מה משפיע על תשואת אגרות החוב? הכלכלה, כמות הכסף או הפחד?: מפעם לפעם אנחנו מסתכלים על התנועה של תשואת אגרות החוב הממשלתיות של ארה"ב (סימול: TNX), בעיקר אלו של ה-10 שנים, שהן הפופולאריות ביותר, ומשווים אותה לתנועת מדד ה- 500 S&P (סימול: GSPC^). מדוע? מתוך הרגל, שהרי ההיסטוריה הפיננסית מלמדת שהתנועה, לאורך זמן, חייבת ללכת בכיוונים הפוכים, כשהתשואות עולות המדדים יורדים ולהפך.

לאורך 50 השנים האחרונות שיקפה תנועת שני המדדים הללו את מה שקרה בשווקים כאשר מדד התשואות הוא המסובב ומדד המניות המסובב. אם הייתם יכולים לחזות את התנועות הללו מראש (כמו האנליסטים למשל) הייתם נכנסים למדד המניות בתחילת שנות השמונים, אז על כ- 115 ובאותו יום הייתם מוכרים בשורט אגחי"ם ל-10 שנים, אז בתשואה של כ- 11%, ונשארים בפוזיציה הזו עד 2000, 20 שנה. על השקעה של 10,000 דולר הייתם יוצאים עם בוכטה רצינית ביותר, פי 15 ויותר על הכסף (התשואה, ב- 2000, הייתה % 5.5 והמדד 1530).

או קיי, אז לאורך זמן זה עובד, אבל מאז 2000 ובמיוחד בשנתיים האחרונות, התיאוריה הזו מתחילה לגמגם ואנחנו עדים לתקופות ארוכות למדי בהן המדדים עולים ביחד או יורדים ביחד או סתם, כמו יו-יו מתרוצצים לכיוונים שונים. מה שהביא לתופעה זה השילוב של מהפכת ה- IT, שהפכה את כולנו מקוראים לקוראי כותרות וממטירה עלינו כותרות אין ספור בזמן אמת, ההזרמות האדירות של ממשלי בוש ואובמה, עלייה באחוז סחרני היום לעומת המשקיעים הרציונאליים ומדדי הרגשות, במיוחד מדד הפחד (סימול: VIX) שיותר משהוא מושפע מהפחדים הוא משפיע עליהם. אגב, עוד סימן ברור לשינויים עליהם אנחנו מדברים הוא ההתנהגות של מדד התשואות הממשלתיות הקצרות, ה- IRX^ שהוא המדד למה שקרוי 13 weeks US Treasury Bills, שבתחילת 2000 פשוט זז ממסלולו ההיסטורי והחל להשתגע כאשר העיוותים שלו הולכים ומחמירים ומגיעים, ב- 2007, לעוויתות של ממש. ההתנהגות של המדד הזה, שלהוציא את תקופת נשיאותו של הנשיא ג'ימי קרטר, הייתה סולידית ויציבה, מחזקת את דעתנו שכתוצאה מהמהפכה הטכנולוגית השווקים עוברים התאמה מאסיבית ושעקומות ההיצע והביקוש מחפשות נקודות איזון חדשות.

המשבר של 2000-2 זעזע את מערכות היחסים והמשבר של 2007-9 הוסיף זעזועים כבדים משלו עוד בטרם הקודמים התייצבו כך שתקופת האיזון הזו עלולה לקחת זמן רב. המצב יצר חוסר ודאות שזו אחת הסיבות מדוע אנשים מגדילים את אחוז ההשקעות שלהם בזהב. בתוך 8 חודשים, אמצע אוקטובר 2008-אמצע יוני 2009, נעה התשואה על אגרות החוב לעשר שנים מ- 3.97% באמצע אוגוסט 2008 ל- 2.05% באמצע דצמבר 2008 ובחזרה ל- 3.95% באמצע יוני 2009. זה "סיבוב" שקשה למצוא כמותו ב- 50 השנים האחרונות. בכל מקרה, בחודשים האחרונים, מאז יוני, רואים ירידה בתשואות האגחי"ם ועלייה במדדי המניות, כלומר, משקיעים קונים גם מניות וגם אגחי"ם ולא, כנהוג, זה על חשבון זה. האם זה אומר משהו?

