משאלה לכבוד יום העצמאות - אחרי אין ספור פספוסים

השימוש במפורסמים זו תופעה שהפכה ממזמן לחלק מאסטרטגיות הניהול (וההישרדות) של התקשורת, וגם של המומחים עצמם. שלא יהיה ספק, כל אותם סלבריטאים מדברים מפוזיציות, ומשתמשים בבמות הענק מהסוג של הרויטרס, ניו יורק טיימס, CNBC, אקונומיסט ואחרים על מנת לקדם אג'נדות, שלהם ושל התקשורת. ראינו שבסוף השבוע הופיע מוחמד אל אראיין, מנהל PIMCO, הגדולה בקרנות ניהול האגחי"ם בעולם (2 טריליון בניהול בסוף 2012), בהתקפה על ההחלטות של הגוש שהתקבלו בדבלין בנושא קפריסין בסוף השבוע, "זה רע לקפריסין ורע לאירופה", מה האלטרנטיבות? אין כמובן, אפילו ממשלת קפריסין מבינה זאת. אבל כותרות של אל אראיין מעלות רייטינג, וזה טוב למפרסמים ומן הסתם גם לו ולחבריו כמו סורוס, רוביני ואחרים, שכבר התארגנו לריסוק האירו. אבל כותרת של אל אראיין זניחה בהשוואה לכותרת של גולדמן סאקס.

כדוגמא, עד סוף ינואר 2013 הביאו כל הרשתות המובילות את משנתה של גולדמן סאקס, שדגלה ברכישת זהב שהיה אמור לחצות את רף 1810 הדולרים ב-2013. מי לא קורא כותרת של גולדמן? זה מעלה רייטינג בגדול. באמצע השבוע שעבר, שוב כיכבה גולדמן ב-CNBC, CNNFN, מארקטווץ', רויטרס וחברים בנושא הזהב. "צאו מהזהב", אמר המנשר החדש, "אנחנו מעדכנים, המחיר יגיע ל-1,600 ב-2013, ול-1,450 ב-2014". "אם המחיר יגיע ב-2014 ל-1450 אז בשביל מה להישאר?", צעקו המשקיעים והובילו הזהב לתחזיותיה של גולדמן ב-2014 כבר ביום ו' האחרון. הסתכלו בבקשה על גרף הזהב, העיתויים של הצהרות גולדמן והכותרות, ותחליטו לבד בעבור מי הייעוץ וגם הכותרות. ולחיי מדינת ישראל - משאלה ליום העצמאות

כנס הביומד של Bizportal, שנערך בשבוע שעבר, היה מוצלח מכל הבחינות, בעיקר ענייני. הפוטנציאל הישראלי בתחום מרשים ביותר. בעבר, היו לישראל מספר פוטנציאלים ענקיים שלא נוצלו. יכולנו להיות מעצמת מיצים ותרכיזים וויתרנו לקוקה-קולה. בין אתא, תפרון וגוטקס נתנה לנו האפשרות להיות מעצמת אופנה, ולא לקחנו. כמעט והיינו המעצמה המובילה בהדמיה, אבל ויתרנו ל-GE, והביזיון בהדפסה דיגיטלית כבר רשום בספרי הימים. בכל פעם שאנחנו עוברים את מתקן ההתפלה באשקלון, נחמץ לבנו לראות שהצרפתים מנהלים את הפרויקט, בקרן המים של פיקטאט או בסל המים PHO, אין אפילו חברה ישראלית אחת - אנחנו הרי הובלנו את העולם בתחום. תוכנה? שלא תצא מכאן אפילו SAP אחת? אם לקוריאה היה את הבסיס שהיה לנו, סמסונג הייתה רק חברה קטנה יחסית. אבל מהפכות הטכנולוגיה / אינפורמציה והגלובליזציה ממשיכות לייצר הזדמנויות.

לאחר הכנס של Bizportal בדקנו מה הסיכוי של ישראל להפוך למעצמה גלובלית בתחום הביומד. עשינו מחקר השוואתי בין מגזרי תעשייה שונים, מה חושבים במדינות ה-OECD. את כל זה בדקנו מול תחזיות עתידיות על התפתחות מגזרי התעשייה השונים והמסקנה ברורה - ממשלת ישראל חייבת לטפח את תחום הביומד - אין שום תחום תעשייתי, ייצור או שירותים, שמבחינת עלות / תועלת כלכלית, ייתן למדינה ולאזרחיה יותר. תחום הביומד מספיק גדול להבטחת ההובלה של אותה תעשייה או חלק ממרכיביה. היא יכולה להביא לצמיחה ארוכת טווח של הכלכלה הישראלית. למדינת ישראל יש את כל הדברים שנדרשים על מנת להפוך למעצמת רפואה ביו טכנולוגית, צריך רק להחליט - אז, ביום ההולדת ה-65, שווה סוף סוף להחליט.

