ראיון

אמנון רכטר: "שיכון צמרת זה תעלול פרסומאי, רצו ליישב את 'מעושרות' על אי תנועה"

בראיון ל-Bizportal מציע רכטר דרך לשיקום הת.המרכזית בת"א ומציג מודל להפרחת הפריפרייה. על איזו עיר הוא מתייחס כעלבון ויזואלי?
לירן סהר | (9)

האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר אשר תכנן בין היתר את היכל התרבות בתל אביב, ונכדו של זאב רכטר, אשר תיכנן את בנייני האומה, ממשיך במסורת המשפחתית: לאחר שתכנן את המשכן לאומנויות הבמה ואת תיאטרון הקאמרי החדש בתל אביב מתכנן כעת רכטר מבני ציבור גם בפריפרייה, דוגמת הקונסרבטוריון באילת, המרכז למוזיקה ישראלית בבנימינה, היכל התרבות ביבנה ומרכז מוזיקה בעכו. בראיון ל-Bizportal מסביר רכטר כיצד הקמתם של מבני תרבות בפריפרייה תוביל למהפיכה ומותח ביקורת על טעויות תכנוניות שנעשו במדינה בשנים האחרונות.

איך מבצעים התאמה של מבני תרבות לפריפרייה? הקמתו של מוסד דוגמת תיאטרון הקאמרי בעיר קטנה כמו קריית שמונה עשויה להיות בעייתית

"בניית מבנה התרבות נעשית בהתאם לחתך הסוציו אקונומי של המקום, מבצעים אנליזה של הפעילות התרבותית. פיתחתי מודל של הקמת מבני ציבור שיהוו לא רק קטליזטור לפריחה תרבותית אלא גם מנוף לפיתוח מגורים, מסחר, והעלאת רמת החיים. הקמת תיאטרון גשר ביפו הקרינה על כל האזור ומייצרת אנרגיה חיובית אשר מובילה לפיתוח של שדרות ירושלים, תיאטרון תמונע בלב אזור המוסכים ברחוב שונצינו תורם להעלאת ערך הנדל"ן באזור. אילת למשל מחולקת לשתי ערים נפרדות עיר המלונות ועיר המסכנים. החלטנו להקים קונסרבטוריון ל-300 איש בעיר הדפוקה בצמוד למבנה ישן, אני מפרגן לראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי אשר הרים את הכפפה ובהחלט יוביל לשדרוג המרכז הישן."

אינך חושב שלא פעם מקימים מבנה תרבות מפואר ויפה באזור שלא מתאים לכך

"נכון, הרעיון להקים את מוזיאון העיצוב בחולון, מבנה יפה ומיוחד ביותר, בלב שכונה חסרת ייחוד זו טעות בעייני, אני לא רואה תיירים נוהרים לאזור זה כי אין לו גורמי משיכה נוספים. הקמת הדפנס בפריז למשל, שער הניצחון המודרני, הובילה לפיתוח האזור הנידח ליעד תיירותי במעלה הראשונה, אם לא יפותחו אטרקציות תיירותיות נוספות מסביב למוזיאון בחולון ולא ייצרו ייחוד לשכונה המאוד שבלונית וטיפוסית - איש לא יגיע לשם."

מבני תרבות פועלים מספר שעות מועט בערב ורוב היום נותרים ריקים, זה לא בזבוז של משאבים?

"יצרנו מודל שדואג שמבני התרבות יהיו פעילים גם ביום וגם בלילה. במרכז למוזיקה הישראלית שתכננתי בבנימינה על שם אהוד מנור, יהודית רביץ תוכל להופיע בערב ובמהלך היום דוקטורנטים שמבצעים מחקר על השירה הישראלית יוכלו ליהנות מכיתות לימוד ומארכיון במהלך היום. צריך להתחיל להקים מרכזי תרבות גם בפריפרייה, מדוע שלא יקימו מרכז למוזיקה בטייבה? ביום המקום יהיה מרכז מחקר למוזיקה הערבית ובלילה יערכו במקום ערבי שירה של יוצרים ערבים ויהודים, מישהו צריך להרים את הכפפה ברשויות התכנון."

