גז נפט אסדה תמר
צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

פעם שניה: המוסדיים שמחזיקים באלון גז שוב אומרים 'לא' להצעת המיזוג של תמר פטרוליום

חברת אלון גז המחזיקה בשרשור בכ-3.8% ממאגר הגז תמר קיבלה כמה הצעות למיזוג או רכישה, בין השאר מחברת תמר פטרוליום, אך כעת מודיעה שלא תיכנס כלל למשא ומתן בנוגע להצעות אלו עקב כוונת המוסדיים המחזיקים בחברה להיפטר מאחזקותיהם
גיא טל |

חברת אלון גז עוסקת בהשקעות בתחום חיפוש והפקת נפט וגז טבעי בישראל, ומחזיקה כ-95% מהזכויות בשותפות דור חיפושי נפט, ובאמצעות אחזקה זו ב-3.8% ממאגר תמר. החברה נמצאת כעת בשליטת חברת אלון חברת הדלק לישראל המחזיקה ב-80% ממניותיה. חברת אלון שהייתה בשליטת איש העסקים שרגא בירן פשטה את הרגל בשנת 2017, ונמסרה לבעלי האג"ח של החברה, שמנהלים את החברה באמצעות נאמן. 

בחברת אלון דלק מחזיקים באמצעות נאמנות מגדל ביטוח 2.99%הפניקס -0.34%כלל עסקי ביטוח 1.73%הראל השקעות 1.42%  ואלטשולר שחם גמל . 

לפני כשבועיים החברה קיבלה הצעה ראשונית בלתי מחייבת למיזוג מחברת תמר פטרוליום 1.73%  המחזיקה בכ-16.7% מהזכויות במאגר תמר, ורצתה להגדיל את הנתח שלה. כמו כן התקבלה הצעה נוספת למשא ומתן למיזוג עם חברת צבר סולאר, חברה פרטית העוסקת בתחום האנרגיה הסולארית. 

החברה מודיעה בתגובה כי בעלת השליטה בחברה, חברת אלון דלק, הודיעה כי היא פועלת באופן אינטנסיבי למכירת אחזקותיה בחברה על סמך פניות שקיבלה ממספר גורמים, והיא פועלת רק בכיוון הזה, ולכן לא שוקלת כרגע הצעות מיזוג אחרות, אף כי אין וודאות שהליכי המכירה הנשקלים כעת יושלמו.

לאור הודעת בעלת השליטה וההסתברות הנמוכה בשלב זה לקידום עסקת מיזוג הטונה תמיכה של אלון דלק, החליט דירקטוריון חברת אלון גז שלא לקדם בשלב זה משא ומתן להצעת מיזוג החברה או לרכישת 100% ממניותיה. 

בדוחותיה לרבעון השלישי דיווחה אלון גז על הכנסות בגובה 46 מיליון שקל ועל רווח נקי של 12.7 מיליון שקל, לעומת 34.5 מיליון ו-18.8 מיליון בהתאמה ברבעון המקביל. החברה  נסחרת לפי שווי של 348 מיליון שקל לאחר שטיפסה ב-18% מתחילת שנה וב-83% ב-12 החודשים האחרונים. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.