שתי מילות המפתח ששמענו בכנס היו "יכולות" ו"אקזיט". בישראל מצויות יכולות בלתי רגילות להקים תעשיית ביומד מובילה, אבל זו לא תקום עד שנשתחרר ממנטליות האקזיט. התנאי ההכרחי, הן להקמת תעשיית ביומד משמעותית והן להשתחררות ממנטליות האקזיט - הוא המעורבות הממשלתית וטיפוח התחום, לא רק בכסף. כסף הוא למעשה הגורם הפחות חשוב במעורבות הממשלתית (ברגע שהממשלה תחליט, הכסף יבוא ובגדול). יצירת תשתית ואווירה עסקית מתאימים זו התרומה החשובה של הממשלה להפיכת ישראל למעצמת ביומד. האם אפשר להגיע למצב בו תעשיית הביומד הישראלית תהיה המובילה בעולם? בהחלט, צריך רק לרצות ולבצע - זה יעלה פחות ממה שמקדישה הממשלה היום להשקעות "תמיכה" שונות בתעשייה ובאקדמיה.

מאז "פרצה" מהפכת הביו-רפואה לתודעת הציבור, בתחילת שנות ה-80', היה ברור שכאשר תעשייה זו תגיע לבשלות מסחרית היא תשנה לחלוטין את פני הרפואה, ותהפוך לאחד ממגזרי התעשייה הגדולים והרווחיים ביותר. אותה תעשייה נכנסת כעת לבשלות מסחרית המאפשרת לישראל לנצל את האוצרות שפיתחה בתחום .אבל זה יקרה רק עם מעורבות ממשלתית (מעורבות, לא ניהול). כל מה שצריך לעשות הוא להעתיק מהקוראנים, ושלא יגידו לנו שהישראלי שונה מהקוריאני. שר הכלכלה והמסחר, נפתלי בנט, דיבר לאחרונה בכנס תעשיות טכנולוגיה מתקדמות (IATI), והדגיש את יכולותיה הטכנולוגיות של ישראל. על פי דבריו הוא יעזור לדחוף קדימה את תעשיית ההי טק הישראלית ואפילו הביא את קוריאה כדוגמא. אבל השר התמקד דווקא בצירופם של תלמידי ישיבות למעגל העבודה וניצול הידע שלהם בתלמוד - מה שעל פי השגריר הקוריאני מעודדת ממשלת קוריאה ללמוד שם כדרך לחידוד המוח. הלוואי ויצליח, אבל לא לכך הכוונה. אנחנו חושבים שממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית / מבצעית שתביא להקמה של 2-3 חברות מובילות / גלובליות, פרטיות / ציבוריות בתחום הביו רפואי. חברה אחת בתחום רפואת תאי גזע, השנייה בתחום הטיפול במרכז העצבים והשלישית בתחום הרובוטיקה הרפואית. יש בישראל את חומר הגלם והתשתיות, אבל ללא תמיכה ממשלתית לא תקום כאן "טבע של תאי הגזע", "טבע של הרובוטיקה הרפואית", ולבטח לא "טבע של מחלות מרכז העצבים".

מבחינת אחוזי תקציב, ישראל מוציאה יותר מכל מדינה ב-OECD על מחקר ופיתוח. ב-2011 הקציבה הממשלה 9.4 מיליארד דולרים - 4.2% מתקציב המדינה - להשקעות במו"פ, כשהיא מקדימה בכך את קוריאה ויפן עם 3.7% מהתקציב ואת ארה"ב עם 2.7% מתקציבה. במקרה של ארה"ב וישראל, הסכום אינו כולל הוצאות מו"פ צבאיות (תקציבי המו"פ של רפא"ל לדוגמא). בישראל ישנם מוסדות מחקר כמו הטכניון, מכון ויצמן, בתי החולים והאוניברסיטאות, שיכולים להוות בסיס תמיכה ענק לתעשייה כזו. צריך לזהות, מבין היזמים הרבים שפועלים בתחום או בחברות הרפואה והביולוגיה הרבות שמסתובבות בארץ, אלי הורוביץ Look alike, ולעזור לו לייצר את "הטבע של התחום". צריך ללמוד איך עושים זאת מהקוריאנים. אבל התנאי הוא בתמיכה ממשלתית מלאה כמו בקוריאה. בין נתניהו, בנט, לפיד, סילבן שלום ושטייניץ אפשר בקלות להגיע לכך. נכון, חוגי המחאה החברתית יקימו זעקה גדולה על הפניית משאבים לכך, אבל אין ברירה - בקצב האקזיטים הנוכחי עתיד התעשייה הטכנולוגית בישראל יהיה דומה לעברן של תעשיות ההדרים, הטקסטיל והמים שלנו.

