למרות החשש מהצוק והסימנים לדו"ח תעסוקה מאכזב - השוק אינו יורד, מדוע? הסיבה העיקרית קשורה בכך שהכל יודעים שאם דו"ח התעסוקה אכן יאכזב הסיבה טמונה בסופת סנדי - אירוע חד פעמי. בקשר לצוק, למרות האיומים שאובמה והרפובליקנים כאילו לא יגיעו להסכם, איש אינו מאמין שאכן המחוקקים ישתגעו עד כדי כך.

עגל הזהב

מקור התואר Guru הינו בהודו - כך קראו למורה כשתלמידיו הלכו אחריו, שהיו הגרופים שלו. וול סטריט אימצה בהתלהבות את התואר, במיוחד בשנים האחרונות, בהן השימוש בגורואים עוזר לתרבות הכותרות, להפצת מידע בשיטת ה-In Play.

כשפרשן מכניס גורו כמו ג'ורג' סורוס, לדוגמא, לכותרת - יותר משקיעים עוצרים להסתכל. ההצטרפות המסיבית, מאז החלה מהפכת ה-IT, של אנשים למשחקי הבורסה העלתה את חשיבות השימוש בגורואים, הם חשובים לרייטינג של הפרשנים ובמיוחד, במקרים של גורואים שמעורבים לפרנסתם בשוק ההון, הם חשובים לעצמם - ההופעה בכותרת משאירה אותם במשחק. בתרבות הכותרות שיצרה מהפכת האינפורמציה, הגורו מתאים כמו כפפה ליד. לא רק בגלל הרייטינג, אלא שאינו מחייב דייקנות. בימי הגורואים בנג'מין גרהאם, בארנארד ברוך ואפילו פיטר לינץ', השתמשו פרשנים בתואר, "האיש בעל מגע הזהב", אבל "מגע זהב" מדבר על המשכיות. לך תסביר כפרשן מדוע פאבר או רוג'רס למשל, שחזו נכון אירוע אחד וטעו מאז כמעט בכל תחזית שעשו, יכונו בעלי "מגע זהב"? אז עדיף "גורו".

כמה אנשים יעצרו לעיין בכתבה מנומקת בעלת כותרת כמו "אירופה מתפרקת" לעומת מספר הקוראים לכתבה עם הכותרת, "סורוס מזהיר שאירופה עומדת להתפרק"? מה ימשוך יותר, "מדוע כדאי להשקיע בזהב?" או "סורוס וג'ון פאולסון קונים זהב"? בוול סטריט הבינו שמספר העיניים שמתבוננות בכותרות פיננסיות / כלכליות עולה אקספוננטאלית בכל שנה, לכן צריך "בשר" לכותרות ואין כמו גורואים לבשר.

בסוף 2008 היו לפאולסון, הבעלים-מנהל של משפחת קרנות ההדג' Paulson & Co, יותר גרופים ממדונה ואנג'לינה ג'ולי ביחד, למה? כי התברר שב-2007-8 האיש עשה 3.7 מיליארד דולר במכה באמצעות שורט על מכשירי הסאב-פריים שהתרסקו, לכן כולם רצו לדעת מה האיש חושב ומה הוא עושה. מעט מאוד אנשים יודעים את שקרה למשפחת הקרנות שלו בשנתיים האחרונות, ואפילו פחות עקבו אחרי ההצלחות של סורוס לאחר המכה של 1992, אבל למי איכפת? - כשפאולסון או סורוס מדברים או שפרשן כלשהו טוען בכותרת שהם אמרו משהו - המשקיעים, מוולדיבוסטוק ועד בת ים, מקשיבים. אגב, ג'ורג' סורוס הפך לגורו גדול ב-1992 כאמור עת "הכה את בנק אוף אינגלנד", הימר נגד השטרלינג ועשה מיליארד במכה. כנראה שבימים ההם, 1 מיליארד היה גדול מ-3.7 היום, כי השימוש בשמו בכותרות מביא אינספור מבטים, אפילו יותר מהשימוש בשמו של פאולסון - ככל שעולה חשיבותו של הגורו בוול סטריט - כך עולה חשיבות שמו לכותרות גם בתחומים אחרים, פוליטיקה למשל. מלחמת הרייטינג הגדילה הדרישה לגורואים בכותרות, והביאה את וול סטריט להקל ברמה הדרושה לקבלת התואר הנכסף, לכן היום ישנם מאות גורואים זמינים לכותרות.

