-500 חנויות, רק בארה"ב כרגע. החברה גייסה 128 מיליון דולרים לפי 19 דולר המניה. קבוצת APEX שלא מכרה מניות בהנפקה, תחזיק, לאחר ההנפקה ב- 58%.
דולר ג'נרל, שמאז סוף 2007 נמצאת בבעלות קרן ההון Kohlberg Kravis Roberts & Co (אקזיט מהיר ביותר), זו רשת וותיקה שמפעילה כ- 8,600 חנויות שונות ברחבי ארה"ב שמוכרות הכל, מאוכל ועד לביגוד וריהוט. הנישה שלה מעניינת ביותר, היא נכנסת למקומות שבהם לוול מארט (סימול: WMT) לא משתלם לפתוח קניון.
אם באלרון (סימול: ELRN) היו חושבים קצת ואם המשקיעים היו קוראים קצת, הספור היה שונה: ביום רביעי האחרון שלחה אלרון הודעה לבורסה לפיה החליטה לעזוב את הנאסד"ק. ההודעה הפחידה חלק מבעלי המניות בארה"ב והמניה צנחה ובמחזור, שלגבי אלרון, ממזמן לא ראינו כמותו, מה שמסמל פאניקה. הפרסום והתגובה מוכיחים, בפעם האלף, עד כמה חשוב שמשקיעים יקראו גם את מה שכתוב מתחת לכותרת. לפי התנהגות המניה ביום ה' מי שקרא את הכותרת מכר ומי שקרא טיפה יותר ניצל את ההזדמנות וקנה.
כל מה שאלרון בעצם אמרה הוא שהיא מוחקת את המניה בניו יורק ושאותה מניה תמשיך להיסחר בת"א, שם הבורסה העיקרית למניה זו. בשביל זה צריך למכור בבהלה? ועוד ביום שגיוון (סימול: GIVN) עולה? אין ספק שמדובר בהחלטה נכונה ואנחנו הרי טוענים ממזמן שחלק גדול מהחברות הישראליות צריכות היו לעשות את אותו הדבר ממזמן ולהימחק מהבורסות בארה"ב, לפחות עד שיהיה להן מה להציע והכסף לשלם עבור "התענוג" המפוקפק הזה' כותבת אלרון, "החלטת החברה למחוק עצמה מהנאסד"ק ומחובת הדיווח בהתאם לתקנות הבורסה נעשתה לאחר שיקולים זהירים, לגבי מספר גורמים, של מועצת המנהלים" וכאן באים השיקולים שהם, הסחירות הדלה ומספר מועט של בעלי מניות בארה"ב, העלויות הכרוכות, והמחשבה שלבעלי המניות נשארת האלטרנטיבה לסחור בשוק המרכזי של המניה, בת"א ושאלרון תמשיך לפרסם דוחות כרגיל בהתאם לדרישות הרשות לנ"ע בישראל. השיקולים האלו לגיטימיים ובמיוחד לאור העובדה שבעל המניה האמריקאית שמאמין באלרון יכול בקלות להחליף את המניה שלו לכזו הרשומה בת"א.
הכל כבר יודעים שאנשים מתרכזים בכותרת ולא בתוכן ומגיבים בהתאם לכותרת. יודעת זאת גם הנהלת אלרון ומן הראוי שתשקיע בכותרת לפחות את אותה מחשבה מעמיקה שהשקיעה בהחלטה שאותה הפרסום מייצג.
בכ-90 מיליון שקל: אקסל רוכשת שתי ביטחוניות - המניה זינקה כבר אתמול; צירוף מקרים?