הבנק הכי מוצלח במערב - Wells Fargo (סימול: WFC)

רבים אינם מודעים לעובדה שהבנק, שמרכזו בסן פרנסיסקו, הוא המוסד הפיננסי בעל שווי השוק הגבוה ביותר מבין עשרת הבנקים הגדולים במערב - מעל 196 מיליארד דולרים - כאשר הוא מקדים את HSBC (סימול: HBC), ג'י פי מורגן (סימול: JPM), סיטיגרופ (סימול: C) ובנק אוף אמריקה (סימול: BAC). החמישייה המתוארת מציגה שווי שוק של למעלה מ-130 מיליארד כל אחת, כאשר הבאים לאחר מכן, Banco Santander (סימול: SAN), יו.בי.אס (סימול: UBS), ברקליס (סימול: BCS), קרדיט סוויס (סימול: CS), דויטשה בנק (סימול: DB) מוערכים הרבה מתחת. זה לא אומר כמובן שהבנק מוביל בכל הפעילויות.

מבחינת ההכנסות, מורגן הוא המוביל, וכך גם מבחינת הרווח למניה. בסה"כ הוא הבנק שנחשב היעיל והבטוח ביותר להשקעה לאורך זמן. אם תבדקו את התשואות שסיפקה המניה לאורך השנים, תגלו שהן גבוהות בהרבה מכל מניות הבנקים הגדולים האחרים שהוזכרו. האמון בבנק היא גם הגורם לכך שתשואת הדיבידנד שלו, 2.7% כרגע, נמוכה יחסית (למרות שהוא מהאגרסיביים בעניין זה).לעומתו, Wells Fargo היה הבנק האמריקני היחיד שערב משבר 2008 קיבל דירוג של AAA מסוכנות S&P, ולבסוף זה הבנק האהוב על וורן באפט - מה שגם אומר דבר או שניים על איכותו.

ישנם רבים שמפקפקים בכדאיות ההשקעה בבנקים הגדולים, עקב זיכרונות "התנהגותם" בעבר ולא פחות עקב העליות בערך המניות שלהם מאז היציאה מהמשבר. WFC עלתה מאז ב-333% - העלייה השלישית בעוצמתה לאחר ש-BCS עלתה ב-430% ו-C שעלתה ב-335% (צריך כמובן לקחת בחשבון שהעליות הללו מהוות, בין השאר, גם תגובה לירידות הבלתי רציונליות של סוף 2008 - תחילת 2009 - "ירידות הפחד" כפי שכונו). בנושא הספציפי של Wells Fargo קיימת "הבעיה" של משקל תחום המשכנתאות בפעילות הבנק (למרות שתיק המשכנתאות של הבנק הוא מהיציבים שיש).

בעניין השקעות במניות בנקים, חייב המשקיע להבין שבנק מהסוג של Wells Fargo אינו צריך להיות מוערך כ"בנק'". Wells Fargo, כמו שאר הבנקים הגדולים בארה"ב, הפך ממזמן לחברת שירותים פיננסיים, וולמארט של התחום הפיננסי, וכך צריך להעריך חברות כאלו. אם נבחן מהיכן מגיעות הכנסות הבנק, נגלה שב-2012 24.8% (כ 22.7 מיליארד) מתוך סך הכנסות של כ-92 מיליארד, הגיעו מתחום הנדל"ן, משכנתאות והלוואות בתחום הבניה לקבלנים. Wells Fargo הוא הבנק המוביל בתחום הנדל"ן (אצל המתחרה הגדולה, JP Morgan, הנדל"ן מהווה רק 11.6% מהעסקים). עובדה זו הבהילה משקיעים ב-2008, אבל המשקיעים לא בדקו את סוג ההלוואות שנתן הבנק בתחום הנדל"ן בבהלה הגדולה דאז.

שלושת מקורות ההכנסה הגדולים הנוספים הם הלוואות מסחריות, מסחר בני"ע וניהול נכסים וברוקראז' עבור הציבור. הבנק, כמו כל המתחרים, נכנס לתחום הברוקראז' ובנקאות ההשקעות כאשר רכש ב-2008 את בית ההשקעות המוביל , Wachovia. הרכישה (שנעשתה במחיר של פי 7 מהמחיר שהציעה סיטיגרופ אז) הייתה גם היא מהגורמים לירידות. אבל כמו במקרה של הנדל"ן, גם השפעתה דאז על מחיר מניית WFC נבעה מחוסר הכרת הנושא, ולבסוף הפכה לאחד הנכסים החשובים בבנק. לדעתנו, מאז תחילת המאה ובעיקר מאז משבר 2008, חל שינוי דרסטי בדרך בה מסתכלים משקיעים על השקעה במניות הבנקים הגדולים. "יחסי ההון" של הבנקים שבעבר היוו את המדד להערכה, אינם משקפים יותר את המצב האמיתי מסיבות רבות שצר המקום להכילן. אנחנו מאמינים שהשיקול המרכזי היום קשור במה שאנחנו מכנים "אמון המשקיע בדוחות, בשקיפות שלהם ובהנהלת הבנק" - כאן אין ספק ש-Wells Fargo מוביל. מבחינת הקונצנזוס, המניה נסחרת במכפיל היסטורי של 11 פעם ומכפיל חזוי ל-2012-13 של 10.2 ו-9.6 בהתאמה. אז בתיקון הבא יש לכם עוד מניה מעניינת.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.