הדמיית בית המשפט בעכו

מתי לדעתך יהיה נעים להסתובב במרכזי הערים הותיקות? ההזנחה ניכרת בכל מקום

"זה ממש מדכא להסתובב במרכזי הערים המתפוררים ברחבי הארץ, הפתרון הוא חינוך וזמן. בברלין לכל אדריכל יש אחריות בסיסית לכבד את הסביבה שלו, לאט לאט נראה את השינוי גם בארץ. תל אביב, העיר האמיתית היחידה בארץ, מתיימרת להיות המנחה לסטייל, אך היא עיר זוועתית, אין ספק שהקמת התחנה המרכזית החדשה הייתה טעות איומה, אך אני ממש לא ממליץ להרוס אותה, כפי שעיריית תל אביב מעוניינת לעשות. בברלין הוקמו מפלצות מתועשות במאה ה-19 וכיום העירייה מאפשרת לאמנים ואנשי תיאטרון להקים מרכזי יצירה נגרים, נפחי זכוכית וציירים מגיעים למתחמים ב-8 בבוקר ומציגים במקום תערוכות, זה בדיוק מה שצריך לעשות עם התחנה המרכזית החדשה."

"עיר צריכה תוכנית בינוי מאוד קשוחה שמדגישה חזק מאוד גובה וחומרים. נוצרת בעיה כאשר פקידים מתעסקים בזכויות בנייה במקום להתייחס לסביבה. במבני מגורים כל הקומות פחות או יותר דומות וכל רוכש מביא את מעצב הפנים שלו, אולם בחוץ אין כל יחס לרחוב. המגדל שאנחנו מקימים בבית המשפט המחוזי בתל אביב לדוגמה פועל נגד הרצינות והפחד מבית המשפט, מנסה להיות ידידותי כדי שאנשים לא יגיעו עם פיק ברכיים למקום."

הדמיית בית המשפט המחוזי בתל אביב

אבל גם כשמקימים כאן ערים חדשות עושים טעויות תכנוניות, עיין ערך מודיעין

"מודיעין היא זוועה, עלבון ויזואלי, אבל היא בכל זאת אחת מהערים המבוקשות ביותר למגורים בישראל. עם ישראל מעוניין לגור בערי שינה. שים לב למה שקרה בפתח תקווה במקום לצופף את מרכז העיר ולתמוך בשדרוגו משתלטים על עוד שטחים ורחובות, גישה זו מובילה לבזבוז אדיר של משאבים. יש בישראל פסיכוזה של מדינה קטנה ללא קרקע ולכן צריך לבנות לגובה כדי שיישארו שטחים, זו טעות! בתכנון נכון ניתן להקים בניינים של 8-10 קומות בבנייה מרקמית שתיצור חצרות פנימיות וגינות, כמו בברצלונה. אחד מהמחדלים הגדולים ביותר שנעשו כאן הוא הקמת שיכון צמרת, מדובר בתעלול פרסומאי גורמים ל"מעושרות" לגור במרכז אי תנועה סואן."

אפרופו פילים לבנים, משרדך יושב בכיכר אתרים, אחד מהמתחמים השנויים במחלוקת בתל אביב

"אבי יעקב רכטר הקים את הכיכר אשר עולה כלפי הים. תל אביב היא לא כמו הערים ניס או סן טרופז, שדרות בן גוריון עולות לכיוון הים. מדובר היה במתחם חדשני וגאוני, אך גורמים מפוקפקים השתלטו עליו והאזור התמלא בחנויות מזכרות. ניתן בהשקעה קטנה להפוך את האזור מדוחה למושך - אפשר להקים מתחם אומנים ואופנה ולהפוך את האזורים הנטושים לתוססים, להוסיף תאורה ודלתות כדי שניתן יהיה לתפעל את האזור. אנחנו לאט לאט מנסים למשוך עסקים נוספים לאזור, הקמת המשרד באזור היא סוג של נקיטת עמדה, הבעיה שהאזור מצוי בבעלות פרטית, אם היה בבעלות העירייה האזור מזמן היה עובר מהפיכה."

