בגלל המהפכה: הנה לכם הבסיס המתבקש לכל תיק השקעות בסיטואציה הנוכחית

מאז ומעולם אנחנו טוענים שההשקעה ההגיונית ביותר למשקיע הסולידי היא במניות מובילות, והדעה הזו הולכת ומתחזקת מאז הולדתו של הטלפון החכם ב-2007-8. המשקיע ההגיוני, לדעתנו, צריך להחליט על הסקטורים שנראים לו כבעלי סיכויי הצמיחה בעתיד, לבחור מתוכם 2-3 מניות שמייצגות חברות מובילות באותם סקטורים ולשבת עליהם לאורך זמן. לצד המניות הללו כדאי למשקיע לתבל 5-10 אחוזים מהתיק במניות של חברות חלום.

חשוב שהמשקיע ידע בדיוק במה הוא משקיע ושישתמש לשם כך בכלים החינמיים שמספקת לו מהפכת הטכנולוגיה לשם בדיקה נאותה. משקיע שאינו מוכן ללמוד, להתעמק ולהכיר כל חברה שבה הוא משקיע ושמנסה לבנות תיק על סמך כותרות, המלצות גורואים או על סמך פלטפורמות המאה ה-20 עושה, לדעתנו, טעות, ויצליח יותר אם ישקיע את כספו בקרנות מדדים מובילים, בעיקר קרנות ה-500 S&P שעליהן נרחיב היום.

היי שלום, המאה ה-20 ישנן סיבות רבות להתרכזות יותר ויותר כספי השקעה בקרנות/סלי מדדים, וכולן קשורות לעובדה שמאז החל בפועל המיזוג הגדול בין מהפכת הטכנולוגיה לכלכלת המיינסטרים, החלו אינדיקטורים רבים, גם להערכות מאקרו וגם למיקרו, להשתבש. האינדיקטורים שבמאה ה-20 היו נכסי צאן ברזל להערכת שווי השקעה מאקרו ומיקרו וכדאיותן לא השתנו, השפעתם ומערכות היחסים בתוכם השתנו. מערכת היחסים בין התעסוקה לאינפלציה (עקומת פיליפס) השתנתה, חוקים של הקשר בין תעסוקה לפריון (Okun's Law) השתנו, מנועי צמיחה מרכזיים השתנו, רשת האינטרנט (ולא מרכזי המכירות) היא מנוע הצריכה ושיבשה לחלוטין את המבנה של עולם הצריכה כולו.

ה-IT הוא מנוע הצמיחה המוביל והביו החליף את הפארמה כמנוע צמיחה ברפואה. הטלפוניה החכמה שינתה כליל את עולם התקשורת ואם תוסיפו על אלו את הרשתות החברתיות, אז ללא ספק תגיעו למסקנה שכול מה שלמדנו ולימדו אותנו עד המאה ה-21 על השקעות אינו תופס יותר מים. כולנו מעריצים ומנסים ללכת בעקבות ווארן באפט, אבל האמת היא שלנסות ולחקות את מה שעשה באפט כמעט ובלתי אפשרי היום, כי כפי שאמר באפט עצמו לא מכבר, "הטכנולוגיה משתנה במהירות ואין דרך לחזות יותר תוצאות עתידיות של החברות".

• החוזים יורדים עד 0.3%, והמניות הבולטות בטרום
• IBM עם תוצאות טובות - אז למה המניה יורדת?

למה אמר זאת? כי פרד אימברט מ-CNBC, שאל אותו אם הוא מצטער על ההשקעה ועל ההפסד (כ-2.3 מיליארד) שנגרם לו מאז שהשקיע במהלך 2011-12 כ-12.103 מיליארד דולר (ההשקעה הרביעית בגודלה בתיק נ"ע שלו אחרי KHC ,WFC ו-KO) במניות IBM. באפט חוזר אמנם על התשובה הרגילה שלו: "למחיר שאתה משלם עבור מניה אין שום משמעות. הדבר היחיד בעל משמעות כשרוכשים מניה הוא היכן תהיה החברה בעוד 5-10 שנים". אבל כאשר נשאל למה רכש את IBM כאשר התנגדותו להשקעה בחברות טכנולוגיה ידועה, ענה:

מבחינת ההיגיון אין שום ספק שב-2010-11 IBM, שפרסמה החלטתה להיכנס בעצמה ל-IT, הייתה אכן הבחירה הנכונה ואולי באפט צודק. אבל, זה נכון רק לבאפט, האחד והיחיד. לאחרונה רכש מניות בעוד ענקית טכנולוגיה, AAPL, ב-1.07 מיליארד דולר (9,811,747 מניות) והגדיל החזקותיו בפיליפס 66 (סימול: PSX) וב-Kinder Morgan (סימול: KMI), שתי חברות מעניינות מתחום האנרגיה. זו התנהגות נכונה למשקיע עם רקורד ההצלחה, כמות הכספים והסבלנות שיש לבאפט. ההשקעות הנ"ל עומדות בקריטריונים של האיש מאז  התחיל ב-1969: מניות בחברות גדולות ומובילות, עם עבר עסקי מפואר, עם סיכוי, לדעתו, שימשיכו להוביל בתחומים שלהן שלדעתו ימשיכו לצמוח (או שאם הן פועלות בתחום חדש שצומח, סיכוייהן להצלחה בגלל הניסיון, המשאבים והעצמה השיווקית, גבוהים), ושיש להן הנהלות מוכחות וידידותיות למשקיע ושלדעתו מבינות את משמעות השינויים שיוצרת המהפכה. אלא שלרוב המשקיעים אין האופציות שיש לבאפט ואז, למזלם של המשקיעים, יצרה וול סטריט את סלי ההשקעה למיניהם שעזרו למשקיע ההגיוני/סולידי לצמצם הסיכונים.  

לצד כל השינויים שהביאה מהפכת הטכנולוגיה ושמקשים על יכולתו של המשקיע להעריך, היא הביאה עוד שינוי משמעותי שגם עליו אנחנו מדברים בתדירות, הזעזועים. כיוון שמהפכת הטכנולוגיה (ושוב, לדעתנו) עדיין בתחילתה וכיוון שתהליך ההתמזגות הולך וגובר, אנחנו מוכנים להמר כמעט בבטחון על שני דברים שימשיכו להשפיע על המשקיעים בעתיד הנראה לעין, בעולם הסוער והבלתי צפוי של וול סטריט. ראשית - הקושי בהבנה וביכולות ההערכה רק ילך ויגדל. שנית, הזעזועים ילכו ויתעצמו. לכן, הצורך להתרכז בסלים או קרנות שמייצגים את החברות שמובילות במגזרים השונים בעלי פוטנציאל צמיחה עתידי. הצורך לא נובע מכך שסלים או קרנות יניבו יותר, אלא בעיקר משום שסכנת ההפסד בהם נמוכה בהשוואה להשקעות במניות שמרכיבות אותן.

נקודת ההתחלה - מדד ה-S&P500 "The proof is in the pudding", אומרים האמריקנים, וכהוכחה התבוננו בגרף המדד או בסל המייצג אותו (SPY) שנמצא ברמת שיא כול הזמנים שלו. המסקנה שאנחנו מתחילים להגיע אליה היא שסל מהסוג של SPY (או קרן מקבילה גדולה של ואנגרד, פידליטי ואפילו הקרנות שעוקבות אחרי המדד בישראל) צריך, לפחות עד שיסתיים המיזוג בין הטכנולוגיה למיינסטרים, להיות הבסיס של תיק ההשקעות. כרגע, לפחות עד שנגידת הבנק המרכזי בארה"ב תמשיך לבצע העלאות ריבית, סל כזה צריך להחליף גם את פוזיציית אגרות החוב.

• מניית טסלה מתעלמת מהתרסקות המכירות בסין: האם הרובוטקסי יציל את מאסק?
• בנק ישראל יכול להקריס כלכלית את החמאס – התוכנית לביטול שטרות ה-200 בעזה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כמובן שעדיין ולדעתנו, צריך להשאיר בסל פינה לחלומות, אותם 5-10 אחוזים שתמיד השארנו שם. המדקדקים יכולים כמובן לפזר את השקעותיהם בין הסקטורים שמרכיבים את התוצר כמו בריאות, תקשורת, IT, צריכה ועוד, אבל זה רק לקישוט כי רוב הסיכויים הם שסל צמוד S&P יניב לא פחות מהסקטורים ויהיה מסוכן הרבה פחות וכן, שכחנו, צריכים להוסיף פינה לאירופה (שללא ספק תתאושש אבל לחכות לבריטים תחילה שאולי "יסדרו" לנו מחירים נוחים יותר) ולטיטנים הגלובליים שיש סלים וקרנות רבים שמייצגים אותם.