למה הסיפור הזה?

התחרות על תשומת הלב של צרכני הכותרות, בעיקר הסוחרים, תחייב הגדלת השימוש ב'גורואים'. התהליך יגרום לעלייה חדה בזעזועים בשוק ולהמשך הירידה ברמת האינטליגנציה שמופעלת בקבלת החלטות ההשקעה. חלילה לנו מלהפחית באיכותם וברמת ההצלחה של אלה האחררונים, אבל חשוב להתייחס לדבריהם בכותרות עם גרגר של מלח. חשוב לבדוק מה באמת אומר הגורו ומהי בדיוק היסטוריית ההצלחה שלו. המקרה הישראלי מוכיח, שבגלל צורך בגורואים לכותרות, הפכו גם מצליחנים זמניים לגורואים, אנשים שתו בצמא כל כותרת שהזכירה מה טען בן דב או דנקנר. אז בבקשה, לא סתם כתבו את הסיפור על עגל הזהב.

מי אומר שאין בוננזות בטקסטיל? Lululemon Athletica (סימול: LULU) חוזרת לשיא

בשביל לקחת רעיון ולהפוך אותו לחברת ענק גלובאלית צריך מנהל טוב. לזהות נישה בתחום שמרני של הכלכלה הישנה, תעשיית הטקסטיל. בשביל להקים חברה שתיכנס לנישה ולהוביל אותה בקצב צמיחה שאפילו בתחום הטכנולוגי לא קיים, צריך מנהל בעל חזון, שיודע כיצד לממשו. אין הרבה אנשים כאלה, אבל למזלה של LULU, דניס (צ'יפ) וילסון, אכן כזה. וילסון, איש עסקים ויזם קנדי בן 56, משוגע לספורט, בריאות ובשנים האחרונות גם ליוגה, ייסד והוביל כל חייו בהצלחה חברות בתחום הטקסטיל.

הוא מתגורר בונקובר ומן הסתם ביקר לא פעם בסיאטל, מקום הולדתה של ענקית הקפה סטארבקס (סימול: SBUX). וילסון שמע כנראה את הוארד שולץ, מייסדה ומנהלה של הענקית אומר, "אנחנו מוכרים אווירה בעיקר. אנשים אוהבים לבלות ולפטפט אצלנו" - וילסון יישם את הרעיון בתחום הטקסטיל.

הוא פתח בשנת 2000 חנות נסיונית בונקובר, אותה הפך למקום כינוס של נשים העוסקות ביוגה וספורט. בחנות היה מקום ליוגה שהגישו בו קפה עם כסאות ושולחנות המאפשרים לשבת ולשוחח על יוגה וספורט. הוא פיזר בחנות ארונות ומתלים עם בגדי ספורט ואביזרים לשימוש האישה הספורטיבית. וילסון זיהה למעשה נישה. הוא הבין שתרבות הפנאי שמתפתחת יוצרת הזדמנות עסקית ייחודית לשלב ספורט, יוגה ולבוש, ורק צריך לארגן ולנהל זאת. "אנשים, נשים במיוחד", אמר, "שעוסקות בספורט וביוגה מעדיפות לעשות זאת בקבוצות, לפטפט יחד, לשתות קפה ביחד. ניתן להן את הסביבה הנכונה ובמקביל נציע להן פריטי לבוש שמתאימים לתחביבים שלהן". התברר לוילסון שישנם הרבה יותר צרכנים לעניין משחשב - נשים שמחפשות מקום / מועדון בו תוכלנה להזדהות עם ההתעסקות שלהן. "חודש לאחר הפתיחה המקום פשוט התפוצץ מאנשים", אמר, וכך החל סיפור ההצלחה של Lululemon Athletica.

