מהו שווי השוק של נבחרת פלסטין ועטאא ג'אבר בהשוואה לנבחרת ישראל?

הנבחרת הפלסטינית משתתפת בימים אלה באליפות אסיה, בזמן השכדורגלנים הישראלים חווים קשיים בשל המצב. המספרים בפנים
יובל כרמל |
בעקבות המלחמה המתמשכת, הכדורגל הישראלי לא יורד מהכותרות לאחרונה, בין אם זה ליאל עבדה שעשוי לעזוב את סלטיק בשל הקהל הפרו פלסטיני שלה, או עדן קארצב ושגיב יחזקאל ששוחררו מקבוצותיהם בעקבות תמיכה בחטופים. מהצד השני של הסכסוך, הנבחרת הפלסטינית זוכה לתשואות ברחבי העולם, כשהשבוע החלה את מסעה בטורניר אליפות אסיה. הפלסטינים נכנעו 4:1 לאיראן, כשהם הוגרלו לבית עם הונג קונג ואיחוד האמירויות. כשזה נוגע למספרים, סגל הנבחרת הפלסטינית שווה 6.7 מיליון אירו. לשם השוואה, השחקן הכי יקר בנבחרת ישראל, מנור סולומון, שווה כ-19 מיליון אירו, כשבלעדיו ובלי ליאל עבדה, ששוויו עומד על 7 מיליון אירו, סגל הנבחרת הלאומית מוערך ב-53.2 מיליון אירו.   השחקן הכי יקר של הפלסטינאים הוא עודאי א-דבאח, שמשחק עבור שרלואה מתחתית הליגה הבלגית. החלוץ בן ה-25 כבש העונה 4 שערים והוסיף 2 בישולים ב-17 משחקי ליגה העונה, כששוויו עומד על 1.5 מיליון אירו. בנבחרת הפלסטינית רשם א-דבאח 22 הופיות, כשהוא מבקיע 8 שערים. אחריו מגיע עטאא ג'אבר המושמץ, שעלה לכותרות בספטמבר האחרון, עוד לפני המלחמה, כשהחליט לעבור לשחק עבור נבחרת פלסטין. ג'אבר בן ה-29 מחזיק באזרחות ישראלית ואף שימש בעבר כקפטן הנבחרת הצעירה, כשהמהלך שעשה עורר את זעמם של רבים, ואף נשמעו קריאות לשלול את אזרחותו. ג'אבר שיחק בעבר במכבי חיפה, בני סכנין ומ.ס. אשדוד, כשבקיץ 2022 עבר לנפטצ'י באקו האזרית.  רוב הקבוצות בהן שיחק גינו את החלטתו של הקשר, כשגם לא מעט שחקנים בכירים הביעו את מחאתם. שוויו של ג'אבר עומד היום על 400 אלף אירו, כשבקיץ הקרוב הוא מסיים את חוזהו באזביירג'ן, אך מה שבטוח - לכדורגל הישראלי הוא כבר לא יחזור. ג'אבר, שכבש העונה 2 שערים והוסיף בישול במדי נפטצ'י באקו, הספיק לרשום כבר 4 הופעות בנבחרת הפלסטינית. עוד שחקן לו שווי שוק זהה לשל ג'אבר הוא יאסר חאמד בן ה-26, שמשחק בנורת'איסט יונייטד ההודית. הבלם בן ה-26 רשם 26 הופעות בנבחרת הפלסטינית והבקיע 5 שערים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אולימפיאדה
צילום: Kyle Dias, Unsplash

קטאר 2036: אחרי המונדיאל קטאר מסמנת את האולימפיאדה

לאחר שני נסיונות כושלים ועם טמפרטורות קיץ חריגות ובנוסף עניין זכויות אדם שעדיין ברקע מהמונדיאל,  קטאר מכריזה רשמית על כוונתה לארח את המשחקים האולימפיים והפארא-אולימפיים ומתחילה מהלך דיפלומטי-ספורטיבי שאפתני

רן קידר |
נושאים בכתבה אולימפיאדה קטאר

הוועד האולימפי של קטאר הודיע רשמית על כוונתו להתמודד על אירוח אולימפיאדת הקיץ והפראלימפיאדה של 2036. מדובר בניסיון שלישי למדינה, אחרי שנכשלה בנסיונות לאירוח משחקי 2016 ו‑2020. הפעם, כך נטען, מדובר בקטאר שונה: כזו שיש לה תשתיות כמעט מלאות (כ‑95% מוכנות), שורת אצטדיונים מתקדמים, מערכת מטרו, נמל תעופה חדש וניסיון מוכח מארגון אירועי ספורט בינלאומיים, בראשם מונדיאל 2022 ואליפויות עולם באתלטיקה, שחייה, כדוריד, טניס ומירוצי פורמולה 1. הניסיון הזה הוא חלק מהמאמצים הכבירים של קטאר ל"הלבין את שמה". קטאר קונה עסקים, קונה קבוצות כדורגל, רוכשת נדל"ן ברחבי העולם, כדי שאנשים בעולם יתפסו אותה בצד הנכון של המפה - "בצד של הטובים"  למרות שהיא חשודה כמסייעת לטרור, לא דמוקרטית ומזהמת. 

מדינת הנפט העשירה הזאת משתמשת בהון הגדול שלה כדי לנסות להשתלב בעולם גם כי היא מבינה שהנפט לא יהיה לעד. ההכנסות ממנו בירידה, והיא מנסה לפתח מנועי צמיחה כלכלים - תיירות זה אחד מהם ומונדיאל ואולימפיאדה מזניקים אותה גם בהיקף התיירים. 

קטאר מדגישה כי היא מגישה את הבקשה כחלק מחזון ארוך טווח: "ליצור מורשת כלכלית, חברתית וסביבתית", כך אומר שייח' ג’וואן בן חמד אל ת’אני, נשיא הוועד האולימפי המקומי. אך למרות הניסיון וההשקעה, האתגרים הפוליטיים, החברתיים והאקלים נותרו משמעותיים, ויש מי שמפקפק אם ההצעה תעבור את מבחן ועדת הבחירה של הוועד האולימפי הבינלאומי. אאל שכעת, הסיכויים טובים הרבה יותר ממה שהיה בעבר. 

מונדיאל 2022 אמנם סיפק לקטאר במה מרכזית לתצוגת תכלית של תשתיות מרשימות, לאחר השקעה של כ-300 מיליארד דולר, אך עם זאת גם חשף שורה של בעיות עמוקות. לפי דיווחים, אלפי עובדים זרים מתו או נפצעו קשות בתנאי העסקה בעייתיים במהלך הבנייה האינטנסיבית של המתקנים. אמנסטי וארגוני זכויות אדם אחרים קראו לפיפ"א ולממשלת קטאר להבטיח פיצוי לנפגעים. 

מערכת הקפאלה, שהיא שיטת פיקוח על עובדים זרים, שהייתה נהוגה במדינות רבות במפרץ הפרסי, כולל קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות. מדובר במנגנון משפטי שמחייב כל עובד זר להיקשר באופן ישיר למעסיק מקומי, ששולט בניידות העובד, עוררה ביקורת חריפה. גם חופש הביטוי הוגבל, עם חוקים שמאפשרים מעצר של מפגינים בטענה ל"הפרת הסדר הציבורי", כולל דיווחים על מעצרים בתנאים קשים.