מדד ה-S&P500 (שבפועל מספר המניות בו הוא 505 בשל פיצולים של גוגל, HP, אפל ועוד) כולל בתוכו את כול 30 מניות הדאו ג'ונס ואת כול 100 המניות המובילות בנאסד"ק (שאותן תמצאו בסלים DIA ו-QQQ בהתאמה). נכון, ה-QQQ לאורך זמן "מנצח" את רוב הסלים המגזריים כולל ה-SPY, אבל בדקו מה שקורה בתיקונים/משברים. ועדת המומחים שמרכיבה את מדד ה-S&P ממונה ע"י הנהלת חברת Standard & Poor ותפקידה לבחור את הסקטורים המרכזיים של הכלכלה האמריקנית ובהתאם למשקל תרומתם לתוצר, ולבחור את החברות שכלולות בסקטור. המניות שכלולות במדד משוקללות על פי ערך השוק המשוקלל שלהן, מעמדן בתחום העיסוק, הנזילות, החוסן המאזני ועוד כמה קריטריונים (שאגב, משתנים מפעם לפעם) וגם לפי סקטור הפעילות, כאמור.

כאשר פורסם המדד לראשונה, במרץ 1957, נכללו בו רק שלושה סקטורים: סקטור התעשייה עם 425 מניות, סקטור השירותים הציבוריים (utilities) עם 60 מניות וסקטור התחבורה המסילתית (railroad) עם 15 חברות. הסקטור הפיננסי הענק הופרד במדד רק ב-1976, והיום המדד מורכב מ-10 סקטורים כלכליים. הסקטורים הם (בסוגריים משקלם במדד, מספר החברות והסל שמייצג אותם): סקטור האנרגיה (6.53% או 33 חברות, XLE), חומרי גלם (2.82%, 14, XLB), התעשייתי (9.96%, 50, XLI), מוצרי צריכה בני קיימא (10.11%, 51, XLY), מוצרי צריכה מתכלים (12.87%, 65, XLP), בריאות (15.2%, 77, XLV), פיננסים (16.46%, 83, XLF), סקטור ה-IT המתפתח (20.68%, 104, מיוצג ב XLK), טלקום (2.4%, 12, מיוצג ב XLK) ושירותים ציבוריים (2.98%, 15, XLU).

לבטח שמתם לב שאחד הסקטורים המרכזיים של הכלכלה האמריקנית, הנדל"ן, אינו כלול כסקטור נפרד במדד. מניות הנדל"ן למיניהן  מפוזרות בין הסקטור הפיננסי לתעשייתי. ב-32 באוגוסט השנה יצורף הנדל"ן כסקטור ה-11 למדד, ויהיו בו 38 חברות - אבל לא בנקים למשכנתאות. אין ספק שעם הזמן נראה חלוקה נוספת לעוד סקטורים  ובמיוחד בסקטור ה-IT (שלמעשה הוא הסקטור הטכנולוגי כולו) ובסקטור הבריאות.

וכמה מילים על אורמת טכנולוגיות (ORA): בשקט ומתחת לרדאר מטפסת המניה, ומסוף 2011 עלתה בקרוב ל-190%. המניה, שמופיעה באחוז גבוה יחסית בשלושה סלי אנרגיה נקייה, PBW ,CEX ו-QCLN, הכתה בתשואה את כול השלושה ובגדול. בשנה האחרונה הניבה 15.8 אחוז לעומת ירידות של 31.6, 24.8 ו-19.9 אחוזים בהתאמה בשלושת הסלים. מסתבר שגם מבחינת הפעילות הריאלית של החברה במיין סטריט, ההישגים מאז 2012 משמעותיים. ההכנסות עלו מ-501.8 מיליון דולר ב-2012 ל-594.6 ב-2015, והציפיות הן להמשך העלייה ל-631 ול-655 בשנים 2016-17 (את זה לקחת בזהירות כי החברה בקושי מכוסה ע"י אנליסטים).

החברה עברה מהפסד תפעולי ונקי של 160 ו-212.6 מיליון ב-2012 לרווח של 164.1 ו-123.3 מיליון בהתאמה, והקונצנזוס ל-2016 הוא לעלייה חדה ברווח למניה ל-1.9 דולר. האמת היא שבתחילת מאי הורידה ג'י פי מורגאן את המלצתה מהחברה וקבעה מחיר יעד של 43 דולר, מחיר שאותו עברה המניה שלשום. לזכות ג'י פי מורגאן נאמר שהם התחילו לסקר המניה לפני שנה בהמלצת קניה, זו שבטלו בשבוע שעבר.

יעידו כמה מחברינו הוותיקים שבדקנו עבורם את החברה בשיא השפל של 2008 ודעתנו אז הייתה שתור האנרגיה הגאותרמית יגיע, וכחברה המובילה גם אורמת תצדיק את התקוות הגדולות שתלינו כולנו בזוג המופלא ברוניצקי וגם הוספנו שחייבים לרענן ההנהלה. לצערנו, לא עקבנו מאז, אבל נקפוץ למים ונתן בקרוב הערכה מלומדת יותר.