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    מני 05/03/2012 13:26
    הגב לתגובה זו
    והבנתי איפה הבעיה הוא כותב " אם המתחם (אתרים) היה בבעלות העירייה המצב היה משתנה, הבעיה שהוא בבעלות פרטית" . הרי אין דבר מגוחך מזה, לבעלות פרטית יש אינטרס ברור של רווחיות בעוד שלעירייה יש את הבירוקרטיה שהעירייה עובדת עבודה.. אבל מה לעשות שאבא שלו בנה את במתחם המכוער הזה שללא קשר למיקמו או להשתלטות עויינת מצד גורמים עבריינים, המקום פשוט ניסה להיות חדשני ולא הצליח לו.
  • 7.
    חנה 05/03/2012 12:53
    הגב לתגובה זו
    שמעתי שעיתון ביזפורטל מצנזר תגובות של קוראים !!! למה ? ממה אתם מפחדים ? זה לא תורם לשיח הדמוקרטי כאשר עיתון מצנזר את תגובות קוראיו . להפך, זה סימן לשלטון טוטאליטרי שבו מכתיבים תוכן בלי לתת לעם לומר את מה שעל ליבו. תנו לנו להגיב ללא צנזורה
  • 6.
    תושב מודיעין 05/03/2012 08:56
    הגב לתגובה זו
    צודק בהחלט בנוסף התיכון התחבורתי מזעזע אני גר בעיר למרות התיכנון הגרוע פשוט יש בה יתרונות מסויימים אחרים
  • 5.
    צודק. הלוואי ויאמצו את המלצותיך (ל"ת)
    ירושלמי 05/03/2012 08:52
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    רונית 05/03/2012 08:37
    הגב לתגובה זו
    בכל מקום שנראה לא טוב הם מציעים לעשות מתחם של אמנות אופנה מוזיקה ובתי קפה הבעיה היא שאין לאמנים כסף לשכור במקומות אלו וגם אין קהל מספיק גדול שישלם עבור כל הנ" ל.
  • 3.
    מגדל בית המשפט 05/03/2012 08:24
    הגב לתגובה זו
    כמו בית המשפט.
  • 2.
    רכטר 05/03/2012 08:23
    הגב לתגובה זו
    עוד פלצן. העובדה שהאבא והסבא היו אדריכלים לא עושה אותו אדריכל טוב. לא ראיתי שממנו באה הישועה. פתח תקוה- ראש העיר מחפש ארנונה בגלל זה אם המושבות שכונה מסכנה ללא תחבורה עם בעיית חנייה חמורה. ומנותקת מהעיר. מגדלי בבל צפופים. לא צריך את רכטר להבין שאפשר לבנות אחרת אבל ראש העיר רוצה כסף בניה עם חצרות פנימיים - בניה מעצבנת שכל אחד גר בתחת של השני החצר הפנימית מה זה? גינת שעשועים? שבכל שעות היום יבואו הילדים לשם וירעישו או בערב המתבגרים השתיינים ? או שמא חצר פנימית לבעל קומת הקרקע ? שם במקרה הטוב ישאיר אורות כל הלילה יארח את חבריו הקולניים או יעשה להם מנגל? ימי הולדת? בניה ערבית מדכאת בטח יהיה גם חלונות ארוכים ומסוכנים פתח תקוה- המרכז דוחה ראש העיר דוחה עיר בסגנון מרוקאי עם ספסלים אדומים תאי טלפון שמשמשים משתנה צבורית ועם אדיוט
  • גלית האדריכלית 05/03/2012 11:12
    הגב לתגובה זו
    רק במדינה שלנו מזלזלים במסורת,תקרא מה נאמר,אוהב, מסכים,מתנגד,דבר לעניין,מה זה קשור למשפחה שלו?
  • 1.
    מודיעין- אדריכל " גאון, בנה עיר כישלון.. (ל"ת)
    מבוזרת, אין רחוב ראש 05/03/2012 08:14
    הגב לתגובה זו
התחדשות עירונית
צילום: ליאור פתאל

יזמי התחדשות עירונית מבקשים מהדיירים להוסיף כסף או שהפרויקט יבוטל - להסכים?