הלכנו לפיכך לסטטיסטיקה ושימו לב למספרים, מדהימים ממש. בעשרת החודשים הראשונים של 2009, ינואר-אוקטובר, זרמו, לקרנות האגחי"ם בארה"ב, 314 מיליארד דולרים, 104% יותר מאשר בעשרת החודשים המקבילים ב- 2008, אז 154 מיליארד דולרים. מהיכן הגיע הכסף? מקרנות המזומן, Money Market Fonds, שבתחילת 2009 עמדו על 3.6 טריליון דולרים ובסוף אוקטובר 2009 על 3.2 טריליון. קרנות אגחי"ם מוניציפאליים קיבלו, ב-2009, 63 מיליארד דולרים לעומת 7.3 ב-2008.

בקרנות המניות המצב שונה. קרנות מניות ביתיות (שמשקיעות רק בארה"ב) איבדו השנה 8.1 מיליארד ואילו קרנות גלובאליות, במיוחד אלו של שווקים מתעוררים עלו ב-15 מיליארד, 5 מתוכם באוקטובר 2009. כלומר, מתוך קרנות האג"ח, משפחת הקרנות Dimensional Fund Advisors (DFA ) של דיוויד בות' וריי סינקיופילד מטקסס, שניהם מרצים לשעבר בביה"ס לכלכלה היוקרתי באוניברסיטת שיקאגו, הייתה המנצחת בזרימת כספים לתוכה ב-2009 וערך נכסיה הגיע לכ-160 מיליארד דולרים. עדיין, קרנות האגחי"ם הגדולות הן פימקו (סימול: PTTRX) של ביל גרוס כשאחריה דולקות Vanguard Total Bond Market Index (סימול: VBMFX) ו- Vanguard Short-Term Investment-Grade (סימול: VFSTX), שתיהן ממשפחת ואנגארד שהיום היא משפחת הקרנות המובילה בעולם (עם ניהול של מעל טריליון דולרים כשאחריה באות משפחת הקרנות של American Funds Group שמנהלת 866 מיליארד, פידליטי המפורסמת שעד ל-2007 הייתה המובילה, עם 692 מיליארד ופימקו עם 308 מיליארד).

המסקנות שאפשר להסיק מהסיפור הזה הן: 1. שהאופטימיות, למרות ה-VIX והשמיקס, גוברת, אחרת קרנות המזומן היו ממשיכות להתנפח ולא מצטמקות. 2. שהנזילות עדיין אדירה. על הגדר עדיין מונחים 3.2 טריליון דולרים שתשואתם אפס והם ממתינים להתבהרות כלכלית. 3. שהתנודות החדות תימשכנה (בגלל כמות המזומנים בעיקר). 4. שהרוב המוחלט של המשקיעים נשאר סולידי מאוד, עובר בעיקר ממזומן לאגחי"ם, ברוב המקרים אגחי"ם ברמות גבוהות (מה שהקרנות המובילות מייצגות). 5. שאם אכן המשק יוצא ממיתון יתחילו כספים לעבור מהמזומנים גם לקרנות המניות, בעיקר למניות המובילות. ו- 6. מאז החל המשבר האחרון מה שמשפיע על העליות, גם באג"ח וגם במניות, זו עדיין בעיקר הנזילות.

Happy days are here again (חלק שני): שתי הנפקות הגיעו לוול סטריט ביום ו', שתיהן מעניינות וחשובות למאקרו ולמיקרו. רשת חנויות הביגוד לנוער Rue21 (סימול: RUE) ורשת חנויות הדיסקונט דולר-ג'נרל (סימול: DG). ההצלחה המרשימה של שתי ההנפקות היא עוד סימן קטן ליציאה מהמשבר כי אין אינדיקאטור חשוב יותר ליציאה ממשבר מאשר הנפקות חמות בתחום "השמאטעס". מניית RUE עלתה ב- 28% ביום המסחר הראשון. המניה השנייה, DG, נשארה לבסוף ללא שינוי אבל כאן מדובר בהנפקה גדולה, של מעל ל-700 מיליון דולרים. שתי ההנפקות תומחרו מעל למחיר התשקיף ומה שיותר מעודד הוא שחלק גדול מהסכומים שגויסו, בשתי ההנפקות, הלך לבעלי המניות. במקרה של DG, לקחה בעלת המניות המרכזית, Kohlberg Kravis Roberts & Co, כ- 33% מהכסף הביתה ואילו במקרה של RUE לקח הבנק הצרפתי BNP Paribas שהשקיע בחברה לפני כשנתיים, כ- 73% מהכספים. כלומר, המשקיעים מוכנים לשלם פרמיום אפילו אם הכסף ברובו הולך לבעלי המניות ולא לחברה, זה סממן של הרגשה טובה.