אקסל בנויה משכבות של רכישות היא רכשה 14 חברות מאז הפיכתה לציבורית והיום היא מעדכנת על רכישה נוספת של סטארלייט ונקסטוויב שעוסקות ב-RF ומיקרוגל ומתכננת לממן את זה בגיוס אג"ח; הרכישה מגיעה 3 חודשים אחרי עסקת סינאל, שהתבררה כמהלך בעייתי עם חשיפת טעות מהותית בדוחות הנרכשת
לפני שנדבר על הרכישה אנחנו רוצים לדבר רגע על המניה. המניה של אקסל אקסל 12.52% קפצה לנו על המסכים אתמול וכנראה גם אתם תהיתם מה מתבשל שם. המניה עוד הספיקה לרדת מתחת לרף הפתיחה אבל מאיזור 11 בבוקר היא התחזקה וזינקה עד 8% עד שנעלה ב-6.7%. כל זה לא קרה במחזורים זניחים זה קרה בתמורה עצומה של 5.1 מיליון שקל שזה כמעט פי שבעה מהמחזור הממוצע שלה בשבוע האחרון. אז למי מכם שתהה אמש אם יש התפתחות חדשה סביב עסקת סינאל הבעייתית גילה הבוקר שזה סיפור אחר. אקסל שוב יצאה לשופינג, הפעם ביטחוני ויש סיכוי שמישהו ידע משהו ו"עשה עם זה" משהו. זה לא ממש מפתיע ולא כל כך חריג, לצערנו, לראות זינוקים או צניחות במניות לפני שהציבור מתעדכן על מה קרה.
זה חלק מהרעה החולה של הבורסה המקומית, זה מה שהעניק לה את הכינוי "ביצה". מי שקיווה שהמצב הזה שייך לעבר מגלה כל פעם מחדש שיש עוד דרך ארוכה לעשות, מענישה והרתעה ומחקר - אותו ניתן לבצע בקלות - כדי לגלות מי העמיס או התפטר לפני שהמשקיעים ידעו. מעגל הקסמים הזה ממשיך וימשיך כל עוד חברות וגופים מסוימים ינהלו את הקשר עם השוק דרך "סקופים" ומהצד השני גופי תקשורת יזינו את הפיד מ"בלעדי" ל"בלעדי".
הגרף התוך-יומי של אקסל - צילום מתוך הטרמינל
הרחבת דריסת הרגל בשוק הביטחוני
אקסל חתמה על הסכם לרכישת סטארלייט טכנולוגיות ונקסטוויב טכנולוגיות, שתי חברות ותיקות שהוקמו בשנת 2000 ופועלות בתחום מערכות ה-RF והמיקרוגל לתעשיות ביטחוניות. אלו טכנולוגיות שנמצאות בשימוש נרחב במערכות כטב"מים, כלים אליהם יש ביקוש גדול לא רק בשל המערכה הביטחונית שהייתה בישראל אלא וביתר שאת מהמציאות הגיאופוליטית באירופה כשכלי טיס בלתי מאוישים משנים את פניו של שדה הקרב. בין הלקוחות של החברות נמנות רפאל, אלביט, התעשייה האווירית ועוד. במקרים מסוימים הן מספקות רכיבים ייעודיים שמהווים חלק מובנה במוצרים המרכזיים של הגופים האלה, כך שהביקוש לפעילות שלהן מושפע ישירות מצברי ההזמנות הגדלים של התעשיות הביטחוניות. 2 החברות נשלטות במלואן על ידי המייסדים רמי בל-עש ואודי פרידמן, מהנדסים בעלי ניסיון של שנים רבות, אלו גם ימשיכו להוביל את הפעילות לפחות שנתיים וייתכן עד חמש שנים קדימה.
- סינאל של "אחרי" הטעות: צניחה בהכנסות ומעבר להפסד
- אופס, טעות של 20 מיליון שקל בדוחות סינאל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העסקה בנויה משני נדבכים. במועד ההשלמה תשלם החברה 49.2 מיליון שקל במזומן, ובשלב ב' היא תוסיף עד 40.3 מיליון שקל נוספים במידה והחברות יעמדו ביעדי הרווח הממוצעים לשנים 2026-2028. עוד סוכם כי סטארלייט ונקסטוויב יוכלו לחלק דיבידנד מהרווחים שבקופה לפני השלמת העסקה, כך שההון העצמי של כל אחת מהן לא ירד מ-1.5 מיליון שקל.
השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים
בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.
מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.
השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.
הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.
אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.
ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.
מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).
- הגשמה, סלייס, טריא ועוד: רוצים אלטרנטיבי? תבדקו טוב טוב
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.