"מצטערים, העלויות גדלו - תוסיפו כסף, או שתוותרו על תוספת של 10 מ"ר, אחרת הפרויקט יבוטל" - המגמה החדשה בהתחדשות עירונית

עמית בר |
נושאים בכתבה התחדשות עירונית

עשרות פרויקטים להתחדשות עירונית בתל אביב ובערי המרכז תקועים כעת כי ההצדקה הכלכלית לפרויקט הופכת להיות גבולית. יזמי ההתחדשות העירונית, למי שלא יודע, יכולים לשנות את התנאים תוך כדי תנועה, אם התמורות שהם מקבלים מהעיריה משתנות ואם יש שינויים בשוק. במצב כזה - הדיירים שחולמים על דירה גדולה ששווה הרבה יותר, יכולים תוך כדי תנועה, לגלות שהחלום יהיה קטן יותר. הימזים פשוט פונים לבעלי הדירות עם שינוי בתנאי ההצעה - רוצים - רוצים; לא רוצים - העסקה תתבטל.  

התחדשות עירונית היא פתרון מרכזי למצוקת הדיור ומנוע ליצירת אלפי דירות חדשות מדי שנה. אלא שהמציאות הנוכחית הופכת את התוכניות למורכבות הרבה יותר. פרויקטים שנחתמו ב־2020 או 2021, בשיא הביקוש ובסביבת ריבית כמעט אפסית, הופכים היום לבלתי כלכליים. השילוב בין הוצאות בנייה שעלו בעשרות אחוזים, עלויות מימון כבדות ושוק רווי דירות חדשות, מערער את המודל שעליו התבססו מאות מיזמים. היזמים האלו אמורים לעמוד בהסכמים שלהם, אבל לרובם יש פתח מילוט. 


היזמים מציעים פחות

היזמים מציעים פחות ועדיין - לרוב הדיירים זה בכל זאת משתלם, במיוחד שהם כבר נמצאים בתהליך. אנשים לא נוטים לשנות החלטות כל כך משמעותיות, במיוחד אחרי אחרי עשרות ישיבות של דיירים, פגישות עם עורכי דין, מפגשים רבים עם היזמים, הם נמצאים כבר עמוק בתוך התהליך, ולכן הם לרוב יתקדמו. הבעיה שזו קרקע נוחה ליזמים לקבל יותר. האם הדיירים באמת מבינים ויודעים בכמה עלו חומרי הבנייה ומה המצב המימוני של היזם. לא, והם גם לא צריכים לדעת, אבל ברגע שהיזם פותח שוב את העסקה, הוא יכול בקלות לשנות לטובתו את התנאים.  זאת סוגייה מאוד בעייתית - דמיינו שקניתם דירה ותוך כדי תנועה המחיר שלה עלה משמעותית, או שמורידים לכם 10-20 מטר רבוע משטחה.  

בפרויקטים רבים הדיירים כבר נמצאים בשלב מתקדם: התוכניות אושרו, היתר הבנייה בפתח והבנק נערך להעמיד מימון. ואז מגיעה ההפתעה -  היזם מודיע כי החישובים שעליהם התבססו ההסכמות אינם רלוונטיים עוד. הדירות שאמורות היו להימכר במחירים של 60 אלף שקל למ"ר לא מצליחות להימכר גם ב-50 אלף שקל, ועלות הבנייה, שעמדה על כ־11 אלף שקל למ"ר, קפצה ל־15 אלף שקל ואף יותר. התוצאה: פרויקטים שהובטחה בהם רווחיות של 15% נכנסים לגרעון, והבנקים מסרבים להעמיד ליווי לפרויקט שאינו עומד ברף הכלכליות.

במצב כזה, היזמים מבקשים מהדיירים לשנות את ההסכם: להפחית מהשטח המובטח, לוותר על חניה נוספת, לוותר על דמי שכירות בתקופת הבנייה או לשנות את לוחות הזמנים. אחרת הפרויקט ייעצר לחלוטין. עבור הדיירים, מדובר בדילמה לא פשוטה. מצד אחד, אפשר לעמוד על החוזה ולדרוש אכיפה, אך המשמעות היא להתחיל הכול מחדש עם יזם חלופי ולחכות עוד שנים ארוכות. מצד שני, פשרה מביאה לדירה חדשה בתוך כמה שנים, גם אם בתנאים פחות טובים מהצפוי. השאלה אם להסכים להצעה החדשה של היזם או לא היא תלויה כמובן במקרה עצמו. אבל כמו כל דבר, זה מו"מ. היזמים ינסו להפחית עד כמה שאפשר את התמורות, או לבקש כמה שיותר כסף. הדיירים צריכים לחזור להסכם הבסיסי ולנסות לקבל אותו. בסופו של דבר מול עלויות שעלו, גם מחירי הדירות עלו. במקרים רבים זו תאבת בצע של היזמים, אם כי, יש מקרים רבים שמדובר במצב אמיתי, אבל הדיירים לא אשמים שהיזם לא יודע לחשב את ההוצאות שלו. 