21 RUE היא חנות ההלבשה שסיסמתה, "המוצרים שלנו מיועדים לנוער בגילאי 11 עד 17 שרוצים להראות כמו בני 21". למה? כי לאחר סקרים ומחקרי שוק גילו בעלי הרשת שגיל 21 הוא הגיל "הנכסף" של בני העשרה. מדוע? השד יודע, תשאלו מישהו בן 15 בארה"ב. בכל מקרה, 21 RUE היא עוף החול שהתרומם מעל שברי רשת חנויות הלבשה בשם אופנת פילדלפיה שפשטה רגל בשנת 2003. קבוצת Saunders Karp & Megrue, אחת מחברות הבת של Apex Partners (כן, זו שגם משקיעה בישראל), לקחה את הרשת מביהמ"ש, הביאה את מומחה ההלבשה הוותיק רוברט פיש, איש הלבשה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שהתחיל דרכו ברשת אברהם אנד שטראוס הוותיקה וביחד יצרו מותג שבני נוער נתפסים לו. הרשת מפעילה למעלה מ-500 חנויות, רק בארה"ב כרגע. החברה גייסה 128 מיליון דולרים לפי 19 דולר המניה. קבוצת APEX שלא מכרה מניות בהנפקה, תחזיק, לאחר ההנפקה ב- 58%.

דולר ג'נרל, שמאז סוף 2007 נמצאת בבעלות קרן ההון Kohlberg Kravis Roberts & Co (אקזיט מהיר ביותר), זו רשת וותיקה שמפעילה כ- 8,600 חנויות שונות ברחבי ארה"ב שמוכרות הכל, מאוכל ועד לביגוד וריהוט. הנישה שלה מעניינת ביותר, היא נכנסת למקומות שבהם לוול מארט (סימול: WMT) לא משתלם לפתוח קניון.

אם באלרון (סימול: ELRN) היו חושבים קצת ואם המשקיעים היו קוראים קצת, הספור היה שונה: ביום רביעי האחרון שלחה אלרון הודעה לבורסה לפיה החליטה לעזוב את הנאסד"ק. ההודעה הפחידה חלק מבעלי המניות בארה"ב והמניה צנחה ובמחזור, שלגבי אלרון, ממזמן לא ראינו כמותו, מה שמסמל פאניקה. הפרסום והתגובה מוכיחים, בפעם האלף, עד כמה חשוב שמשקיעים יקראו גם את מה שכתוב מתחת לכותרת. לפי התנהגות המניה ביום ה' מי שקרא את הכותרת מכר ומי שקרא טיפה יותר ניצל את ההזדמנות וקנה.

כל מה שאלרון בעצם אמרה הוא שהיא מוחקת את המניה בניו יורק ושאותה מניה תמשיך להיסחר בת"א, שם הבורסה העיקרית למניה זו. בשביל זה צריך למכור בבהלה? ועוד ביום שגיוון (סימול: GIVN) עולה? אין ספק שמדובר בהחלטה נכונה ואנחנו הרי טוענים ממזמן שחלק גדול מהחברות הישראליות צריכות היו לעשות את אותו הדבר ממזמן ולהימחק מהבורסות בארה"ב, לפחות עד שיהיה להן מה להציע והכסף לשלם עבור "התענוג" המפוקפק הזה' כותבת אלרון, "החלטת החברה למחוק עצמה מהנאסד"ק ומחובת הדיווח בהתאם לתקנות הבורסה נעשתה לאחר שיקולים זהירים, לגבי מספר גורמים, של מועצת המנהלים" וכאן באים השיקולים שהם, הסחירות הדלה ומספר מועט של בעלי מניות בארה"ב, העלויות הכרוכות, והמחשבה שלבעלי המניות נשארת האלטרנטיבה לסחור בשוק המרכזי של המניה, בת"א ושאלרון תמשיך לפרסם דוחות כרגיל בהתאם לדרישות הרשות לנ"ע בישראל. השיקולים האלו לגיטימיים ובמיוחד לאור העובדה שבעל המניה האמריקאית שמאמין באלרון יכול בקלות להחליף את המניה שלו לכזו הרשומה בת"א.

הכל כבר יודעים שאנשים מתרכזים בכותרת ולא בתוכן ומגיבים בהתאם לכותרת. יודעת זאת גם הנהלת אלרון ומן הראוי שתשקיע בכותרת לפחות את אותה מחשבה מעמיקה שהשקיעה בהחלטה שאותה הפרסום מייצג.