וילסון העתיק תחילה את המודל של ונקובר ברחבי קנדה ולאחר מכן המשיך לארה"ב. היום פועלות 47 חנויות בקנדה, 108 בארה"ב, 18 באוסטרליה ואחת בניו זילנד, ונבדקות האפשרויות להיכנס לאירופה ולמזרח (שם אגב, כפי שגם גילתה זאת סטארבקס, השוק גדול הרבה יותר). לאחר שביצע הנפקה בנאסד"ק, "קנה" וילסון בשנת 2008 את הגברת קריסטין דיי ומינה אותה כמנכ"ל במקומו עת הפך ליו"ר. קודם להצטרפותה ללולו החזיקה הגברת דיי במשך 20 שנה במשרות ניהול בכירות בסטארבקס, כולל מנהלת הפעילות הבינלאומית. היא הפכה את לולולמון לסטארבקס של הלבוש הספורטיבי.

החברה הונפקה ב-2007 לפי 14 דולר למניה, שהכפילה עצמה עד סוף אותה שנה, אבל ירדה בגלל משבר 2008, ל-2.5 דולרים בסוף אותה שנה. מאז המניה אינה מפסיקה לעלות, ונסחרת היום על 72 דולרים. השיא, במאי השנה, היה למעלה מ-81 דולרים. אבל מה שמעניין הרבה יותר מהמניה, הייתה התקדמותה של החברה בעסקיה - קצב צמיחה פנומנלי, ממש כמו סטארבקס. ממכירות ורווח נקי של 148 ו-7.7 מיליון בשנת ההנפקה סיימה החברה את 2011 עם מכירות של למעלה ממיליארד דולרים ורווח נקי של 184.1 מיליון. אליבא הקונצנזוס, החברה תסיים את 2012 עם מכירות של 1.36 מיליארד ורווח נקי של 262 מיליון או 1.82 דולר למניה. האנליסטים מצפים שהחברה תסיים את 2013 עם מכירות של 1.7 מיליארד ורווח נקי של כ-323 מיליון. לא פלא שהמניה נסחרת במכפיל היסטורי של למעלה מ-56 ומכפילי 2012 ו-2013 של 39.3 ו-32 בהתאמה. אלו מכפילים שניתנים בוול סטריט לחברות צמיחה טכנולוגיות מהסוג של קוואלקום (סימול: QCOM), אבל כמה חברות טכנולוגיה מסוגלות להראות ביצועים כאלו? נכון, תבואו ותגידו, "כעת הוא נזכר? המניה נורא יקרה", אבל ברצוננו להפנות תשומת לב לחברה - בשוק הכותרות הכל אפשרי וההזדמנויות מרובות.

ביוני-יולי למשל, ירדה המניה ב-34.6% ל-53 דולרים, מדוע? הכותרות כמובן. תוצאות מאכזבות של חברת ההלבשה הגדולה גאפ (סימול: GAP) שהתפרסמו אז הביאו למבול כותרות נגטיביות שפגעו במניה. נוצר אז שילוב של "פחד גבהים" וכותרות הפחדה, למרות שאין קשר בינה לבין גאפ. אתרים כמו Seekingalpha וה-Fools אפילו המליצו להיכנס לפוזיציות שורט. האתר www.investopedia.com יצא בכתבה תחת הכותרת, "3 Reasons David Einhorn Might Short Lululemon". המשקיע הנערץ דייויד איינהורן לא נכנס אומנם לפוזיציית שורט ב-LULU (בספק אם בכלל התעניין בחברה הזו), אבל הכותרת הספיקה והמניה צנחה. איינהורן אגב, הוא אחד הגורואים המבוקשים והנערצים ביותר בוול סטריט. קראנו את הכתבה ולא הצלחנו למצוא קשר לאיינהורן, מלבד בכותרת. קטעים מהסוג הזה יקרו גם בעתיד, אז נא לעקוב. אם המניה תיפול שוב לסביבות ה-50 דולר תזכרו שעבור וילסון, דיי ולולו זו רק התחלה.