מוטלה שפיגלר אימן פעם את מכבי נתניה בכדורגל, ששלטה בליגה ללא עוררין. שפיגלר אמר אז שיש נתניה ועוד 15 ודבריו נכנסו לפנתיאון. כשמתבוננים היום במדד המחירים לצרכן, נדמה שניתן לומר, בהשאלה, שזה הדיור ועוד 9... אז מה יעשה בנק ישראל?

בחודשים האחרונים ניכרת ירידה בקצב האינפלציה בישראל. שיעור השתנות מדד המחירים לצרכן (להלן המדד) ב-12 החודשים האחרונים עמד על 2.1% בחודש ספטמבר 2012, וירד מאז עד 1.3% חודש מארס השנה. בדרך ירד קצב ההשתנות של המדד מתחת לרף 2%, שהוא אמצע תום יעד האינפלציה (1%-3%).

יצוין, כי אין מדובר בתופעה ישראלית בלבד ולא רבים מדגישים זאת. בגוש האירו, לדוגמא, צנח קצב האינפלציה הנמדד מ-2.2% ל-1.2% בתוך ארבעה חודשים. למזלנו, שיעור האבטלה שם עומד על 12.1%, מול 6.5% בלבד כאן.

ובכל זאת, ניתן לקשור את הירידה בקצב האינפלציה בארץ גם לגורמים מקומיים.

למעשה, מתנהלת זה זמן "תחרות משיכת חבל" בין סעיף שכר הדירה, שעלה 2.9% ב-12 החודשים האחרונים (סעיף זה מהווה 1/4 מהמדד), לסעיף התחבורה והתקשורת, שירד 1.9% באותה תקופה (במידה רבה על רקע הסדרת שוק התקשורת בשנה-שנתיים האחרונות) והסעיפים התלויים במחיר הנפט, שירד כ-12% בשנה האחרונה. לשני האחרונים ניתן לצרף כמובן את עליית השקל כנגד הדולר, התומכת בעקיפין בריסון עליית המדד.

לאחרונה, ידם של הכוחות המסיגים על העליונה: המדד ללא דיור עלה 0.8% ב-12 החודשים האחרונים, פחות מהרף התחתון של יעד האינפלציה. מצב זה מעלה שאלה חשובה - האם על בנק ישראל להוריד את הריבית ולאושש בכך את הפעילות ברוב סעיפי המדד, אך להסתכן בליבוי העלייה בסעיף הדיור? דילמה זו עלולה להחריף בחודשים הבאים, שכן מחירי הדירות בבעלות דייריהן, שאינם נכללים במדד, עלו 10.5% בשנה האחרונה ושכר הדירה עלול לצמצם פערים. להגדלה של ההיצע, מנגד, ייקח זמן להשפיע.

הסוגיה מתחדדת כשבוחנים לא רק את ההאטה בקצב האינפלציה, אלא גם את הצטמצמות ההיקף שלה: במדד המחירים לצרכן 10 סעיפים. הפעם האחרונה בה ירדו 7 מסעיפי המדד, כפי שקרה בחודש מארס האחרון, הייתה אי שם בתחילת שנת 2010.

להערכתי, מצב זה מצריך זהירות רבה מצד בנק ישראל: מחד, ירידה ברוב סעיפי המדד תומכת בירידת ריבית. מנגד, יעד האינפלציה של בנק ישראל נקבע לפי כל המדד. אמנם רק סעיף דומיננטי אחד מושך אותה כלפי מעלה, אך מדיניות הריבית תתקשה "להתעלם" ממנו.