דירות בבנייה
צילום: איציק יצחקי

משבר האלומיניום ואיך הוא יכול להעלות את מחירי הדירות

אחרי ירידה משמעותית במחירי הדירות בחודשים האחרונים, מגיע משבר האלומיניום ויכול לעצור את מגמת הירידה 

עמית בר |

שוק האלומיניום הישראלי קרס תוך חודשים ספורים. היבוא מסין, שסיפק עד כה כ-60% מצרכי השוק המקומי, צנח בגלל היטל היצף של עד 146% שהטיל משרד הכלכלה על פרופילי אלומיניום סיניים, במטרה להגן על התעשייה המקומית מפני מה שהוגדר כתחרות בלתי הוגנת. יבואנים עצרו משלוחים שכבר היו בדרך מחשש שלא יוכלו לשחרר אותם במחיר סביר, קבלנים מדווחים על מחסור בחומרי גלם, ופרויקטים נעצרו. 

האופציה הטורקית, ששימשה כספק חלופי מרכזי וסיפקה כ-30% מצרכי השוק, נחסמה לחלוטין בעקבות האמברגו שהטיל ארדואן על ישראל. המשמעות של האירועים האלו על הרוכשים - עיכובים במסירת דירות ותוספת של 50-100 אלף שקל לדירה. אלא שאנחנו נמצאים בשוק של קונים - הקונים קובעים את התנאים, הקבלנים מתקשים למכור דירות. היקף הדירות הנמכרות יורד מדי חודש ובמקביל יש ירידות מחירים. בשוק כזה, קשה מאוד לגלגל את עליות המחירים לרוכשי הדירות, למרות שהפעם לקבלנים יש "סיבה טובה". 

המשמעות כנראה תהיה שהם יספגו חלק מההוצאה הזו מה שיקטין את המרווחים שלהם. הבעיה במשבר האלומיניום שכל אירוע שפוגע במגמה הנמשכת בחודשים האחרונים של ירידות מחירים יכול שוב להצית את הביקושים לדירות. ירידת המחירים צריכה להיות בפועל, בשטוף בנתוני הלמ"ס וצריכה להיות אווירה מלאה של ירידות מחירים וציפייה להמשך ירידה. רק ככה המחירים יורדים בהדרגה. בפעמים הקודמות שהיו ירידות מחירים הגיע אירוע מטלטל שהזניק את המחירים. בפעם האחרונה אלו היו המבצעי קבלן שלא נספרו על ידי הלמ"ס וגרמו לרוכשים לחשוב שיש עליות מחירים ואז הם ירדו מהגדר כדי לרכוש. 

משבר האלומיניום יכול להיות טריגר, הוא יכול לשנות את מסלול הירידה במחירי הדירות וזה הסיכון הגדול שלו. 

עיכובים במסירה - איך זה משפיע על הרוכשים?

משפחות שתכננו את המעבר לדירה החדשה נאלצות להמשיך לשלם שכירות במקביל להחזרי המשכנתא שכבר החלו. עלויות האחסנה מוכפלות, הוצאות המעבר גדלות. הפיצויים על איחור במסירה, המוגבלים ממילא בחוק, רחוקים מלכסות את הנזק האמיתי..

מעבר לעיכובים יש חשש כאמור לעליית מחירים. המעבר לספקים חלופיים בהודו, וייטנאם או טייוואן כרוך בהתייקרות דרמטית. המחירים מהספקים החדשים גבוהים ב-30% עד 40% מהמחירים הסיניים המקוריים, וזאת לפני שמחשבים את עלויות ההקמה של קווי האספקה החדשים. התהליך כולל הכנת תבניות ייחודיות לכל פרויקט, התאמה לתקנים הישראליים, בדיקות איכות מקיפות והקמת שרשרת לוגיסטית חדשה לגמרי. מדובר בתהליך שאורך בין ארבעה לשישה חודשים במקרה הטוב, ובהתייקרות כוללת של 50% לפחות בעלות האלומיניום.